מינוי השופטים החדשים לעליון: חברי הוועדה לבחירת שופטים נאלצו להתפשר

מינוי 3 השופטים החדשים לעליון - עוזי פוגלמן, יצחק עמית וניל הנדל - משקף את האפרוריות של הערכאה השיפוטית הבכירה לאחר ימי ברק וחשין ■ מקורבי ביניש: היא לא הפסידה, הפשרות הביאו למינויים טובים

בראשית ימי המדינה נהגה במערכת הפוליטית שיטת בחירה שנודעה בשם "ועדה מסדרת". בכירי המפלגה והאומה היו מתכנסים בחדר סגור אפוף עשן, הרחק מעיני הציבור, התקשורת והמינהל התקין, ובתום דיון סודי יצאו ובידיהם רשימת החברים, ממוספרת על-פי מקומם בהיררכיה המפלגתית בבחירות לכנסת הבאות. עם בוא ימי ה"שביעיות", ה"עשיריות" והפריימריז נדמה היה כי הוועדה המסדרת פסה מהעולם. אך אמש (א') התגלו שוב סימני חיים - בלשכת שר המשפטים יעקב נאמן, שבו התכנסה הוועדה לבחירת שופטים.

במתכונת פעולתה הנוכחית, הוועדה לבחירת שופטים היא לא יותר מאשר ועדה מסדרת, שהחליטה אתמול לנייד 3 שופטים מחוזיים לבית המשפט העליון.

יום שבו נבחרים 20% מהרכב בית המשפט העליון אמור להיות יום חג, שמשק כנפי ההיסטוריה חג מעליו. אלא שהביטוי המזלזל "בית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט העליון" - המדגים את האפרוריות והבינוניות של הערכאה השיפוטית הבכירה לאחר ימי ברק, חשין, אור, זמיר, מצא, אנגלרד ודורנר - מעולם לא נשמע רלוונטי יותר.

מקח וממכר

ובכל זאת, בתום 3 שעות דיונים אמש החליטה הוועדה לבחירת שופטים למנות את עוזי פוגלמן, יצחק עמית וניל הנדל לכהונת שופטים עליונים.

נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, היא כנראה המפסידה הגדולה של סבב המינויים.

לאחר שהמערכת המשפטית נפטרה מחיים רמון כשר המשפטים וקיבלה עונש קשה שבעתיים בדמות פרופ' דניאל פרידמן, עשו השופטים הכל כדי להעביר את תקופת כהונתו עם כמה שפחות מינויים, בהמתנה לשר נוח יותר.

יעקב נאמן אולי נוח יותר מפרידמן עבור ביניש, אך הרכב הוועדה הפך כה עוין כלפיה, עד שמועמדים שנפסלו על-ידי ביניש זכו בשל כך אוטומטית בנקודות זכות בקרב יריביה. בסופו של דבר, הדיל שפרידמן הציע לה, בהתבסס על יחסי הכוחות בוועדה בתקופתו, ושאותו דחתה, היה נוח יותר מבחינתה מאשר המועמדים שנאלצה לבלוע אמש ושנבחרו למראית-עין פה-אחד.

כל זה נכון, אבל ביניש איננה המפסידה היחידה. כולם הפסידו, ואיש לא הרוויח (חוץ מהשופטים שמונו). שופטי העליון נאלצו לוותר על העיקרון שזכה למעמד מקודש בתקופת אהרן ברק, שלפיו שופטים מחוזיים אינם מתמנים לעליון אלא אם צלחו תקופת כהונה בפועל; חברי הוועדה גלעד ארדן (ליכוד), דוד רותם (ישראל ביתנו) ואורי אריאל (האיחוד הלאומי) ויתרו על המועמד מטעמם, נעם סולברג, שסומן שמתנחל איש ימין; נאמן ויתר על המועמד שלו, ספי אלון, לטובת הפשרה ההדדית; עורכי הדין רחל בן-ארי ופנחס מרינסקי ויתרו על יוזמות למינויים חיצוניים, למשל מהאקדמיה.

בין שתי הישיבות שקיימה הוועדה, בשישי ואתמול, התנהלו עשרות שיחות פנימיות בין חברי הוועדה לבין עצמם ובינם לגורמים שונים בזירה הפוליטית והמשפטית, שכללה מקח וממכר, שסחר בשמות המועמדים כאילו היו סוסי מירוץ. הדינמיקה הזו נוצרה בין היתר בגלל "חוק סער", המחייב רוב של 7 מ-9 חברי הוועדה לצורך בחירת שופטים לעליון, שהעניק "בלוק" חוסם לקבוצות השונות בוועדה ושחייב מציאת פשרה.

ניצחון חלקי לפרידמן

אם יצאה אתמול בשורה מישיבת הוועדה לבחירת שופטים, היא נעוצה בהתרסקות הפרקטיקה, שלפיו רק שופטים מחוזיים שעברו כהונה זמנית יכולים להתמנות לעליון. הבשורה הזו מהדהדת הבוקר (ב') בכל אולמות בתי המשפט בישראל.

מהיום יודע כל שופט - בין אם הוא נחשב מקורב לצמרת, בן-טיפוחים או מרדן לעומתי - כי ניתן להתקדם במעלה הסולם השיפוטי גם בלא כהונה בפועל, וגם על אפם וחמתם של שופטי העליון: קבלת חותמת האישור מנציגי השופטים בוועדה לבחירת שופטים כבר איננה תנאי-בלעדיו-אין לקידום; אפשר להתקדם גם דרך תמיכת אגפים אחרים בוועדה.

האם זוהי בשורה טובה? הדעות חלוקות. יש שאומרים כי בכך תם שלטון הכוח האפל של ביניש ונאמניה במערכת השיפוטית כולה, ויש שטוענים כי הסכנה רק גדלה - במקום ששופטים מועמדים לקידום ינסו לשאת חן בעיני שופטי העליון, הם יבקשו כעת להחניף לפוליטיקאים.

לשר לשעבר פרידמן היה חזון - הוא רצה להקטין את משקלו הסגולי של נשיא בית המשפט העליון, ולהפוך אותו מאורקל כל-יכול לנושא משרה מינהלית גרידא. במובן הזה נחל אתמול פרידמן הצלחה חלקית, אף שהוא עצמו כבר איננו במשחק.

את 3 המינויים הבאים בשלב הראשוני של כהונת נאמן אפשר לראות כספיח של כהונת פרידמן, ולבחון אותם במשותף עם שני המינויים מ-2007, חנן מלצר ויורם דנציגר. מי שמדבר על הגברת הפלורליזם בעליון שוכח שני פרטים חשובים: האחד - שההנחה ששופטי העליון הוותיקים עשויים כולם מעור אחד, מתנפצת מדי יום ביומו בפסקי הדין; והשני - שבית משפט עליון אמור לפעול כתזמורת הרמונית, ולא כאסופת נגנים קקופונית.

הנשיא יצחק עמית?

ומילה בעניין הסניוריטי. החלטת הוועדה, ביוזמתה של ביניש, לסטות מעקרון הוותק כדי למנות את השופטת נילי ארד, המקורבת אליה, לסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה, איננה בבחינת תקדים: בבתי הדין לעבודה, וגם בבתי המשפט המחוזיים והשלום, לא ממנים נשיאים וסגני נשיאים לפי עקרון הסניוריטי זה כמה שנים. שיטת הסניוריטי - שממילא איננה מעוגנת בחוק כלשהו והיא בבחינת "נוהג חוקתי" - לא בוטלה איפוא, לא במישרין ולא במשתמע, עם הבחירה בארד אמש.

כפי שהוועדה לבחירת שופטים נאלצה להתכנס ב-2006 ולקבל החלטה קונקרטית באשר למינויה של ביניש לנשיאה - כך היא תצטרך להתכנס גם ב-2012 ולהחליט אם השופטת מרים נאור תקבל את שרביט הנשיאות לפי עקרון הוותק בעליון, או שמא ייבחר שופט אחר. כך או כך, בהנחה ששיטת הסניוריטי עומדת בינתיים על כנה - הרי שהוועדה בחרה אמש לא רק 3 שופטים חדשים, אלא גם את הנשיא העתידי של העליון.

ב-2023 תפרוש מכהונתה בבית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, לאחר שתכהן 6 שנים תמימות כנשיאת בית המשפט העליון. השופט הוותיק ביותר אז יהיה יצחק עמית, שמונה אמש. הוא יהיה אז בן 65, ולפניו אופק כהונה של 5 שנים תמימות על כס נשיא בית המשפט העליון, עד פרישתו הצפויה ב-2028.

האם כך יקרה? לאור קצב ההתרחשויות בזירה המשפטית, הניסיון לנבא אם שיטת הסניוריטי תעמוד על כנה בעוד 14 שנה היא בבחינת מדע בדיוני.

מקורבי ביניש: היא לא הפסידה, הפשרות הביאו למינויים טובים

נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, מרוצה ממינוי 3 השופטים החדשים לעליון - ניל הנדל, עוזי פוגלמן ויצחק עמית - ואינה רואה בכך הפסד מצידה. כך אומרים ל"גלובס" מקורביה.

"ביניש שמה את השיקולים והצרכים של המערכת והציבור לפני הרצונות הצרים שלה", אומרים מקורביה. "הפשרות שעשתה אינן פשרות כואבות, משום שהיא לא נתנה שיכופפו את ידה וימנו שופטים שנכפו עליה" (נראה כי הכוונה היא למשה דרורי ונעם סולברג). לדבריהם, "השופט עמית היה מתמנה בכל מקרה כי הוא שופט טוב שיש לגביו קונצנזוס". במבחן התוצאה, מסכמים המקורבים, "הפשרות דווקא הביאו למינוי מועמדים ראויים וטובים".

ביניש רותחת כשמעלים את הטענה כי פוגלמן הוא מקורבה או בן-טיפוחיה נוכח עברם המשותף בפרקליטות. שמו כמועמד לעליון עלה כבר לפני מספר שנים. בעבר אמרה ביניש כי שמו היה מוסכם עוד בטרם היא מונתה לנשיאה. "זו היתה המלצה של אהרן ברק וחברי הוועדה. אי-אפשר להדביק למישהו שעבד בשירות הציבורי ואולי רחמנא ליצלן עבד איתי, שהוא מקורב לי". על פוגלמן אמרה: "אדם שעובד 20 ומשהו שנה במערכת הציבורית, חוץ מזה שעבד איתי, הוא צבר גם כמה זכויות".

פוגלמן מכהן כשופט מחוזי 9 שנים. "הוא איש מקצוע נטו", אמרה עליו ביניש בעבר. "הוא אחד המומחים הבאמת טובים כיום למשפט מינהלי וחוקתי. כל שופטי העליון גמרו את ההלל על מינויו למנהל מחלקת הבג"צים. הוא סופר, גם בנועם הליכות וגם במקצועיות".

היא מכחישה בכל פעם את הטענות על חברות קרובה ביניהם ("אין לנו כל רקע חברתי משותף"), ומדגישה כי הם אינם מבקרים האחד בבית רעהו.

צרו איתנו קשר *5988