מרקיד את כל הבנות

מישהו אחר עשה מזה ביזנס.

ואולי זה בכלל חום יולי אוגוסט.

העובדות ידועות: כל 47 אלף הכרטיסים להופעתו של לאונרד כהן בישראל, ב-24 בספטמבר, נמכרו תוך פחות מיממה. מהר יותר מרוג'ר ווטרס. גבוה יותר ממדונה. חזק יותר מפול מקרטני. לפחות שלושה שאני מכיר היטב, שניים מהם כבר חצו את ה-60, אחת עוד לא נגעה ב-30, קוננו אתמול באוזניי על מר גורלם. איך פספסו את האתר, למה לא ידעו, מה יעשו, ואיפה אפשר להשיג, בכל זאת, אולי, אתה מכיר מישהו?

לך תבין. ועוד במחירים כאלה.

הישראלים, מתברר, אוהבים, ומוכנים, לשלם כל מחיר, אבל כל מחיר, עבור האהבה שלהם. גם אם הוא מופרז (450 שקל לכרטיסים הזולים) ומופרך (1,200 ליקרים). רק לדוגמה, תושב ונציה שיחזה הלילה, 3 באוגוסט, בהופעתו של כהן, ישלם בין 40 ל-172 אירו. ובשקלים - בין 214 ל-920 גג (ועוד לא חישבנו את מחיר הכרטיס יחסית לרמת החיים והמשכורת החודשית הממוצעת באיטליה, הגבוהה מישראל).

וכך לכל אורך היבשת. באוסטריה תיאלצו להזמין את המקומות הכי טובים ב-651 אירו, אבל בפלמה דה מיורקה הכרטיס היקר ביותר יעלה לכם רק 120 אירו, ובמדריד 82 בלבד. ומי שיגיע לברצלונה ב-21 בספטמבר, בדיוק ביום שבו יחגוג כהן קשישא 75 סתווים, יוכל לחזות בו תמורת 36 אירו, ובעברית מדוברת - 192 שקל. גם בארה"ב אפשר למצוא מציאות. אפילו במדיסון סקוור גארדן. הכרטיס הזול ביותר להופעתו בניו יורק עולה 29 וחצי דולר. ובתרגום חופשי: 157 שקל. בלבד.

אז איך זמר גיל הזהב, שממלמל את דרכו במלנכוליות, שנעלם מהבמות למשך 15 שנה, הופך לדבר הכי לוהט עלי אדמות, סמל סקס, אליל פופ?

כוחו של מיתוג. מהודק ומדויק, מהול בגעגוע לנעורים שהיו ואינם.

באמצע שנות ה-80, כשהוא נושק ל-50, היה נדמה שלאונרד כהן הוא סוס מת. חברת קולומביה סירבה להפיץ בארה"ב את אלבומו Various Positions (למרות ההמנון הנהדר "הללויה"), ורק אלבום המחווה "מעיל הגשם הכחול המפורסם" חילץ אותו, בן 52, מתהומות הנשייה.

הלהיט המבריק "קודם ניקח את מנהטן" החדיר אותו למצעדי הפזמונים, שלושה שירים בסרט הקאלט "רוצחים מלידה" הפכו אותו למגניב וגזעי גם בעיני דור האיקס בניינטיז, אלא שאז הוא החליט לפרוש למנזר (והפסיק כמובן להופיע).

רק מצבו הכלכלי הרעוע, שנחשף בתביעת המיליונים נגד זוגתו ומנהלתו, קלי לינץ', החזיר את כהן, אולי כפה עליו, לשוב לבמות. בגיל 70 פלוס זה נראה כמו קרב אבוד מראש. אבל התדמית נבנתה בקפדנות לקראת סיבוב ההופעות העולמי שיצא לדרכו אשתקד, ובטבורה תמצאו את הדי.וי.די והדיסק "לייב אין לונדון", שמתעדים הופעה ביולי 2008.

העטיפה הצוננת, בחליפה הכחולה, תחת המגבעת הכחולה, מבהירה את הקונספט: המאהב המזדקן, עתיר הניסיון, השרמנטי, הרומנטי, נוחת לסיבוב אחרון. בעיניים נבונות, בידיים מיומנות, באיטיות מכשפת, הוא יכבוש אותך, בת ה-50 פלוס, 30 פלוס, 20 מינוס, וירקוד איתך עד סוף האהבה. כל מי שאוהבת את שלמה ארצי, יכולה להרים עכשיו יד.

לאונרד כהן, אם נדייק, הפך לטרנד בדיוק בגלל מה שהוא לא: צעיר, יפה, שטחי. הוא קוצר כעת את שזרע בעבר, ובעיקר יודע להעניק גוד-טיים אנין, זכרי, איטי, כמעט פילוסופי. לא פלא שגם הגברים מזדהים עימו. ואפילו הסלבס, גם אם לא ירדו לעומקם של הטקסטים המהורהרים, הדואבים, החשופים, כבר הפנימו ששם, אצלו, זה המקום לראות ולהיראות.

לראות את לאונרד ולמות. עליו. *