המופע האחרון של דודו

תודו שלא הופתעתם. זה אולי הדבר הכי מפתיע בהתאבדות של דודו טופז, כולם מדברים עליה הבוקר (ה'), אבל אף אחד לא הופתע ממנה. יש אנשים שהורגלו לחיי מותרות וירדו לשאול-התחתיות של חיי הכלא, אבל טופז, כבר מהרגע הראשון היה ברור - אינו אחד מהם. קשה היה לדמיין את האיש שהורגל בבתי-מידות, במכוניות מפוארות וברומנים מתוקשרים עם נשים יפות, לובש את מדי האסיר למשך כמה שנים לפחות.

לפיכך השאלה בעניינו לא היתה "אם" אלא רק "מתי". השאלה אם לא מן הראוי להחזיק עציר שכזה בתנאים שיקשו עליו לבצע את זממו היא שאלה מינהלתית, לא תקשורתית, ובכל זאת, גם שמביאים בחשבון את הקושי בלפקח במשך 24 שעות על אדם בעל נטיות אובדניות - קשה שלא לתהות איך נכשל השב"ס לצפות את מה שהיה כמעט ידוע מראש.

עקבתי, בדאגה יש להודות, אחרי הטוקבקים שליוו את ההודעה על הצלחת ניסיון ההתאבדות של טופז הבוקר: כ-90% מהמגיבים האשימו את התקשורת באחריות למותו. תודו שהיכולת של טופז לעורר אמפטיה היא בלתי-נדלית: האיש ששלח בריונים לגרום חבלות גופניות קשות לחפים מפשע, שאשמתם היחידה היתה הסירוב להמשיך ולהעסיקו, זוכה לרחמי הציבור.

אין לי מנדט לדבר בשם התקשורת כולה, אבל אני נוטל לעצמי את החירות להגיב לפחות בשם חלקה: אנחנו אשמים? אתם אשמים! הציבור היה זה שרומם את טופז לראש טבלאות הרייטינג, והוא גם שדחק את טופז (ובצדק גמור לטעמי) ממרכז הפריים-טיים, עובדה שעימה טופז לא הצליח להשלים.

קשה לדעת עד כמה הטוקבקיסטים אכן מייצגים את העם, אבל אם הם מייצגים לא רק את עצמם, אז בהחלט אפשר שהעם מטומטם: טופז קרא להם צ'חצ'חים, הטריד מינית, תקף באלימות מבקר טלוויזיה וככל הנראה גם אם לעיני בנה הקטן, אבל במסגרת תהלוכת ה-"אחרי מות, קדושים אמור", הראשונים באשמה למותו של הראשון בבידור הם אנשי התקשורת.

זהירות, מדורת ההבלים עומדת להידלק: צפו למצעד מוקירי זכרו, שיבקשו מאיתנו לזכור גם "את הדברים הטובים שעשה טופז בחייו" ושיעלו על נס את פועלו התרבותי. הראשונים יהיו מי שהוצגו בימים הראשונים לאחר מעצרו כ "חבריו", בעיקר אנשים שוליים בתעשיית הבידור. הבאים בתור יהיו אמנים צעירים לשעבר, שטופז נתן להם הזדמנות ראשונה. אחר כך תתפשט שפעת-הטופזים גם אל המיינסטרים.

האמת היא שטופז היה, למשך תקופה מסוימת, גאון של תקשורת המונים: הוא זיהה את הפוטנציאל במשחקי החברה הוולגרים, אך המצליחים, שהנהיגו כמה בדרנים בהופעות מול קהל - והביא אותו אל הפריים-טיים של ערוץ טלוויזיוני חדש, שפנה לאותה הקהל בדיוק. היה בזה הרבה כסף ותהילה, אבל אפילו לא גרם אחד של חשיבות. נסו לזכור את זה כשתשמעו בימים הקרובים ניסים ונפלאות על האיש ופועלו.

רק בשבוע שעבר שמענו על שדרן טלוויזיה בברזיל, שככל הנראה העסיק כנופיות של רוצחים כדי שיבצעו פשעים, שהוא יוכל לפענח בתוכנית הטלוויזיה שלו. במקרים "קלים" הרבה יותר של כוכבי בידור או ספורט, שלא מצליחים לפרוש בשיא, אנו נתקלים כמעט בכל יום. ההצלחה ממכרת, אהבת ההמונים היא סם מסוכן והגמילה ממנו קשה.

יש לי הרגשה שטופז מצטער אולי על שנמנע ממנו לתעד את רגע מותו - זה היה משהו שאף צופה טלוויזיה לא היה מפספס. כמעט שאפשר לדמיין את טופז מתענג על הופעתו האחרונה, זו שתהיה הערב (וככל הנראה גם בשבוע הקרוב) בכל מהדורות החדשות. כמעט 100% רייטינג. הנה כי כן - במותו הצליח טופז להגשים את משאלתו הגדולה ביותר.