הלחץ של אובמה להקפאת הבנייה בשטחים החל לתת אותותיו

הפעילות: בני הזוג תמר ושרגא רוזנברג מתגוררים ביישוב אפרת זה 22 שנה. תמר, מהנדסת בניין, ושרגא, עובד סוציאלי, הם חובבי יין שהפכו את התחביב לעיסוק. תחילה ייצרו בבית יין לשימוש עצמי, וב-96', אחרי שראו כי טוב, החליטו לעזוב את מקומות עבודתם ולהקים את "יקבי גוש עציון" בצומת גוש עציון, שכיום מייצר 40 אלף בקבוקים בשנה, המופצים ומשווקים על-ידי חברת הכרם. לצד היקב הקימו בני הזוג מרכז מבקרים ומסעדה חלבית.

המיקום: שרגא רוזנברג: "ההחלטה להקים את היקב בצומת גוש עציון נובעת לא רק מפני שכאן אנחנו גרים, אלא גם בגלל אדמת הטרשים ותנאי האקלים האולטימטיביים לגידול ענבים".

היתרונות: "אנחנו גרים ומנהלים כאן עסק מכל הסיבות שבעולם. זה המקום שהכי טוב לגדל בו ענבים, את הדור צעיר ואת עצמנו".

החסרונות: "מגיעים הנה תיירים, גם כאלה שעושים את דרכם לחברון ולמערת המכפלה, אבל לא מספיק. לתיירים יש יכולת קנייה טובה מאוד, וחבל לנו שהם לא מגיעים הנה בהמוניהם. הם לא מגיעים, כי אנשים שומעים 'שטחים' או 'מעבר לקו הירוק' ונבהלים. אלה שכבר הגיעו הנה פעם אחת לא חוששים להגיע שוב, והם באמת באים שוב-ושוב. הבעיה היא לשכנע אנשים להגיע לכאן בפעם הראשונה. קושי נוסף שצפוי לנו הוא ביצוא לשוק האירופי. כרגע אנחנו מייצאים לארה"ב ומעוניינים להיכנס גם לאירופה, למרות הקושי לייצא לשם תוצרת מהשטחים. אבל, נתמודד עם זה כמו שאחרים מצליחים להתמודד".

הלחץ האמריקני: "ברמת העסק, לא מורגש. ברמה האישית, דיבורים לא עושים טוב. עם זאת, עוד לא התחלנו להילחץ".

כוונות לעזוב: "ממש לא".

הטבות מדינה (מסים/מענקים): "בעבר כן. היום לא".

תוכניות לעתיד: "יש לנו תוכנית להרחבת המסעדה ומרכז המבקרים בשנה הקרובה. אנחנו מאמינים מאוד בגוש עציון, ושמתישהו יהיה טוב". *

"השטחים לא נכללים בהסכמים עם אירופה, מה שמאלץ אותנו לשלם מכסים גבוהים"

הפעילות: מפעל לייצור חלווה "אחווה" ממוקם באזור התעשייה ברקן משנת 1997. קודם לכן ה"אחווה" יוצרה בשני מוקדים: בתל-אביב וביהוד.

המיקום: יעקב מלאך: "מחיר סביר במרחק רבע שעה נסיעה מתל-אביב".

היתרונות: "אזור תעשייה מסודר, במחיר סביר ונגיש מאוד למרכז הארץ. אני מוכר חלווה, שהוא מוצר זול, ולכן אני לא יכול ללכת לאזור תעשייה יקר. המסים כאן זולים בהשוואה לאזורי תעשייה בתוך הקו הירוק. כמו-כן, קשה למצוא עובדים יהודים שיסכימו לעבוד במפעל, כי העבודה כאן לא קלה. מיקומו של אזור התעשייה מאפשר לנו להעסיק פלשתינאים, שהם עובדים איכותיים וחרוצים המשתכרים על-פי החוק הישראלי. כל עובד שלי הוא מיליונר בכפר שלו".

החסרונות: "קושי ביצוא למדינות האיחוד האירופי, שמחרימות מוצרים המיוצרים בשטחים. השטחים אינם נכללים בהסכמי המכס של ישראל עם אירופה, מה שמאלץ אותנו לשלם מכסים גבוהים. חיסרון נוסף הוא אי-ודאות פוליטית שמעיבה".

הלחץ האמריקני: "לא מורגש בשטח".

כוונות לעזוב: "לא. להיפך, יש לנו כוונה להתרחב כאן".

הטבות מדינה (מסים/מענקים):

"מעולם לא".

תוכניות לעתיד: "הגישה שלנו היא להתנהל כאילו אנחנו יושבים בתוך הקו הירוק. מאחר שכך, בימים אלה אנחנו מרחיבים את המפעל ב-10 אלף מ"ר נוספים, בהשקעה של 40 מיליון שקל; וכן את מצבת כוח-האדם, ב-50 עובדים נוספים. זה לא מלחיץ אותי להשקיע מיליונים במצב פוליטי שכזה, כי יש ביקוש למוצרים שלנו. לא נשב לחכות לראות מה יוליד יום. החיים כאן נמשכים, ואני מאמין שהשלום יבוא ממקום שבו יהודים ופלשתינים עובדים יחד. העובדים שלנו שמחים לעבוד ולהתפרנס. הם לא מדברים פה פוליטיקה. המפעל הוא אי של שפיות בעולם מטורף, ומכאן אני שואב את האמונה שדברים יסתדרו בעתיד. לא נראה לי הגיוני, בכל צעד שיעשו, שיקפלו מכאן עסקים שתורמים לשגשוג ולשקט של כל האזור. מאז האינתיפאדה לא נזרקה כאן ולו אבן אחת, וזאת ההוכחה שאיפה שיש פרנסה אין אלימות. אם ניבהל מכל פיפס שמישהו אומר, לא ניצור ולא נמכור דבר. מציאות לחוד ותיאוריות מסביב לחוד". *

"הנזק השנתי כתוצאה מהמיקום נאמד ב-5 מ' ש'"

הפעילות: מפעל "סודה קלאב" במישור אדומים מייצר מכשירי סודה. המפעל נחנך ב-1998, לאחר שהוסב ממפעל לייצור מרעומי פגזים של התעשייה הצבאית. לסודה קלאב, מפעל נוסף באשקלון וחמישה מפעלים נוספים בחו"ל.

המיקום: דניאל בירנבאום, מנכ"ל סודה קלאב: "מייסד סודה קלאב, פיטר ווייסברג, היה תושב ירושלים, וככזה הוא בחר להקים את המפעל במגרש הביתי שלו. הבעלים הנוכחיים, קרן פורטיסימו, ירשו את זה".

היתרונות: "הנוף ומזג האוויר טובים. מלבד זה, אין יתרונות".

החסרונות: "רחוק ממרכז הכובד של כוח עבודה מיומן כמו מהנדסים, ורחוק מכל נמל. כמפעל שמייצא אלף קונטיינרים בשנה, זאת בעיה קשה. חיסרון נוסף הוא אבטחת המפעל. עיריית מעלה אדומים מחייבת אותנו בהוצאות אבטחה שלטעמנו מוגזמות, ובימים אלה הנושא מצוי בהליך משפטי. אבל, החיסרון הגדול הוא בתשומת הלב הפוליטית שאנחנו מושכים בשל המיקום שלנו 'בשטחים הכבושים'. המיקום לא מקדם את האינטרסים שלנו באירופה. המיקום מסב לנו נזקים תדמיתיים וכספיים אדירים, החל מפרסום שלילי בעיתונות האירופאית, עבור בדרישות של יבואנים מובילים באירופה לקבל מאיתנו הסברים האם אנחנו עוברים על החוק הבינלאומי בעצם הישיבה שלנו במישור אדומים, וכלה בתשלום מכסים גבוהים מאחר שהסכמי המכס של ישראל עם האיחוד האירופי אינו חל על יצוא תוצרת מהשטחים. בגלל המיקום שלנו עושים לנו טרור כלכלי. העובדה שאנחנו מפרנסים בכבוד 140 פלסטינים ו-48 פליטים מדרפור לא מעניינת את האירופאים. במקום להגיד לנו תודה, הם רוצים שנסגור ונשלח את כולם הביתה. זה פשע וזאת אנוכיות".

הלחץ האמריקני: "כרגע מורגש במדיה האירופאית. הלחץ האמריקני על ישראל הוביל למספר כתבות בעיתונים כמו ה'דר שפיגל' הגרמני, שיצרו גל של התעניינות שלילית נגדנו. פרסומים כאלה גורמים לנו לאובדן לקוחות ומכירות. ככלל, אפשר לאמוד את הנזק הכספי שנגרם לנו כתוצאה מכך מדי שנה בכ-5 מיליון שקל. בעניין הזה אנחנו בדילמה קשה, ולא כל-כך יודעים איך לפעול".

כוונות לעזוב: "מעבר כזה עולה 20 מיליון אירו. אם יבוא תורם, נשמח לעשות זאת. מאחר שאין אחד כזה ולנו אין אפשרות להוציא סכום כזה בימים קשים אלה, אנחנו תקועים בחזית הפוליטית. הנטל גבוה מדי. הדילמה הזאת קשה מאוד ואנחנו מתחבטים בה יום-יום. עם זאת, ביום בו נעבור אצטער מאוד לראות 400 עובדים מפוטרים, שלרבים מהם אין סיכוי למצוא פרנסה במקום אחר".

הטבות מדינה (מסים/מענקים): "אנחנו נהנים מהטבות מס וממענקים. במידה שיוחלט להעתיק את המפעל למקום אחר, יהיה זה לאזור עדיפות לאומית א', ובתיאום עם מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת".

תוכניות לעתיד: "העסק גדל בקצבים גדולים, ולכן אנחנו משקיעים במפעלים שלנו באשקלון ובחו"ל אבל לא במישור אדומים. שם אנחנו משקיעים רק בתחזוקה שוטפת ולא בהשקעות חדשות לטווח הארוך, כי לא ברור מה יהיה. עם זאת, נבדוק אפשרות להיות המפעל הראשון שעובד בשיתוף פעולה עם הרשות הפלשתינית. אולי זה הפתרון". *

"כיצואנים, נגרם לנו נזק גם מהחרם על מוצרים"

הפעילות: המפעל לייצור אביזרי וילונות בהתנחלות בית אריה הוקם בשנת 1982. במפעל מועסקים 20 עובדים, מרביתם ערבים מהכפר הערבי הסמוך לובן אל-שרקיה. לחברה מפעל נוסף באופקים, ומרכז לוגיסטי בלוד (על-פי נתוני דן אנד ברדסטריט, בבית אריה פועלים 57 עסקים המעסיקים 408 עובדים).

המיקום: רמי דרזיה: "חיפשנו מקום להקים מפעל לייצור אביזרי וילונות. בעקבות החלטה של אחד השותפים בחברה לשעבר להתיישב בהתנחלות בית אריה, הוחלט להקים שם גם את המפעל".

היתרונות: "עלויות זולות ביחס לעלויות באזורי תעשייה בתוך הקו הירוק".

החסרונות: "יש יותר חסרונות מיתרונות. בתקופות של פיגועים ומלחמות העובדים לא מגיעים. נזק כספי נגרם לנו גם מחרם של מדינות על מוצרים המיוצרים בשטחים. כיצואנים, היו כמה מדינות שדרשו מאיתנו הצהרה מפורשת שהמוצרים שלנו אינם מיוצרים מעבר לקו הירוק, ולכן לא יכולנו למכור במדינות הללו".

הלחץ האמריקני: "לא מורגש, אבל ימים יגידו".

כוונות לעתיד: "השיקול הוא כלכלי. לסגור את המפעל בבית אריה ולהעתיק אותו למקום אחר עולה מאות אלפי שקלים, אם לא יותר. אין לי ספק שאם היינו מעבירים את המפעל מבית אריה ללוד, המתחם המרכזי שלנו כיום, זה היה חוסך לנו עלויות בטווח הארוך. הנושא הזה עלה מספר פעמים, אך ההוצאה הכרוכה במעבר אף פעם לא נוחה. זה לא פשוט לקום וללכת".

הטבות מדינה (מסים/מענקים):

"בשלבי הקמת המפעל קיבלנו סיוע, ומאז כלום. גם לא בתקופות פיגועים ומלחמות, כשעובדים לא יכלו להגיע ונגרמו לנו נזקים כספיים. המדינה לא פיצתה אותנו ולא היה עם מי לדבר".

תוכניות לעתיד: "בשלב זה אין לנו כוונה להרחיב את המפעל, אבל כשנצטרך בוודאי שבית אריה לא יהיה המקום לכך. אין טעם להרחיב ולהשקיע במקום שלא ברור מה יהיה העתיד שלו". *