התחרות בשוק ההון העבירה בשלוש השנים האחרונות את מרבית הפעילים על דעתם. מדובר כאן בהצבת מכשול בפני עיוור: ההימור גדול, הרווח אסטרונומי והסיכון נמוך, כשהרגולטור מתגלה שוב ושוב ככלב שנובח ואינו נושך.
כך ראינו פעם אחר פעם עליות שערים מסתוריות וחדות בשערי מניות כמה ימים או שעות לפני הודעה משמעותית. אחר כך החלו פרשיות בעייתיות להיחשף: משחק באופציות בפריזמה; שיערוך תשואות בפרפקט; הרצת קופות גמל קטנות; ומשחק בחשבונות מפצלים בכלל השוק.
הרגולטורים, אגף שוק ההון ורשות ניירות ערך, היו בדרך כלל כמה צעדים מאחור. הרגולטור פעל לאט. כאשר הגיב - הוא עשה זאת באיחור. וכשהעניש - העניש לקולא.
כשתשואות הקרן שאתה מנהל מתפרסמות מדי יום; כשהבונוס שלך תלוי בביצועי הקרן, ובעיקר בהיקף נכסיה ושיעור הצמיחה בה; כשגופים עם תשואה פחות טובה מאבדים נכסים במהירות; וכשמסביבך מתעשרים אנשים משכר, בונוסים ואופציות - קל מאוד לשכוח אתיקה וערכים בסיסיים.
סיפור דש הוא מקרה מבחן לזוהר גושן. האם יו"ר הרשות, פרופסור מכובד ואיש אשכולות, יסתפק במילים גבוהות ויפתח הליך שיסתיים בעוד שמונה שנים, כשכולנו כבר נהיה במקום אחר. או שיפעל במהירות ובאגרסיביות על מנת לשקם את ההרתעה האבודה של רשות ניירות ערך, ולהחזיר את האמינות לשוק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
