ישראל בתחתית דירוג מדד השלום למדינות השלוות בעולם

ובתחתית הטבלה: ישראל

עם עופרת יצוקה, 20 שנה של ממשלות נופלות ומשפחות פשע שפועלות לאור יום, לא קשה להבין למה

לא מעט ישראלים שראו את הדירוג של ישראל במדד השלום העולמי, הרחק בתחתית, שלישית מהסוף, במקום ה-141, נעלבו באופן אישי. איך יכול להיות שמדינות כמו איראן או סוריה נהנות מציונים גבוהים משלנו בקטגוריה כמו "שלום"?

התשובה היא שהמדדים המרכיבים את הדירוג די מתקשים לבדל את המדינות שבתחתית הדירוג. האם באמת ישראל שלווה פחות מסודן, שהקונפליקטים הפנימיים שלה הביאו לחופינו לא מעט פליטים מחבל דארפור? לא ממש. אבל החבר'ה האוסטרליים שאחראים על עיבוד הנתונים מתמקדים בשאלות "מדעיות", שבהן אפשר לתת ציונים מדויקים גם על שאלות מורכבות.

הנה כמה מהפרמטרים הבולטים, שבהם אין לנו סיכוי: מספר הקונפליקטים הפנימיים והחיצוניים שהתנהלו במדינה בשנים 2002-2007; מספר ההורגים בעימותים מאורגנים, פנימיים או חיצוניים; יציבות פוליטית; רמת הפשיעה האלימה במדינה; מספר האסירים ביחס למספר התושבים; יציבות שלטונית, ורמת ההשתתפות של התושבים בתהליך הפוליטי.

אם להודות על האמת, גם אנחנו נתקשה לתת לעצמנו ציונים גבוהים בתחומים האלה. עם מלחמת לבנון השנייה ב-2006, עם "עופרת יצוקה" בעזה לפני שנה, עם ממשלה שלא מצליחה להחזיק קדנציה שלמה כבר יותר מ-20 שנה, ועם משפחות פשע שמחסלות חשבונות לאור יום ולעיני כל - קשה לטעון שהמקום שלנו עושה לנו עוול. אז נכון, 141, בין סודן (140) לסומליה (142) זה משהו שקשה לבלוע כשאנחנו כל-כך אוהבים לשייך את עצמנו לאירופה, אבל כולנו יודעים, במיוחד ביולי-אוגוסט: אירופה אנחנו לא.

1

ניו-זילנד: בזכות שיפור היציבות השלטונית

האי המרוחק הזה הוא ביתם של 4 מיליון איש, חלקם צאצאי מהגרים מבריטניה וחלקם ילידים מאורים, החיים בדו-קיום מעורר קנאה. המערכת הפוליטית של המדינה כוללת בית נבחרים ובו, לא תאמינו, 120 חברים. עד לפני כמה שנים הפרלמנט היה דו-מפלגתי כמו באחות הבכורה בריטניה. היום יש שם שמונה מפלגות, מעט מאוד אבטלה ורמה נמוכה מאוד של פשיעה ושחיתות שלטונית.

קשה להעריך אם הריחוק של הניו-זילנדים מהקלחת הבינלאומית היא זו שמאפשרת להם להגיע כל-כך גבוה במדד השלום העולמי, אבל בהתחשב בכך שבשנה שעברה הייתה במקום הזה איסלנד, נראה שקל יותר לנהל חיים שלווים כשאתה על אי המרוחק 2,000 ק"מ מהמדינה השכנה.

הסיבה שניו-זילנד העפילה מהמקום השלישי בדירוג של 2008 למקום הראשון השנה, נובעת משיפור ביציבות השלטונית שלה. המומחים של מדד השלום העולמי התרשמו מאוד מהבחירות שהתקיימו שם בשנה שעברה, ושלאחריהן הוקמה שם ממשלת ימין-מרכז שזכתה למנדט יציב מהציבור.

רמת הפשיעה הנמוכה שלה אמנם גבוהה ממה שנמדד במדינות הנורדיות שמדורגות אחריה, אבל היא מפצה על כך ביחס נאות לזכויות אדם ובהסתברות נמוכה להתפרצותם של קונפליקטים פנימיים או של אלימות כלשהי. השלווה של ניו זילנד, מסתבר, היא טוטלית כמעט.

3-2

דנמרק: שיעור אבטלה נמוך להדהים - 1.8%

מדינות סקנדינביה, שלא מפתיע, מככבות בצמרת הדירוג. דנמרק ונורווגיה חולקות את המקום השני. המדינה בורכה ביחסים טובים עם שכנותיה וברמה נמוכה של פשיעה. עם אחוז אבטלה נמוך להדהים של 1.8%, אפשר לנחש שהיא אינה סובלת מקונפליקטים פנימיים מיוחדים או ממחאה פוליטית שעלולה לגלוש לאלימות. דנמרק אמנם חברה בברית נאט"ו, והיא אפילו שלחה כוחות שהשתתפו בלחימה בעיראק בשנת 2003, אבל היא הסיגה את הכוחות הללו לפני שנתיים. ההשקעה של המדינה בצבא ובצורכי ביטחון אחרים מהווה רק 1.07% מהתמ"ג שלה. החברות של דנמרק בנאט"ו מסתכמת במעורבות נמוכה בפעולות צבאיות. המדינה גם סירבה עד היום להצבה של נשק גרעיני על אדמתה.

3-2

נורווגיה: התהליך הפוליטי קיבל את הציון הגבוה ביותר האפשרי

אזרחי נורווגיה נהנים משירותי רווחה מתקדמים, כולל ביטוח רפואי מלא. המדינה, שבורכה במרבצי גז ונפט שהפכו אותה ליצואנית השלישית בעולם של גז והשביעית בייצוא נפט, מפרגנת לאזרחים את הדברים שישראלים יכולים רק לחלום עליהם. בדירוג של מחברי המדד, התהליך הפוליטי בנורווגיה קיבל את הציון הגבוה ביותר האפשרי, בשל העובדה שהבחירות מתנהלות תוך השתתפות גבוהה של האזרחים, רמה גבוהה של זכויות אדם וזכויות פוליטיות.

ההשתתפות של נורווגיה בסכסוכים חיצוניים מקפידה להצטמצם לסיוע לכוחות לשמירת השלום, ומאז 2002, הממשלה הנורווגית ממשיכה לצמצם את ההשקעה שלה בסעיפים של צבא וביטחון.

4

איסלנד: למרות התרסקות הכלכלה המקומית

המשבר הכלכלי עשה שמות באיסלנד בשנה האחרונה. המטבע המקומי, הקרונה, התרסק. הממשלה נאלצה להלאים את שלושת הבנקים הגדולים, כשהיא מתחננת לסיוע ממדינות אירופה החזקות ממנה. הטלטלות האלה הצניחו אותה מהמקום הראשון בדירוג הקודם למקום הרביעי הפעם.

המצב הכלכלי הביא את המפגינים לרחובות. וכן, באיסלנד השלווה היו השנה גם פצועים בהפגנות הללו. הקואליציה של ראש הממשלה גייר הארדה קרסה בינואר 2009, כמו שקורה לא פעם כשמרחש משבר כלכלי בסדר גודל כזה (אלא אם מדובר בישראל, שגם 400% אינפלציה לא הוציאו המונים לרחוב ולא הפילו ממשלה).

אז איך הם עדיין בצמרת? מייסד מדד השלום, קיללאה, אומר שאיסלנד היא דוגמה טובה למדינה שוחרת שלום, שבזכות היותה כזאת היא מסוגלת להתמודד עם מצבים משבריים ולהתאושש מהם; לעומת מדינות שבירות יותר, ש"נוטות להתפורר תחת לחץ".

5

אוסטריה: השקעה בביטחון מהנמוכות בעולם

המדינה הלא-סקנדינבית הראשונה בדירוג. מלבד השתתפות בכוח השלום בסרביה ובאפגניסטן, ההשקעה של אוסטריה בביטחון היא מהנמוכות בעולם. ובאמת, מה היא צריכה. יש לה יחסים טובים עם המדינות השכנות, ורמה נמוכה של פשיעה ומתיחות חברתית. עם זאת, היחס של אוסטריה לזכויות אדם, למרות שהוא מתואר כ"טוב למדי", מקבל את הציון הנמוך בקרב עשרת המדינות המובילות במדד. גם מבחינת היציבות הפוליטית, לאוסטריה יש כתם קטן: ביולי שעבר קרסה הממשלה, שהורכבה בתמיכה של קואליציה מקיר אל קיר, לאחר כהונה של שנה וחצי בלבד.

6

שבדיה: 200 שנה ללא מלחמות ו-80% עובדים מאוגדים

אחוז הפשיעה הנמוך בשבדיה מאפשר לה להתפאר במספר האסירים הנמוך ביותר בעולם. הפוליטיקה של שבדיה מתאפיינת בהתנהלות נקייה מאוד. זכויות האדם מקבלות ציון גבוה מאוד. המדינה גם ידועה במדיניות הסוציאל-דמוקרטית שלה: העובדים מחזיקים בכוח רב, 80% מהם מאוגדים; והחוק קובע שבכל חברה המעסיקה 25 עובדים ומעלה, יש להכניס למועצת המנהלים שני נציגי עובדים. בניגוד למה שמספרים לנו על השיתוק שגורמים האיגודים, שבדיה היא כלכלה עם תמ"ג של 51,943 דולר לנפש. שבדיה בורכה גם בשלום של ממש. מאתיים שנה שהיא לא הייתה מעורבת במלחמה. הדירוג הנמוך ביחס לשאר מדינות סקנדינביה נובעת בעיקר מהנפח שתופסת תעשיית הנשק שלה ביצוא. יצוא הנשק של שבדיה, מפתיע לגלות, הוא הגבוה ביותר בעולם ביחס למספר התושבים.

7

יפן: כמות מקרי הפשיעה והרצח הנמוכות ביותר בעולם

ירידה של שני מקומות בדירוג לעומת השנה שעברה. הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב וסין, נטולת מקורות אנרגיה משלה. לכן, היא יבואנית הגז הטבעי והפחם הגדולה ביותר בעולם. לאוהבי הסושי בעולם היא מספקת את הדגים - ענף הייצוא הבולט ביותר של המדינה.

רמת הפשיעה ומספר מקרי הרצח ביפן הם הנמוכים ביותר בעולם. החוק היפני אוסר אחזקה כלשהי של נשק, וכתוצאה מכך, המדינה נהנית מ"ביטחון חברתי". זאת, משום שפשיעה אלימה היא בהכרח פועל יוצא של הזמינות של אמצעים אלימים וכמובן של מתחים חברתיים, כמו פער רחב בין עשירים לעניים. פערים כאלה גם מעודדים קונפליקטים חברתיים שיכולים לייצר אלימות או התנגשויות בין קבוצות חברתיות. ביפן הסיכוי לדברים הרעים הללו שואף לאפס.

8

קנדה: ממעטת לגלות מעורבות בסכסוכים מקומיים

המערכת הפוליטית של קנדה משקפת יציבות. הציון שלה בפרמטר של "ביטחון חברתי", דומה לזה של המדינות הסקנדינביות, בשל רמה נמוכה של פשיעה ומעשי רצח. עם זאת, מספר האסירים בבתי-הסוהר עולה על זה שקיים במדינות שבצמרת הטבלה. לא שזה נורא מדאיג. בהשוואה לשכנה מדרום, ארה"ב, היא נמצאת במקום אחר לגמרי מבחינת רמת הפשיעה ומספר האסירים ביחס לאוכלוסייה. ההשקעה של קנדה בהצטיידות באמצעים צבאיים ירדה מאז שהאיום מצד ברית ורשה נעלם. קנדה אמנם חברה בנאט"ו, אך היא ממעטת לגלות מעורבות בסכסוכים מקומיים. למרות זאת, היא הסכימה לצרף את כוחותיה למהלכים האמריקניים במלחמה נגד הטרור. הכוחות שקנדה שלחה לעיראק ולאפגניסטן עוררו מחלוקת פנימית בקנדה, אבל הניצחון של השמרנים בבחירות 2008 היוו אישור מחדש למדיניות הזאת.

10-9

סלובניה: בורכה באחידות אתנית ובצפיפות אוכלוסייה מהנמוכות באירופה

סלובניה קמה בשנת 1991, עם ההתפוררות מדינות הגוש המזרחי. מלחמת העצמאות שלה נמשכה 10 ימים בלבד, בהתערבות המעצמות שהביאו לסיום הפלישה של יוגוסלביה. העצמאות עשתה לסלובניה רק טוב, משום שבניגוד לחלקים אחרים של יוגוסלביה לשעבר היא בורכה באחידות אתנית והאוכלוסייה שלה (קצת יותר משני מיליון נפש) מתפרשת על שטח של 99 איש לקמ"ר, מהמדינות הפחות צפופות באירופה. התנופה הכלכלית שהחלה עוד לפני הכרזת העצמאות, הובילה אותה להצטרף לאיחוד האירופי כבר ב-1995, ולהנהיג את האירו בשנת 2007 כמטבע הבלעדי הקביל במדינה. המתיחות עם השכנים בפדרציה לשעבר שככה, והצמיחה הכלכלית הביאה גם יציבות שלטונית של קואליציית מרכז-שמאל, ששמרה על מעמדה במשך 12 שנה.

10-9

פינלנד: שומרת על ניטרליות, כולל הימנעות ממעורבות בעיראק

הפוליטיקה הפינית מאופיינת ביציבות שלטונית. מספר מקרי הרצח בפינלנד גבוה יחסית למדינות סקנדינביה, אבל יש בה מעט פשעים אלימים.

היא גם המדינה היחידה הגובלת ברוסיה, שהצליחה לא להפוך למדינת חסות סובייטית בתקופת המלחמה הקרה. הקשרים של פינלנד עם בריה"מ היו כלכליים בעיקר, והקריסה של מעצמה זו אפשרה לשכנותיה הבלטיות - ליטא, לטביה ואסטוניה - להצטרף למעצמה המנצחת ולהפוך לחברות בברית נאט"ו. אבל, פינלנד החליטה לשמור על הניטרליות שלה, כולל הימנעות ממעורבות במלחמה של ארה"ב בעיראק.

83

ארה"ב: אולי מעצמה, אבל מדורגת אחרי אוקראינה

בעיקר בגלל הקונפליקטים בעיראק ובאפגניסטן, ואולי גם בשל התמיכה בישראל.

שאלה מעניינת אחרת היא איפה ברשימה נמצאת המעצמה היחידה בעולם, ארה"ב? אז אולי באמת אפשר להתנחם שגם הידידה הגדולה שלנו לא בדיוק מככבת בצמרת. לא רק שארה"ב נעדרת מהעשירייה הראשונה, היא גם די רחוקה מהעשירייה השנייה.

ארה"ב תופסת במדד השלום העולמי את המקום ה-83. אחת אחרי אוקראינה, אחת לפני קזחסטן. וזו עוד עלייה לעומת 97 בדירוג של השנה שעברה. הסיבות די ברורות: אחוז הנשק הגבוה שבידי האוכלוסייה, המעורבות של ארה"ב בקונפליקטים בעיראק (מקום 144 ואחרון), ובאפגניסטן (143), ויהיה מי שיגיד שהתמיכה של המדינה בישראל (מקום 141), לא מוסיפה לה שלום או שלווה.

מלבד זאת, מי שיסתכל על המדינות המובילות יראה מגמה ברורה. מה שצריך כדי להיות מדינה שלווה שהשלום שורה בה: כדאי להיות אי מרוחק, כמו ניו-זילנד (1) או איסלנד (4); ועדיף מיקום צפוני עם אקלים קר (דנמרק, נורווגיה, שבדיה, קנדה, פינלנד). מלבד יפן, סלובניה ואוסטריה, כל המדינות בעשירייה הראשונה נהנות ממזג אוויר שלא כל-כך מעודד אנשים לצאת למאבקים אלימים או לקרב הכרעה של קונפליקטים צבאיים. מלחמות, כמו שכתבה סי היימן, כבר לא קורות בחורף.

המתודולוגיה

המכון האוסטרלי לכלכלה ושלום מדרג כבר 3 שנים את רמת השלום, או יותר מדויק את השלווה, של 144 מדינות בעולם. מייסד המכון, סטיב קיללאה, הגה דירוג זה לאחר שהסתובב כפילנתרופ באזורי אסון באפריקה, וחשב שכדאי לבדוק מיהן המדינות השלוות בעולם.

שיטת הדירוג של מדד השלום העולמי (GPI) מתבססת על 23 אינדיקטורים שקבעו אנשי המכון. אינדיקטורים אלה עוסקים ב-3 אפיקים של התנהלות המדינות שנבדקו: קונפליקטים מתמשכים - מקומיים ובינלאומיים; ביטחון חברתי, כלומר מתחים בתוך האוכלוסייה ורמת הפשיעה; ומיליטריזציה, כלומר ההשקעה של המדינה בצבא, בחימוש וכדומה.

לא מדובר במושגים אמורפיים אלא במדדים כמותיים: שיעור ההוצאה על ביטחון ביחס לתמ"ג, שיעור האסירים, מספר מקרי המוות בגלל קונפליקטים פנימיים. יש גם מושגים קצת פחות מדידים כמו טיב היחסים עם המדינות השכנות, סכנה של התקפה מצד המדינות הללו, יציבות פוליטית, רמת השוויון בין המינים, והיחס שניתן במדינה לזכויות אדם.