קיץ נטול אבטיחים

738.2 מיליון דולר. זה הסכום שזרקו קבוצות ה-NBA על חוזי שחקנים מרגע שנותרה יריית הפתיחה לשוק הפרי אייג'נטס (שחקנים חופשיים). בהתחשב בכך שעבר רק חודש מפתיחת השוק ואנחנו במיתון ומשבר, נראה שהטירוף חוגג. אבל במבט מעמיק יותר, הדברים נראים אחרת לגמרי. מדובר בקיץ רדוד מאוד, נטול דגים שמנים והקבוצות מחזיקות את פנקסי הצ'קים בשתי ידיים.

בואו ניכנס לעומק. אותם 738.2 מיליון דולר שנחתמו בהתחייבויות שכר, היו עבור החתמות של 49 פרי-אייג'נטס. פרי-אייג'נטס, למי ששכח, אמורים להיות שחקני הקצפת מבחינת נתוני שכר. אתם מכירים את זה משנים קודמות - הפצצות דוגמת 110 מיליון דולר ל-6 שנים לרשארד לואיס מאורלנדו, ולא מעט חוזים ארוכי טווח שעמדו על סביבות 100 מיליון דולר לשחקן. והשנה? החוזה הגבוה ביותר שנחתם הקיץ הוא של בן גורדון בדטרויט - 55 מיליון דולר ל-5 שנים. במונחים של עסקאות עבר מדובר בפינאטס.

הקיץ, השכר הממוצע להחתמות של פרי-אייג'נטס עומד על 5.5 מיליון דולר לעונה בלבד. במלים אחרות, שחקני הקצפת של הליגה זוכים פחות או יותר לשכר הממוצע ב-NBA, שעומד נכון לעונה שעברה על 5.4 מיליון דולר לעונה לשחקן.

אם מוסיפים לכל אלו את השחקנים שהגיעו מהדראפט ושהחוזים שלהם נעים בין שכר מינימום של 457 אלף דולר לעונה למקסימום של 4.1 מיליון דולר (עבור בחירה מס' 1) - יוצא שהשחקנים שחתמו על חוזים חדשים עשו זאת בשכר נמוך בכ-30% מהשכר הממוצע בליגה.

וזה רק המצב כרגע. מי שנותר בשוק אלו השחקנים שנלחמים על הפירורים האחרונים. לרוב הקבוצות כבר אין כמעט כסף תחת תקרת השכר להציע לפרי-אייג'נטס, ומעכשיו נתחיל לראות עוד ועוד החתמות של שחקנים על חוזים של פחות ממיליון דולר לעונה.

נכון לעכשיו, 20% מהשחקנים שחתמו על חוזים כפרי-אייגנ'טס עשו זאת עבור שכר מינימום של פחות מ-850 אלף דולר. למי ששכח, מדובר בחוזי ברוטו.

גם אורך החוזים שמציעות הקבוצות הם קצרי מועד. אורך חוזה ממוצע עומד על 2.7 שנים. כאשר כ-30% מהחוזים שנחתמו עד כה הם לעונה אחת בלבד. קבוצות לא רוצות להתחייב ולהינעל עם שחקנים. הסיבה העיקרית היא העובדה שבקיץ הבא תקרת השכר שוב צפויה לרדת, מה שיגרום לירידה בשכר השחקנים ויאפשר להחתים שחקנים בסכומים נמוכים יותר.

אחת הסיבות להצעות השכר הנמוכות מוסברת בקריסה של כוח הקנייה מאירופה. "בשנה שעברה קבוצות ב-NBA נאלצו להציע יותר כסף כדי ששחקנים לא ילכו למקומות כמו רוסיה, וגם החוזק של האירו שיחק תפקיד", כותב פרנק דלאפה ב"בוסטון גלוב", "אבל הנפילה של הקבוצות הרוסיות, כמו דינמו מוסקבה למשל, גרמה לזה שהשוק האירופי פחות אטרקטיבי". גם העובדה שלא מעט שחקנים גילו בעונה שעברה שמוסר התשלומים באירופה ירוד יחסית לזה של ה-NBA, שכנעה את השחקנים שכדאי להישאר ולחתום אפילו בכסף קטן יותר.

מאמן הסלטיקס, דוק ריברס, מנפק זווית נוספת לשוק היבש. "בערך שליש מהקבוצות מאמינות שיש להן סיכוי לא רע להתמודד על האליפות", הוא אומר ל"בוסטון גלוב", "ואלה גם הקבוצות שמוכנות לבזבז כסף סביר. יתר 20-21 הקבוצות מבינות שאין להן על מה להילחם והן מעדיפות לשמור את הכסף לקיץ הבא, וגם כדי לרדת קצת בתקרת השכר".

ומה הנתון המעניין ביותר בקיץ הזה? שבעוד שהשחקנים האמריקנים הבכירים רואים הצעות שכר מעליבות באופן יחסי למה שהורגלו, השוק האירופי ב-NBA פורח. שלושת החוזים הכבדים ביותר הקיץ הם לשחקנים אירופיים - מלבד בן גורדון (בריטניה), שחתם כאמור על 55 מיליון דולר ל-5 שנים בפיסטונס, שני החוזים הכבדים הבאים הם לאנדראה ברניאני (איטליה) שחתם על 50 מיליון דולר ל-5 שנים, ולהיידו טורקוגלו (טורקיה) עם 53 מיליון דולר ל-5 שנים. קצת מעוות אם לוקחים בחשבון ששחקן כמו למאר אודם הצליח להשיג אחרי אינספור ספינים חוזה של 33 מיליון דולר ל-5 שנים בלייקרס.

אגב ברניאני וטורקוגלו. ההחתמה שלהם בטורונטו קבעה שני דברים: שהראפטורס מבטיחים שהמיזם האירופי שלהם יימשך לפחות עד 2015. ובנוסף, שדווקא קבוצה בלי יומרות אליפות אחראית עד עכשיו ל-15% מסך החוזים שנחתמו הקיץ.