ראיתם? "7 ימים" שיחקו אותה. הביאו ראיון שער עם דודו טופז ביום שישי האחרון. ראיון ראשון מאז סדרת ראיונות ההכחשה שלו, אותם נתן כמה ימים לפני שנעצר. איזה הישג עיתונאי.
טופז, גם הוא שיחק אותה. קיבל שער בעיתון הנפוץ ביותר במדינה, ואמר שם מה שהוא רק רוצה, לכל מי שמוכן להקשיב. לא כל אחד יכול לקבל תנאים כאלה בכלי התקשורת הישראליים. לא כל אחד מעניין לראיון, וראיון שער, ודאי שלא כל אחד ראוי לו. רק אנשים באמת מיוחדים, בולטים בתחומם. כן, גם אם תחומם הוא תחום הפשע, האונס או הרצח. הרי לא כל אנס או רוצח יכול לקבל ראיון שער. זה צריך להיות אנס או רוצח מוצלח במיוחד. כך, לדוגמה, קיבל בעבר בני סלע ראיון שער ב-"7 ימים", וכך גם קיבל בזמנו סמיר קונטאר ראיון שער ב"סופשבוע". השערים, כאמור, שמורים רק לסלבס.
טופז נענש על הראיון שהעניק. יודעים למה? כי לשירות בתי הסוהר יש נהלים מוקפדים, ביניהם גם נהלים לגבי ראיונות של אסירים עם אמצעי התקשורת. אם לא מקבלים היתר מסודר, נענשים. לא שהם רוצים לפגוע בחופש הביטוי, חלילה. הם פשוט רוצים סדר ושליטה. חופש הביטוי, כך נראה, הוא ערך עליון במדינתנו. כל מי שרוצה להתבטא, יכול. וגם אם אנחנו חושבים שהוא מתועב - הוא עדיין יכול להתבטא, ואם זה לא מוצא חן בעינינו, אנחנו פשוט יכולים לא להקשיב לו.
עד כאן טוב ויפה. אבל כשנכנסים לתמונה אמצעי התקשורת, פתאום כל העסק הזה של חופש הביטוי נראה כמו חירטוט אחד גדול. האם מישהו באמת מאמין ש"ידיעות אחרונות" הלכו לראיין את טופז כי הם מאמינים בחופש הביטוי? יה, רייט. "ידיעות אחרונות" ראיינו את טופז כי הם מאמינים בחופש הרייטינג ובמכירת עיתונים. מעבר לזה, אם ראוי לעיתון הכי משפיע במדינה לחגוג ראיון עם פושע, זו כבר לא סוגיה מאוד חשובה או מרכזית. והם לא כלי התקשורת היחיד שמתנהג כך.
עובדה שכשב"מעריב" גילו שטופז התראיין ל"ידיעות אחרונות", מיהרו למרוח עליו איזה עמוד וחצי של משהו שכתב הצליח להוציא ממנו בחצי פה, כדי לנסות גם להתפאר בהישג העיתונאי המופלא הזה. ישר לפוליצר. ובינינו, הרי כל עיתון או ערוץ שהיה "משיג" את הראיון המדהים הזה עם טופז, היה חוגג אותו לא פחות מ"ידיעות אחרונות". למה? כי אלה הסטנדרטים של כלי התקשורת בארץ. מי משיג ראשון, על חשבון האחר. וזהו.
לשירות בתי הסוהר יש נהלים וכללים, אבל מה עם התקשורת? מי עוזר לה בהחלטה אם להפוך פושע לסלב נערץ, רק בגלל שהיא רוצה לנצל את יצר הרכילות של הישראלי המצוי? אף אחד. לכאורה, התקשורת מספיק אחראית כדי לקבל את ההחלטות האלה לבד. היא גם תמיד תעטוף אותן בסיסמאות מופלאות של "חופש הביטוי" ו"זכות הציבור לדעת", ותסתום את הפה של כל מי שיגיד שזה מגעיל. שיתקומם וישאל מתי החלטנו לטפח פה תרבות גלוריפיקציה של פושעים. אבל תכלס - יש מישהו שבאמת מאמין לה? *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
