הכלכלה התקלקלה, ומה עכשיו?

ספרו של זוכה פרס נובל לכלכלה, פרופ' פול קרוגמן, מתאר שורת משברים כלכליים, אבל מאכזב את מי שמצפה להנחיות ליציאה מהמשבר

באחד מימי הפאניקה של תחילת המשבר הגדול של 1929, שאל עיתונאי את ג'ון מיינרד קיינס אם אי-פעם קרה דבר כזה. "כן", ענה קיינס. "קראו לזה תקופת החושך של ימי הביניים והיא נמשכה 400 שנה".

ניתן קרדיט לקיינס, שחזה אירועים כלכליים ופוליטיים, שתשובתו הייתה יותר צינית מרצינית. גם בימינו מסתובב בינינו נביא, או לפחות אחד שטוען לכתר זה, והוא אף מושווה לעתים לקיינס הגדול. מדובר בחתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2008, פרופ' פול קרוגמן.

קרוגמן הפגין יכולת חיזוי מוצלחת בנוגע למשבר הכלכלי הנוכחי וגם לזה של הנמרים האסיאתיים בשנות ה-90. אחרי הפרס יצא לאחרונה בעברית גם "כלכלה בימי משבר", ספר פרי עטו.

ומה בספר? תיאור משברי העבר, כולל הסיבות להתפרצותם ולסיומם, וכן גיבורי האירועים. בין אלה נכללים הנבלים, קרי הספקולנטים; והבחורים הטובים שזוכים לשבחים, כמו בן ברננקי (עם או בלי קשר לכך שהוא קיבל בשעתו את קרוגמן לאוניברסיטת פרינסטון) וטים גייתנר, שבתפקידו הקודם, כראש הפדרל ריזרב של ניו-יורק, היה המתריע בשער מפני המשבר הנוכחי, למשל בנוגע לבנקאות הצללים.

בתווך מסתובבים גם כמה שאף אם אינם נבלים, לפי קרוגמן הם אשמים לא פחות במשבר: אלן גרינספן ("נהג כמו הורה שמזהיר בחומרה בני נוער שלא יגזימו אבל לא מפסיק את המסיבה"), והגופה שבה קרוגמן אוהב לחבוט - ממשל בוש.

הספר מגיע בעת משבר שכולל חלק גדול מהסיבות למשברי העבר, משל הפעם הגיעו כל המשברים יחד. זו סיבה טובה מבחינת קרוגמן לפרט את סיפורם של משברים אלו, והוא עושה זאת באופן בהיר ואינטליגנטי. אלא שתיאור המשברים הנרחב לא מביא תובנות חדשות ביחס אליהם, כך שנשארת התהייה אם אין זו בעיקר דרך לניפוח הספר מעבר לפרק יחיד ובודד של מסקנות מההווה ולעתיד.

ובתוך כל התיאורים הללו נדמה שקרוגמן טוען שאפשר לראות את הסימנים המקדימים למשבר כלכלי. זה נכון, אבל גם לא נכון. הרי סימנים מקדימים לא חסרים, אבל במקרים רבים קיימים אותם סימנים ולא פורץ משבר.

בחלק מהמקרים, קרוגמן מציין ששחיתות וחוסר יעילות במערכת הבירוקרטית היו מהגורמים למשבר (ארגנטינה למשל), אבל לפי זה, גם במחוזותינו היו צריכים להיות עוד משברים, בוודאי אצל כמה משכנותינו. מעבר לכך, גם הוא מסיק מהמשבר במקסיקו ב-1994, ששגיאות מדיניות קטנות מביאות למשברים גדולים, וטעויות קטנות יש הרי בכל מקום וזמן.

זאת ועוד, קרוגמן מסכים שחלק מהמשברים החלו פשוט מבהלה. אבל איך אפשר לחזות אותה?

משברים נוצרים מסיבות טובות ואקראיות גם יחד. אותו הדבר נכון גם לגבי סיומם. לעתים זה בא בעקבות טיפול טוב ומקצועי, ולפעמים, כמו סערה בים, באותה הפתאומיות שהמשבר צץ, כך הוא גם חולף.

אבל חבל להיתפס לעבר. אותנו הרי מעניינים יותר ההווה והעתיד. בפרק האחרון מובאות תובנותיו של קרוגמן בנושא. פתרונותיו כוללים את חידוש זרימת האשראי ועידוד ההוצאה. כן, תמריץ קיינסייני בסגנון הישן והטוב. קרוגמן גם משיב אלינו לקח נוסף מהשפל הגדול: יש להדק את הרגולציה על חלק גדול יותר של המערכת הפיננסית - במקומות שכישלונותיהם הביאו למשבר הנוכחי ("כל דבר שמתנהג כמו בנק וצריך להצילו כמו שמצילים בנק, חייב להיות נתון לרגולציה כמו בנק").

הצעות אלו לא מפתיעות או מקוריות. מצד אחד, הוגן לומר שפתרונות לא צריכים להיות מקוריים, אלא פשוט מועילים לפתרון המשבר. מצד שני, בהתחשב בפתרונות סטנדרטיים וקונבנציונליים אלו, מומלץ לגשת אל הספר בהתפעמות ממוצעת יותר. *

"כלכלה בימי משבר", פול קרוגמן, מאנגלית: ירון בן-עמי, ידיעות ספרים, 207 עמ'