אפקט הפרפר (והחתירה) "אליפות העולם בשחייה", א' מ-19:00, ערוץ 1
אפילו אם הענקתם לי את הכבוד הבל יתואר ובחרתם לפתוח את הקריאה היומית שלכם ב"גלובס"דווקא עם טור הטלוויזיה, הרי שהמשדר הזה כבר החל - עבור חלקכם לפני דקות מספר, עבור אחרים כבר לפני כשעה, ובכל זאת: נתוני הצפייה של אולימפיאדת בייג'ין הבהירו שיש בישראל קהל גדול של חובבי שחייה (השחייה הייתה בין שלושת ענפי הספורט הנצפים ביותר באולימפיאדה, ביחד עם האתלטיקה וההתעמלות). אולי זה אפקט מייקל פלפס, ואולי זו ההתקדמות המשמעותית של המשלחת מישראל.
גם את האליפות הזאת יש סיבה טובה לראות. האם מייקל פלפס, שכידוע לכל, ערך מאז האולימפיאדה תרגילי נשימה לא רק בבריכה, ייוותר המלך הבלתי מעורער של השחייה העולמית? האם השחיינים הישראלים יצליחו להתברג למספר מכובד של משחי גמר (על יותר מזה אני אפילו לא רוצה לחשוב)? כל התשובות, החל מהערב.
מבית-אלפא עד נהלל
"הסיפור האמיתי", א' 21:45, ערוץ 1
אני חש כמעט צורך להתנצל על כך ששתיים מחמש המלצות הצפייה שלי הן לתוכניות של הערוץ הראשון, אבל כשמשבצת התעודה של הערוץ השני תוקדש הערב לפרק השני בעלילות הבובלילים, אני חייב לבחור צד.
בשנים האחרונות יש נטייה לשחוט את הפרה הקדושה של ההוויה הקיבוצית. בדרך-כלל מדובר בסוג של סגירת מעגל עבור בני הדור השני, מכתבי האשמה מוגזמים כמו "אדמה משוגעת" ועד למבט נוסטלגי - גם אם מלא ביקורת כמו ב"ילדי השמש".
המשדר של הערב (שידור חוזר) עוסק בקיבוץ בית-אלפא שהיה בשנות ה-50 חלון ראווה של התנועה הקיבוצית. את התשובה לשאלה מה נשאר מהחלום הקיבוצי אחרי 50 שנה, לא ניתן לדעתי להפריד מהשאלה מה נותר מהחלום הציוני.
גידי בגוב האריות
"כוכב נולד", א' 21:00, ערוץ 2
"כוכב נולד" של השבוע שעבר סיפקה רגע אחד מביך. אני לא מדבר על הספיישל החינני למוזיקת שנות ה-80 (רק כדי להיווכח שוב ש"מחר הוא יחזור" של דני רובס הוא אחד משירי הזיכרון החכמים והמרגשים שנכתבו כאן מעולם, היה שווה) ולהופעה של הפט שופ בויז המזדקנים שלא בחן, אלא על ההופעה הקצרצרה של גידי גוב בתוכנית.
גוב הוא לא אדם שמסוגל להעמיד פנים, והיטב ניכר בו שלמרות שהגיע לתוכנית כדי לקדם את המופע והדיסק "שלל שיריו", הוא לא מסוגל לשלם את המחיר של מראה נערות ה"וואו" וה"יו", מתנועעות מולו בשורה הראשונה, או של צביקה הדר שמכנה אותו שוב ושוב בביטוי המיוחצן "יקירי".
זה לא אומר שהעונה הנוכחית של התוכנית אינה טובה. רמת הביצועים של המשתתפים עומדת ביחס הפוך לגילם היורד. ורק העובדה שהרגעים המרגשים בתוכנית הם הומאז'ים לשירים מלפני 20 ו-30 שנה, מלמדת על הדור המוזיקלי שפוחת.
בשם הרב
"ההסדר", א' 24:00, הוט בידור ישראלי
יש סרטים שמקדימים את זמנם. על רקע הקרע שנוצר בעקבות פינוי גוש קטיף, בין חלק מהציבור הדתי-לאומי לבין צה"ל, מעניין לצפות שוב בסרט הזה שבו אקי אבני הוא קצין ביחידה מובחרת, טינקרבל היא בת-הרב עם סקס-אפיל של נערת גבעות, ואסי דיין הוא ראש ישיבה בעל דעות קיצוניות שמילתו חשובה לחניכיו-מאמיניו יותר מפקודות הצבא.
על הדרך (במיוחד למי שצפה ב"הסיפור האמיתי" קודם לכן) אפשר לתהות גם איך החליף המחנה הדתי-לאומי את הקיבוצניקים של פעם כחומר הגלם האנושי של האליטה הצבאית.
הגדולה מכולן, מהתחלה
"הסופרנוס", כל הפרקים מההתחלה, א'-ה' 24:00, יס סטארס אקשן
כדי לפרט את מעלות הסדרה הזאת אצטרך תוספת של שלושה עמודים לפחות, ולפיכך: הזדמנות אולי אחרונה למי שהחמיץ את אחת הסדרות המעולות בתולדות הטלוויזיה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
