פורטפוליו / אוריאל לין

ילדות: ירושלים, העיר העתיקה. סבא מצד אימא עלה מבגדד בגיל 22, סיכן את נפשו, ורכש מהוואקף את האדמה שעליה נבנתה מאוחר יותר ישיבת פורת יוסף. אבא הגיע בגיל 10 ממרוקו. ההורים התחתנו, עברנו לשכונת צפניה, ובגיל 6, כשאימא התגייסה לצבא הבריטי, כנהגת וכקשרית, נשלחנו, אחי ואני, למוסד לילדי חיילים בבני ברק. היינו שם שלוש שנים.

מוסד: פיתח לנו את האישיות. לא חוויתי קושי, אלא הרבה חוויות, ילדים, אירועים תרבותיים. היו געגועים, זה כן, אבל היינו בעשייה בלתי פוסקת.

חיפה: כשאימא השתחררה מהשירות עברנו לשם, ואני נכנסתי לבית הספר לקציני ים. כששאלו אותי מה אני רוצה להיות אמרתי עורך דין בלי היסוס, וכשהשתחררתי מהשריון למדתי משפטים.

ארצות הברית: בסיום הלימודים והסטאז' נסעתי לניו יורק עם 100 דולרים בכיס, לימדתי עברית בבית ספר יהודי, וקודמתי למנהל. בחופשת הקיץ עבדתי חודשיים בבית חרושת לשימורי פירות, 12 שעות ביום. הרווחתי 1,600 דולרים, וב-1,100 קניתי שברולט אימפלה כמעט חדשה, שעשתה אותי מאושר. במקביל למדתי לתואר שני במשפטים.

עריכת דין: כשחזרתי לארץ הצטרפתי למשרד של עו"ד אביגדור שלוש, שהתמחה בתאונות דרכים. מי הרוויח מזה? מדינת ישראל. כשהייתי חבר כנסת השקעתי הרבה אנרגיה בתחום, והעברתי את החוק המחייב חגירת חגורות בטיחות במושב האחורי.

אתא: כשפנו אליי אחרי שנה וחצי, ושאלו אם אני מוכן להיות היועץ המשפטי של המפעל הכי גדול במדינת ישראל, הסכמתי כמובן ועברתי לחיפה. התאהבתי בניהול תעשייתי. אחרי שלוש שנים וחצי, כשבאה ההצעה לנהל את "ג'רוזלם ג'רזי", עברתי לתל אביב.

יהודית: אשתי. הייתי רווק מבוקש בתל אביב. הכרנו כששכרתי את הדירה של סבתא שלה. אחרי שהיא שמעה עליי, היא הסתקרנה, ויום אחד דפקה על הדלת. התחתנו כשהייתי בן 34. יש לנו בת אחת ושני נכדים. היא הייתה גרפיקאית ו"קומרשל ארטיסט", ומאוחר יותר הקימה את לין ביכלר, חברת כוח אדם שבה אני מושקע דרך חברת ההשקעות המשפחתית.

פוליטיקה 1: במלחמת יום כיפור הייתי מנכ"ל חברה, והשקפת העולם שלי השתנתה. המצב הכלכלי היה גרוע, והממשלה בנתה תוכנית כלכלית שנראתה לי כמו ניסיון להוציא כמה שיותר כסף מכיסו של האזרח. הרגיז אותי שכל פקיד יכול לקבל החלטות חורצות גורל, והחלטתי להיכנס פנימה כדי ליצור שינוי.

פוליטיקה 2: הצטרפתי למפלגה הליברלית, נסעתי מטעמה למנהל רשות ההשקעות בצפון אמריקה, מוניתי למנהל הכנסות המדינה, ואחר כך הייתי חבר כנסת מטעם הליכוד בשתי קדנציות.

פוליטיקה 3: מי שנכנס אליה חייב להיות נקי. מי שאינו כזה פוגע לא רק בעצמו אלא במדינה, ובלי להזכיר שמות, מגיע לו עונש חמור מזה של אזרח מהשורה.

פרישה: ב-1992. לא יכולתי יותר לקבל את תמיכתם של חברי המרכז, כי העברתי חוקים שפגעו בהם ישירות. סיימתי את הכהונה כיו"ר ועדת החוקה, עם 62 דברי חקיקה ועם הישגים גדולים. יצאתי לתשע שנים ציבוריות שקטות, שבהן הייתי פעיל בלשכת המסחר, עד שהתמודדתי על הנשיאות ונבחרתי.

עסקת החבילה במשק: זו הדרך שבה אסור לגבש תוכנית כלכלית. ההתנהלות לא הייתה ראויה בכל מה שנגע לשינוי חוקי העבודה באישון לילה, בלי להבין את ההשלכות על המשק ועל המעסיקים.

שרגא ברוש: אני לא מבין איך הרשה שהשינויים האלה ייכנסו לחבילה. התנגדתי להתקרבות היתר שלו להסתדרות, שהפכה לתלות. לכן פרשתי מלשכת התיאום.

עופר עיני: אין בינינו מתח אישי אלא ענייני בלבד.

אופניים: בתל אביב יש כמה שבילים יוצאים מהכלל שפיתח משה טיומקין, שכני, ואני רוכב עליהם באופני עיר כמה פעמים בשבוע.

חתולי רחוב: אני מרגיש כלפיהם הזדהות רגשית בשל הצורך שלהם לשרוד, עוזר להם ומאכיל אותם.

תפיסת עתיד: להמשיך לעשות. במאבק האחרון הרגשתי רענן באופן בלתי רגיל. אני עייף כשאני לא עובד, ומרשה לעצמי לנוח בצהריים רק בשישי-שבת.