ישראל ואינדונזיה מחזקות שיתוף-הפעולה המסחרי בתחום החקלאות

מרכז ישראל-אסיה בסדרת שאלות ותשובות עם עמנואל שחף - יו"ר חברת Technology Asia Consulting ויו"ר לשכת המסחר ישראל-אינדונזיה. לשכה חדשה זו היא אחת מהלשכות המרכיבות את לשכת המסחר ישראל-אסיה ומטרתה קישור בין עסקים ישראליים ואינטרסים מסחריים באינדונזיה.

מדוע כדאי למדינת ישראל לפתח שת"פ מסחרי עם מדינה אשר איננה מכירה בה באופן רשמי?

מסחר מקרב בין אנשים, מסיר חסמים וגם מגביר את האינטרס המשותף לפתח קשרים פוליטיים. אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה ביותר בעולם עם אוכלוסייה מוסלמית אשר בעיקרה מתונה ובהיעדר יחסים דיפלומטיים, יש להשתמש באמצעי חלופי בכדי לפתח את היחסים בין המדינות- ומסחר הוא האמצעי הנוח ביותר. כאשר היקף המסחר מגיע לנקודה מסוימת הסקטור העסקי נוטה להפעיל לחץ על הדרג הפוליטי לתמוך בפעילות העסקית והמסחרית על ידי מנגנוני אבטחה ממשלתיים כגון ביטוח, הגנה על השקעות, הגנה משפטית, אשראי ייצוא וכו'. כמו כן, ככל שהפעילות העסקית גדולה יותר ככה היא הופכת גם לגלויה יותר, ובסופו של דבר אנו מקווים שהרגישות הפוליטית אשר מלווה את המסחר בין ישראל ואינדונזיה תיעלם.

באילו סקטורים של הכלכלה האינדונזית תבחר לשכת המסחר למנף את היחסים הבילטראליים?

אנו ננסה לעשות זאת בכל תחומי הכלכלה. אך הדגש יושם באותם התחומים בהם אנו סבורים שסיכויי ההצלחה גדולים יותר. התחום העיקרי שבו ישראל יכולה להשפיע באופן משמעותי הוא החקלאות. יש לנו המון ידע וניסיון בנושא, למשל בתחום השקיית דשן, אשר מתמקד באפליקציה של חומרי דישון, ואמצעים מסיסים אחרים לגידול יבולים וצמחים, באמצעות מערכות השקיה. מדובר בתחום רלוונטי ביותר באינדונזיה, מדינה אשר אין בה מחסור במים. בשלב זה, תחום ספציפי זה איננו רלוונטי לגידולי חממה אשר כרגע נמצאים בשלבים טרומיים ובהיקף מצומצם. חלק מהיבולים האינדונזיים הם ברמה ירודה. באופן כללי, המדינה איננה תלויה ביבוא חקלאי (מלבד אורז לעתים ודגנים למרות שתפוזים איכותיים וסוגי פירות אחרים מיובאים לצריכה של שכבות האוכלוסייה הגבוהות יותר).

איזו עדיפות תינתן לקידום הידע והטכנולוגיה הישראלית בתחום החקלאות?

אנחנו ננסה לשפר את התפוקה ואת האיכות של היבולים הקיימים יחד עם קידום גידולים רווחיים עבור משקים קטנים שגודלם האופייני הוא כ- 10 דונמים. כרגע, האינדונזים מגדלים יבולים עם רווח יחסי נמוך כגון אורז, וזאת למרות שהאקלים ותנאי הקרקע מאפשרים גידול של יבולים רווחיים יותר בנוסף ליבולים תעשייתיים כגון שמן דקלים, גומי, קקאו, תה וטבק. בעצם, כל יבול אחר אשר יוכנס לשוק האינדונזי הוא בעל פוטנציאל להשפיע על ידי צמצום העוני והגדלת ההכנסה לנפש. מצב תוכניות ההדרכה החקלאיות באינדונזיה בכי רע משום שמשרד החקלאות האינדונזי הוא בעיקר גוף רגולטיבי ללא תקציב אופרטיבי וברמה המקומית יש חוסר בולט בניסיון. מצב זה יוצר פתח רחב עבור משקיעים אינדונזיים אשר יכולים לעזור לחקלאים מקומיים לגדל יבולים חדשים על ידי הקמת מיזמים שיתופיים של חקלאות קולקטיבית, התחלקות בציוד, אחסון ושיווק וכל זאת על בסיס הדגם של הקיבוץ הישראלי. ידע ישראלי יכול לשחק תפקיד משמעותי בהתאמת עסקים אינדונזיים להשקעות רווחיות בתוכניות פיתוח חקלאיות. בהיעדר יחסים דיפלומטיים, לא יהיה חכם לעודד השקעות ישראליות בתוכניות פיתוח חקלאיות באינדונזיה אם כי בתנאים מסוימים ניתן גם לשקול השקעות דרך ישות סינגפורית למשל (46% מכוח העבודה האינדונזי מועסק בסקטור החקלאי). התעשייה מתמקדת בכריית מינרלים, גז וניצול וזיקוק של נפט. הכלכלה האינדונזית נמצאת עדיין בשלבים מוקדמים של תיעוש, ומלבד תעשיית טקסטיל תעשיות כימיקלים בודדות ותעשיות רכב, יש מעט מקורות עבודה משמעותיים אחרים בתעשייה.

האם יש למדינת ישראל מתחרים בתחום החקלאות באינדונזיה?

יש כמה מדינות שמנסות למכור לאינדונזיה. מדובר באתגר של התמדה, פערים תרבותיים ונכונות ליטול סיכונים. אני סבור שלמדינת ישאל יתרון על פני המתחרים האחרים וזאת בגלל אי נוחות מסוימת אשר האינדונזים חשים כלפי אוסטרלים, אמריקנים וניו-זילנדים וגם אירופאים מסוימים, תחושה אשר מקורה בזיכרונות קולוניאליים אינדונזיים. חוץ מהמחלוקות הפוליטיות, האינדונזיים אשר עובדים עם ישראלים חשים בנוח ומתקשרים בקלות יחסית. אנחנו מגלים נכונות לשתף את הידע שלנו עימם ומתייחסים אליהם כשווים.

אילו אפשרויות קיימות לשת"פ בתחום מחקר ופיתוח?

בתחום החקלאי, ייתכן. אך בשלב זה, כל דבר אשר ייתפס באופן רשמי כמיזם משותף בין מדינת ישראל ואינדונזיה בעייתי מבחינה פוליטית עבור הממשלה האינדונזית ועלול
למשוך אש. באינדונזיה קיים מספר קטן של מוסדות חקלאיים פרטיים וסוגים אחרים של מתקני מחקר ופיתוח פרטיים. לכן אומר שהפוטנציאל כרגע מוגבל.

אם חברות אינדונזיות מתכוונות לפתוח נציגויות בישראל?

הנושא הוא רגיש. אני יכול להזכיר את חברת Sampoerna , אחת מחברות הענק של אינדונזיה, אשר שמה אוזכר בעבר ולכן אני מרגיש חופשי לדבר עליה. לחברה זו נציגות בתל אביב דרך חברת הביטוח הראל, ששם היא מחזיקה ב- 10% מהמניות. אינני מודע לנציגויות אחרות אולם ייתכן והן פועלות דרך נציגים ישראליים, הם בוודאי יעדיפו לשמור על פרופיל נמוך. בישראל אנו רוצים לחשוף את מערכת היחסים אך באינדונזיה, ששם אין לשכת מסחר אינדונזיה-ישראל, או משהו דומה, אנחנו נגביל עצמנו בצורה משמעותית בכדי לא לעורר בעיות.

לאור היעדר היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, אילו מכשולים ניצבים בפני ישראלים המבקשים לעשות עסקים באינדונזיה?

בעיה אחת הם המכשולים הבירוקראטיים להשיג ויזת עסקים, מכשול אשר מוצב גם על ידי הצד הישראלי. כתוצאה מכך, לאיש עסקים אינדונזי קשה ויקר להשיג ויזה לישראל כמעט כמו שקשה ויקר לישראלי אשר מבקש להגיע לאינדונזיה. בעיה אחרת, היא היעדר מוחלט של הגנה משפטית לפעילות עסקית ישראלית באינדונזיה. יחד עם אי ההכרה בישראל, הדבר מוסיף אלמנט משמעותי של סיכון לפעילות עסקית באינדונזיה. בעיות נוספות נגרמות על ידי הקושי להשיג ביטוח ואשראי ייצוא או מימון עבור מסחר עם אינדונזיה. למרות המכשולים הרבים, מדובר במאמץ כדאי והיקף הסחר ההולך וגדל הוא ההוכחה לכך שחברות ישראליות מצליחות לפתור את מרבית הבעיות.

האם אתם מתכננים תערוכה חקלאית ישראלית ב'גקרטה?

אנחנו ננסה לעודד חברות ישראליות להשתתף בתערוכות בג'קרטה יחד עם חברות אינדונזיות ותחת חסותם. לכל החברות באינדונזיה משרדים בעיר הבירה שהיא גם מרכז העסקים של המדינה. האינדונזים יספקו את השירותים והטכנולוגיה תגיע מישראל. לא נקים דוכן ישראלי, וזאת בהתאם לפרופיל הנמוך של היחסים, הלקוחות ידעו על הנוכחות הישראלית אך היא לא תקבל פרסום נרחב. בסופו של דבר, בנוגע לחקלאות, אנחנו ננסה לחדור לפרובינציות, ששם הממשלות המקומיות קיבלו מנדט לנהל מו"מ על חוזים עם חברות באופן עצמאי, וזאת כחלק מתהליך הדה-צנטרליזציה אשר החל בעשור האחרון. מדובר באתגר גדול, לצאת מג'קרטה אשר שם הלוגיסטיקה פשוטה יותר, כוח האדם משכיל יותר וסידורי הביטחון מוסדרים.

הראיון נערך על ידי יהונתן תומר ורבקה זפרט. את התרגום עשה דניאל ברמן.