בנק ישראל זקוק לגלגל הצלה

לאחר שנים של מאבק הצליח לאחרונה בנק ישראל להביא לאישור חוק חדש לבנק, אשר יחליף את החוק הקיים משנת 1954. העיקרון הבולט בחוק החדש הוא העמדת יציבות המחירים כיעד מרכזי של הבנק, בעוד שיעדים אחרים חשובים ביותר, כמו צמיחה ותעסוקה, הם רק יעדי משנה למדינות המוניטרית.

סדר עדיפות זה מכיר ביתרון היחסי של מדיניות מוניטרית בהשגת יציבות מחירים, שהיא תנאי הכרחי לצמיחה בת-קיימא. לפיכך, נדרשת מידה רבה של שיתוף פעולה בין משרד האוצר והבנק המרכזי, כאשר לראשון יש אחריות כוללת על מדיניות שתאפשר צמיחה גבוהה ותעסוקה. דוגמה מצוינת לכך אנו רואים בשנה האחרונה בכל העולם וגם בישראל, בה הוריד הנגיד בחוכמה רבה את הריבית לרמה הנמוכה ביותר מאז קום המדינה.

איום על עצמאות בנק ישראל

אלא שעל אף עצמאות בנק ישראל, וחיזוקה הצפוי עם אישור החוק, יש כיום איום רציני על יכולתו לנהל מדיניות מוניטרית בלתי תלויה. האיום טמון בהתערבות המאסיבית בשוק המט"ח בשנה האחרונה.

מאז אושר חוק בנק ישראל לראשונה הוא עבר מספר שינויים חשובים, שחיזקו את עצמאות הבנק. שינוי חשוב במדיניות היה ניוד שער החליפין של השקל. ניוד זה נעשה בהדרגה ועל פי רוב בניגוד לדעתם של ראשי משרד האוצר. חשוב להבין כי שער החליפין הוא חלק בלתי נפרד מן המדיניות המוניטרית.

שרי האוצר הם שהחליטו בפועל על פיחותים בשער המטבע, גם אם בהמלצתם או התנגדותם של נגידי הבנק. אלא שיכולתו של שר האוצר לאשר או למנוע פיחות כזה, הפקיעה מידי בנק ישראל את השליטה המוחלטת בניהול המדיניות המוניטרית, שהרי זו שועבדה בין היתר לצורך הגנה על שער מסוים באמצעות הריבית או התערבות בשוק המט"ח, לעיתים תוך פגיעה ביציבות המחירים.

התפתחות מדיניות שער החליפין עד לניודו המוחלט, והמעבר למשטר של יעדי אינפלציה שקופים, הייתה לצנינים בעיני מרבית שרי האוצר. היא התאפשרה רק לאור יכולתם של מספר נגידים לשכנע את ראשי הממשלה השונים בנחיצות התהליך. המאבקים היו קשים ובעלי פוטנציאל משברי גדול.

משרד האוצר הבין כי ניוד שער החליפין מוציא מידו את השליטה על כלי בעל חשיבות עצומה. כמובן שהייתה זו חשיבה שגויה. אובדן השליטה, כביכול, על שער החליפין תרם להשגת יציבות מחירים ופעל ל עידוד הצמיחה. ניוד השער ומשטר יעד האינפלציה סייע לבנק ישראל לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית וממוקדת, ללא צורך להיגרר למאבק מיותר ולעמוד בלחצים, כל אימת שנדרש שינוי בשער הריבית.

מכיוון לא צפוי

אלא שעתה, כאמור, עלולה ההיסטוריה לחזור על עצמה מכיוון בלתי צפוי. בנק ישראל החליט לפני למעלה משנה להתערב במסחר במטבע חוץ תוך רכישת עשרות מיליארדי דולרים, על מנת למנוע המשך ייסוף השקל. את ביקורתי על מהלך זה כבר הבעתי פעמים רבות במדור זה. עתה יש לומר בצער, כי המחיר עלול להיות גם תלות גוברת במשרד האוצר, תוך סכנה לאובדן עצמאותו של בנק ישראל.

לא רחוק היום שבו לא יוכל יותר הבנק להמשיך ולרכוש דולרים. בסיס הכסף גדל והולך, יתרות המט"ח כבר עברו מזמן את השיעור ההגיוני שלהן, מה שמעמיד את בנק ישראל בפני סיכון של הפסד גדול כתוצאה משינויים בשערי חליפין צולבים או ייסוף השקל כאשר יופסקו רכישות המטבע.

גם אם ניתן לעכב בחודש-חודשיים את העלאת הריבית, לא יהיה מנוס מצעד כזה לאור עליות המחירים החורגות כנראה מן היעד שקבעה הממשלה. העלאת ריבית תגביר את הלחץ לייסוף השקל ותפעל לכן בניגוד למטרת ההתערבות של בנק ישראל במסחר במט"ח. האם יוכל הנגיד לשמור על אמינות ויעילות המדיניות המוניטרית? כלל לא בטוח. במוקדם או במאוחר יזדקק בנק ישראל לעזרת האוצר, ומי יודע - אולי אף יבקש מן הממשלה להכריז על פיחות רשמי של השקל בכדי ל"הציל" אותו ממעשה ידיו שלו.

על רקע המשבר העולמי הקשה והחשיבה המחודשת על "מדע הכלכלה", אולי נגזר עלינו לחוות את העבר שוב ושוב. הלוואי שאתבדה. *

הכותב היה חבר הנהלת בנק ישראל