"זה הגיוני שהממשלה לא יישמה את המלצות הדו"ח הסופי שלי, כי התעסקה בבעיות של אולמרט?"

פנטהאוז בקומה ה-18 באחד ממגדלי "פרויקט צמרות" היוקרתי בהרצליה, שניתן לכנותו גם "פרויקט המשפטנים". קומה מתחת לוינוגרד מתגורר עו"ד גד נשיץ; בבניין ליד, עו"ד עודד ערן; וגם נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת (בדימוס), יהודה אברמוביץ; עו"ד יוסי אברהם, ראש משרד יוסי אברהם, ארד; עו"ד משה פולק, ומשפטנים רבים נוספים בחרו לגור במתחם. "אני לא מכיר את כולם, אך יש פה הרבה מאוד משפטנים", אומר וינוגרד כשאנו עומדים במרפסת הפנטהאוז הצופה אל חופי הים התיכון המנצנצים בזוהר תכלכל-ירקרק.

דלתות הזכוכית הענקיות, המובילות מהמרפסת אל סלון הפנטהאוז, פתוחות לרווחה ומאפשרות לרוח נעימה לחדור מבעדן ולטייל ברחבי הבית. "לא צריך כאן מזגן", אומר בעל הבית שנהנה ממיזוג האוויר הטבעי.

הבית מואר ומרווח, וחושף את כל אהבותיו של בעליו: אומנות, ספרות ומשפט. ברחבי הבית פזורים תמונות ופסלים של אמנים מוכרים יותר ופחות, בהם הפסלת זהבה אודס שטרן, הצייר מולי פורת (בן משפחה) ורבים אחרים. מסדרון הדירה מתהדר בספרייה איכותית המכילה ספרות יפה, אנציקלופדיות וספרי פנאי מגוונים, ובמשרד הביתי, המשמש את בעל הבית לכתיבת פסקי בוררות ולצורך עבודתו השוטפת, ספרייה משפטית שלא מביישת בתי-ספר למשפטים. "יש לי עוד שני מחסנים מלאים בספרים. אני מכור למילה הכתובה", אומר השופט, החוקר, הבורר, שכתב מאות אלפי מילים שהשפיעו על חיי רבים במהלך קריירה משפטית עשירה.

ביוגרפיה מקוצרת

"נולדתי בתל-אביב הקטנה ב-1926. משפחתה של אמי חנה, עלתה ארצה ב-1834 במסגרת עליית תלמידי הגאון מווילנה, ואבי ישראל, עלה ארצה עם משפחתו בגיל 3, מליטא. שתי המשפחות התגוררו בירושלים. אבי, שגדל במשפחת רבנים ולמד בישיבה, לא נמשך אל הרבנות אם כי לא פסק אף פעם מלהקדיש שעות ללימוד. הוא היה איש המעשה ולבו נמשך לעסקים.

"ב-1907 הוא נשא את אמי, והם החליטו לעבור ליפו ולעסוק במסחר. אבי פתח חנות ב'סוק אל דיר ביפו', ליד שוק הפשפשים של היום, שם התרכז המרכז הסיטונאי של המזון. עד מהרה היה אבא מגדולי היבואנים של מצרכי מזון, כגון סוכר, אורז, קפה, קמח ועוד. במאי 1921, פתחו כנופיות של פורעים ערביים בפרעות על יהודי יפו. אבי היה בחנותו כשהתפרצו אליה הפורעים. הם היכו אותו בנבוט בכל גופו, והוא נפצע קשה ואיבד את הכרתו. אמרו למשפחה שמצבו סופני, אבל הוא התאושש. בעקבות הפרעות כל הסוחרים היהודים, בהם אבי, עברו לתל-אביב, למרכז הסיטונאי ברחוב הגשר. אבי המשיך בייבוא מזון, בעיקר מהארצות השכנות, ממצרים, סוריה, לבנון ומטורקיה, עד מלחמת השחרור. ב-49' נפטר אבי ממחלה שהכריעה אותו.

"גדלתי כבן זקונים במשפחה מסורתית-דתית בת 7 ילדים, בנוסח של 'כיפה סרוגה'. כשסיימתי בית-ספר יסודי, עברתי להתגורר בירושלים עם אחותי הגדולה, שהתאלמנה אז מבעלה, ולה ילדה בת 5. המשפחה חשבה שטוב אם אהיה איתה. התגוררתי אצלה 5 שנים, שבמהלכן למדתי בסמינר למורים. כיוון שידעתי שעם תעודת מורה מהסמינר לא אתקבל ללימודי משפטים בבית-הספר הממשלתי היחיד שהיה אז, עשיתי במקביל ללימודיי 8 בחינות של ממשלת המנדט, שמקנות תעודה שאפשרה לי להירשם ללימודי משפטים. כשסיימתי את לימודיי בסמינר, ב-1945, חזרתי לתל-אביב ונרשמתי לבית-ספר למשפט ולכלכלה בעיר".

מפגש ראשון עם החוק

"אמי, שטיפלה בהרבה ילדים, נהגה לשלוח אותי לשחק עם אחי משה, שהיה גדול ממני בשנתיים, בכל פעם שירד לשחק עם חבריו. יום אחד הוא 'איבד' אותי על ערימת חול. איך מאבדים ילד קטן? הוא פשוט השאיר אותי לשחק שם, הלך לשחק עם חבריו, וחזר הביתה בלעדיי. כנראה, התחלתי לבכות כשהחשיך ומישהו לקח אותי לתחנת המשטרה. המשפחה התרוצצה לחפש אותי זמן רב, עד שלבסוף מצאו אותי בזרועותיו של שוטר בתחנה. אז נוצר הקשר הראשון שלי עם החוק".

ספריית מכבי

"אבי היה איש עסקים, ושלושת אחיי ירשו את התכונה הזאת ממנו. חלקם עבדו איתו ואחר-כך פתחו עסקים בנפרד. אני הייתי היחיד מבין הגברים במשפחה שלא היה איש עסקים. הייתי משוגע לספרים ולמילה הכתובה בכלל. קראתי כל מילה שרק נקלעה בדרכי. הייתי יכול להיעצר באמצע הרחוב לעמוד ולקרוא קטע של עיתון שזרוק בצד, ולהמשיך הלאה בלי לשים דעתי לכך. הכרתי כל ספר שהיה בבית. יש לי חולשה למילה הכתובה.

"כקורא אדוק, האוסף הראשון שלי היה ספרים. הייתי מטפח אותם מיישר את דפיהם וסופר אותם. ידעתי את תוכנם בעל-פה. משה, אחי, לא התלהב מקריאה, אך כאיש עסקים מלידה הוא הציע לי שנקים ספרייה. בחותמות של 'המדפיס העברי' החתמנו על הספרים חותמת עם שם הספרייה 'מכבי', ומשה הביא חברים שלו להחליף ספרים בספרייה תמורת תשלום. אני הייתי הספרן. זאת הייתה ספרייה מודרנית עם טלפון. משה ואני קיימנו קשר טלפוני בינינו באמצעות שתי קופסאות פח עם חוט שפגאט שחיבר ביניהן, כשאנו משוחחים בינינו מקצה החדר עד קצהו. הייתי אז בן 7-8".

הדיון הראשון שלי

"ב-28.7.52 קיבלתי את רישיון עריכת הדין, ובני משפחתי פרסמו לי מודעת ברכה בעיתון 'הארץ'. עבדתי אז במשרד של עו"ד ברקאי-אלקס, שבו התמחיתי. יום למחרת קבלת הרישיון נשלחתי לשני דיונים מטעמם. הדיון הראשון היה בפני יו"ר ההוצל"פ, צבי עלי בקר, שמאוחר יותר התמנה לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. הגעתי רק כדי לבקש דחייה של דיון, כי הלקוח שלי היה חולה. מה פשוט מזה? הופעתי בפניו כשהאולם מלא עורכי דין ובקול רועד אמרתי: 'הנה תעודה רפואית, אבקש דחייה'.

"והוא, בסבר פנים סקוטי חמור, הסתכל בתעודה ואמר לי: 'המסמך שהגשת לי הוא לא תעודה רפואית. בסוף פקודת המתעסקים ברפואה יש טופס שמסביר איך צריכה להיראות תעודה רפואית. אתה מכיר את פקודת המתעסקים ברפואה, או שאולי זה לא היה בבחינות שלכם לקבלת הרישיון?' הוא קרא את המודעה המברכת אותי ובחר להעיר את ההערה הצינית הזאת, לעקוץ אותי, כיוון שהייתי צעיר. אפשר לתאר איך הרגשתי.

"בסופו של דבר הוא דחה את הדיון, ואני יצאתי לדיון השני שלי באותו יום, שהיה תזכורת בפני השופט יצחק שילה. כשקמתי לטעון, הוא אמר לי: 'עורך דין וינוגרד, אני רוצה לברך אותך. שמעתי שקיבלת אתמול את הרישיון'. איזה הבדל בין שני שופטים, ביום אחד, אחד אחרי השני".

שפיטה

"האגדה המשפחתית מספרת שכשהייתי ילד בן 4 או 5 שאל אותי בן-דודי מה ארצה להיות כשאגדל, ואני עניתי לו 'שופט של מספרים'. למה מספרים? כי תמיד אהבתי חשבון, והייתי חזק מאוד במתמטיקה. המספרים קסמו לי עוד בהיותי בגן. הייתי יושב על ברכיו של אבי והוא היה מצביע על חפצים ושואל אותי: אם כאן יש 5, כאן יש 8 וכאן יש 9 כמה יש ביחד, ואני הייתי פותר את החידה. זה מסביר את עניין המספרים. למה דיברתי אז על שיפוט אינני יודע.

"ב-1972, אחרי 20 שנה כעורך-דין בפרקטיקה מגוונת - 8 שנים מתוכן כעורך-דין שכיר במשרד פרטי, 4 שנים בפרקליטות מחוז תל-אביב לעניינים אזרחיים, ו-8 שנים במשרד עצמאי - הגשמתי את החלום להיות שופט. התמניתי לשופט שלום. כיהנתי כשופט שלום פחות משנה ואז התפנתה משרה של רשם בית המשפט המחוזי, ואני מוניתי. ב-74' כיהנתי גם כרשם וגם כשופט במחוזי בפועל במקביל, וביולי 75' התמניתי לשופט מחוזי בתל-אביב".

העליון והנשיאות

"בסוף 86', קיבלתי מינוי בפועל לבית המשפט העליון. ישבתי שם שנה וחזרתי לבית המשפט המחוזי. בינואר 89', שנה אחרי שחזרתי, הנשיאה דאז, חנה אבנור, פרשה ואני התמניתי לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בתקופת נשיאותי, ב-92'-93', הובטח לי שאני בין המועמדים המובילים להתמנות לבית המשפט העליון. הנשיא מאיר שמגר מאוד המליץ על מועמדותי, אך בסופו של דבר לא התמניתי. תקופה מסוימת הייתה אכזבה. מובן שהצטערתי, כי אז רציתי את זה.

"מאוד אהבתי את תקופת הנשיאות. בכלל אהבתי את כל תקופת השיפוט, כל רגע של השיפוט. גם כנשיא המשכתי לשמוע תיקים יום-יום. היום, אם אני משווה את עבודתו של שופט עליון לעבודתו של נשיא בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אני מעדיף את הנשיאות".

פירוק ושיקום חברות

"עד פסק-הדין בתביעה לפירוק כור (בסוף שנות ה-80, בעת כהונתו כנשיא המחוזי, דן וינוגרד בתביעה לפירוק קונצרן כור, שעמד על סף פשיטת רגל, ונחשב למי שמנע את פירוקו, א' ל"ו) לא הייתה לחברה אפשרות לפנות ולבקש מבית המשפט להכריז עליה כמי שמקבלת אפשרות של שיקום. ברגע שהוגשה בקשת פירוק נגד חברה, סופו של התהליך הוא שהחברה תתפרק. בכור, הכנסתי בכוח את עניין השיקום בפסק-הדין. אמרתי שלא יעלה על הדעת שלא תינתן לכור הזדמנות לשלם את כל חובותיה ולהשתקם.

"מאוחר יותר, בעקבות הפסיקה הזאת ופסיקה נוספת בעניין, תוקן החוק והתווסף לו סעיף המאפשר לבית המשפט להקפיא הליכים נגד חברה, בתנאי שהיא מגישה תוכנית להסדר חובות. ועדיין, הבעיות שצצו בנושא הזה היו מרובות. לפני 18 שנים הוקמה ועדה, בראשות שלמה לוין, שהייתי חבר בה, שתבחן את כל נושא שיקום חברות ותציע תיקון לחוק שיפתור את הבעיות בעניין הזה. לחצו עלינו לעבוד מהר, כי הכנסת רוצה לחוקק את החוק. הכנו את התיקון לחוק החברות בנושא שיקום חברות, והגשנו אותו על מגש של כסף לכנסת. זה עבר מוועדה, לוועדה, לוועדה, ולא קרה עם זה כלום. 18 שנה עברו והחוק עדיין לא נתקבל.

"היום, באמצעות הסעיף הקיים בחוק, השופטת ורדה אלשיך נותנת הקפאת הליכים במקרים שראוי לתת לחברה הקפאה. אבל עדיין הבעיות אשר המציאות ממציאה הן יותר מורכבות מהדמיון, ואין תשובות בסעיף המסכן הזה לכל מיני בעיות שאלשיך ושופטים אחרים שעוסקים בזה מתחבטים בהן יום-יום. הם כל הזמן צריכים לאלתר ולמצוא פתרונות יצירתיים.

"צריך שתהיה חקיקה מפורטת שקובעת שלב אחרי שלב איך ההליך הזה מתנהל, עד שהחברה משלמת את חובותיה ועומדת שוב על רגליה. היום אין תשובה בחוק לכל השלבים והבעיות שעלולות להתעורר. הכול די פרטיזני".

ועדת וינוגרד

"צבא-ההגנה-לישראל לקח ברצינות את הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה. הם למדו וניתחו פרק אחר פרק בדו"ח, הסיקו מסקנות ונתנו הנחיות בהתאם. צה"ל הפנים ויישם כמעט 95% מהדברים שהיו בדו"ח. ראינו את התוצאות ב'עופרת יצוקה' מכל הבחינות, גם בדרך הלחימה, גם במודיעין וגם בקשר עם העיתונות ובחשיפת המידע.

"בכל מה שקשור לממשלה, אם אני צריך לדרג את היישום של הדו"ח על-ידי הממשלה בין 0 ל-10, לא הייתי נותן לכך ציון מעל 5. שישה חודשים אחרי שהגשנו את דו"ח הוועדה, ולאחר התכתבויות רבות, תזכורות וטלפונים שפרופ' רות גביזון ואני עשינו כדי לברר מה הממשלה עשתה בדו"ח, קיבלנו מכתב עב-כרס ממזכיר הממשלה, שכתב לנו שהוא מצרף את היישום של הדו"ח. נדהמנו לגלות שרוב עמודי המכתב עסקו ביישום של הדו"ח החלקי שמסרנו, ובשני העמודים האחרונים צוין שהממשלה קיימה דיון בעניין הדו"ח הסופי.

"זאת אומרת, שהמכתב עסק במה שכבר קיבלנו עוד לפני שכתבתנו את הדו"ח הסופי. את היישום של הדו"ח החלקי קיבלנו כבר קודם. כנראה, מזכיר הממשלה התבייש לשלוח רק את שני הדפים הבודדים שאומרים שעדיין אין יישום של הדו"ח הסופי. לאחר שהתקשרתי לברר מה פשר הדבר, טלפן אליי סגן מזכיר הממשלה ואמר לי 'אתה צודק, אבל הממשלה הייתה טרודה באהוד אולמרט ובכל הבעיות שקשורות לענייניו ולא התפנתה לדון בדו"ח הסופי. זה כבר יעבור לממשלה הבאה של נתניהו'.

"זה נשמע הגיוני? שהממשלה לא התפנתה לפתור בעיות קרדינאליות של ביטחון המדינה, כיוון שהתעסקה בעניינים אחרים? בשורה התחתונה מסקנות הדו"ח הסופי כמעט לא יושמו. הלקחים לא הופקו על-ידי הממשלה. הצבא הפיק לקחים וחלק מהמלצות הדו"ח החלקי יושמו על-ידי הממשלה, אך המלצות הדו"ח הסופי לא יושמו ולקחיו לא הופקו.

"זה לא מקרה נדיר. יש לא מעט ועדות חקירה שהסתיימו בכך ששמו את המלצותיהן במגירה. כולן סובלות מאותה בעיה: לא תמיד הן אפקטיביות כיוון שאין להן כוח מחייב, הן רק ממליצות. זה די מתסכל לדעת מראש שגורל הדו"ח עלול להיות 'מוות בנשיקה'".

*זה לא גורם לחשוב פעמיים אם להצטרף לוועדה הבאה?

"אני תמיד מתפלא, גם על עצמי וגם על חבריי, איך אחרי כל התסכולים האלה, כעבור זמן לא רב, אנחנו נענים לבקשה לעמוד בראשות ועדה אחרת".

הדחת ראש ממשלה

"כל הזמן שואלים אותנו למה לא המלצנו על הדחת ראש הממשלה. התשובה היא, זה לא היה בסמכותנו. יש כאן עניין קונסטיטוציוני. ראש ממשלה נבחר בבחירות על-ידי הכנסת. הכנסת יכולה לסלק אותו או שהציבור לא יבחר בו בבחירות כלליות. אנחנו בוועדה חמישה אזרחים, שבמקרה מינו אותנו לבחון אירועים מסוימים, אז אנחנו נגיד שצריך לפטר את ראש ממשלה? זה מנוגד לבסיס הקונסטיטוציוני. נתנו לציבור את כל העובדות והמסקנות שלנו. בעקבות זאת, הכנסת יכלה לעשות הכול - להביע אי-אמון בראש הממשלה, להחליט על בחירות חדשות, ואז הציבור יכול שלא לבחור באולמרט מחדש. ועדת חקירה לא יכולה להכריז על הדחת ראש ממשלה, ולכן נמנענו מכך".

חרטות

"במהלך עבודת הוועדה, לא פעם הצטערתי על שלקחתי את זה על עצמי. תקפו אותנו מהרגע הראשון. ההפגנות מתחת לדירה שלי, המילואימניקים שתקפו אותנו, כל ההשמצות, הבג"צים והפרסומים שאמרו 'וינוגרד הוא בובה של אולמרט' וכן הלאה - זה לא היה נעים. הפעם הראשונה שראיתי את אולמרט הייתה לאחר שמזכיר הממשלה ביקש ממני לעמוד בראש הוועדה והתלבטתי. אולמרט ביקש שאבוא למשרד ראש הממשלה לשיחה, ובכל זאת אמרו שאני איש של אולמרט. כנראה, זה מחיר שמשלמים כשנמצאים בצמתים כאלה של מחלוקות.

"שנה וחצי של עבודת פרך, משש וחצי בבוקר עד שמונה בערב, יום-יום, מול כמות עצומה של החומר הכי סודי של ישראל - זה שוחק פיזית וגם נפשית. ומה התודה שקיבלנו על העבודה שלנו, גם מהציבור, מהתקשורת וגם מפסקי-הדין של בית המשפט העליון בבג"צים שהיו? מי שעקב אחרי ההתרחשויות יודע את התשובה".

סדר יום

"המוטו שלי זה להיות עסוק ולא עמוס. אני הולך לישון ב-12 בלילה כי כמות השינה שאני צריך היום היא כ-5 שעות בלילה. אני משתדל למשוך את הלילה ולא ללכת לישון לפני חצות. אני קם בחמש וחצי בבוקר, ושלוש פעמים בשבוע אני צועד 45 דקות על שפת הים, מחוף הצוק עד המרינה בהרצליה ובחזרה. כשאני חוזר אני מתקלח ואוכל, ובשבע וחצי מתחיל את יום העבודה שלי.

"כעיקרון אני עובד מהבית. אני כותב החלטות בתיקי בוררות ומקיים ישיבות בוררות ראשונות-מקדמיות במשרד שיש לי בבית. את ישיבות שמיעת הראיות אני מקיים בבתי-מלון בתל-אביב, שם יש אולמות וחדרים שמתאימים לישיבות כאלה. מעת לעת אני מגיע למשרדו של גדעון פישר, שם אני משמש כיועץ, עובר על התיקים העקרוניים שדורשים טיפול או נפגש עם לקוחות.

"מלבד הבוררויות והייעוץ, עדכנתי השנה שניים מהספרים שלי, 'צווי מניעה' ו'תקנות סדרי-הדין'. את הכול עשיתי מהבית. יום העבודה נגמר בשעות הלילה המאוחרות, אך אני נח בצהריים, אם אפשר. היום אני חופשי לנהל את לוח-הזמנים שלי ואני נהנה מזה".

הצגות

"יש לי בת-זוג שעימה אני יוצא להרבה הצגות. אתמול הייתי בהצגה מצוינת על מערכת היחסים שבין חנה ארנדט למרטין היידגר, 'הבנאליות של האהבה'. הערב אנחנו הולכים לראות את המחזמר 'כנר על הגג'".

טלוויזיה

"אני לא מרבה לראות טלוויזיה, אך יש כמה תוכניות שאני אוהב. אני אוהב את 'אחד נגד מאה' והייתה גם תוכנית יפה בערוץ 10, 'נקמת המחוננים', על חבורת נערים מחוננים שהתחרו ביניהם בכל מיני פרויקטים ואתגרים מדעיים. חוץ מזה, אם אני בבית בשעה סבירה, אני רואה חדשות ומנסה לחפש משהו מעניין בערוצים שונים. בדרך-כלל אני מגיע לנשיונל ג'יאוגרפיק, שם תמיד יש משהו מעניין".

קריירה חלופית

"פעם הבטחתי לעצמי שכשאצא לפנסיה אחזור לעסוק בבוטניקה. כשהייתי בכיתות ז'-ח' הייתי בחוג לטבע ומאוד אהבתי בוטניקה. הכרתי את רוב צמחי הבר בשמותיהם ובשמות המדעיים שלהם. עד היום כשאני יוצא לטיולים אני מרענן את זיכרוני בתחום הזה. זה מהנה".

לא יודעים עליי

"אני מצייר. עד השפיטה ציירתי הרבה מאוד, ולאורך כל השנים הבטחתי לעצמי שאני אחזור לציור. כעת אני משתדל לעשות זאת". *

רזומה

* אישי: השופט בדימוס, ד"ר אליהו וינוגרד (82.5), נולד בת"א ומתגורר בהרצליה. בפברואר 2003 התאלמן מרעייתו יוכבד, שאותה הכיר מגיל 14. אב ל-3, סב ל-9 וסבא-רבא ל-3 נינים

* מקצועי: כיהן כשופט 24 שנה, מתוכן 8 שנים כנשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א ושנה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. כיום, אחד מבכירי הבוררים בישראל. בשנה שעברה הצטרף כיועץ למשרד עוה"ד גדעון פישר

* ועדת וינוגרד: כיהן כיו"ר של מספר ועדות ציבוריות וממשלתיות, שהמפורסמת והאחרונה בהן הייתה ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה

* פעילות ציבורית: יו"ר עמותת "חוג טבת", הפועלת לעזרה לנזקקים, לחלוקת מלגות להשכלה גבוהה ועוד