ההחלטה שתקבע את עתיד הייבוא האישי

המחצית הראשונה של 2009 הייתה תקופה בעייתית בענפי מסחר רבים במשק אולם עבור תחום אחד זו היתה התקופה הטובה ביותר בהיסטוריה שלו. מדובר בענף הייבוא האישי של כלי רכב, שרשם במחצית הראשונה קצב צמיחה של 34%. בהערכה זהירה יגיעו לישראל עד סוף השנה 3,000 כלי רכב בייבוא אישי, בשווי כולל (אחרי מסים) של 180-200 מיליון דולר. מדובר במחזורים מרשימים לענף צעיר יחסית שרבים מהשחקנים פועלים פחות מ-3 שנים בשוק, שומרים על דיסקרטיות רבה, משקיעים רק מעט בשירות "אפטר-מרקט" ומבצעים את השיווק בעיקר מפה לאוזן וחבר מביא חבר.

האיחוד האירופי פתח את הדלת

באופן פרדוקסלי הקרדיט על השגשוג של ענף הייבוא האישי בישראל בשנים האחרונות מגיע דווקא לאיחוד האירופאי. לפני כשנתיים, בעקבות פנייה של אחת מחברות הייבוא האישי הישראליות שרשומה בבלגיה, דרש השוק האירופאי מישראל לכבד את ההסכמים עליהם היא חתומה מול השוק ולשנות את שיטת חישוב הערך לצורך מס של כלי הרכב המיובאים בייבוא אישי. במקום לתמחר את כלי הרכב על פי מחירוני הרכב החדש כבעבר נאלץ המכס להכיר בחשבוניות הרכישה בפועל שמוצגות לו, בכפוף לאמות מידה הגיוניות.

התוצאה בשטח הייתה עלייה דרמטית בכדאיות הכלכלית של ייבוא אישי של רכב יוקרה לישראל, בעיקר רכב מיד שנייה. מצדדי היבוא האישי טוענים, שהשינוי אפשר ללקוחות ישראלים לאתר מציאות בחו"ל ולחתוך את פער התיווך שיוצר השיווק המונופוליסטי בארץ. המכס טוען מנגד כי השינוי פתח תיבת פנדורה של אין ספור ניסיונות להונאת מס דוגמת פיצול חשבוניות ושאר שיטות להנמכת ערך הרכב.

שר התחבורה החדש ישראל כץ ומנכ"ל משרדו החדש גנות טרם הביעו עמדה עקרונית מוצהרת בנושא, אבל נתוני הייבוא האישי בחודשים הראשונים לכהונת השר מלמדים כי מדיניות הדלת הפתוחה נמשכת. מנתוני האוצר עולה כי בחודש יולי לבדו, לפני עליית המחיר שליוותה את "המיסוי הירוק", עברו למעלה מ-500 כלי רכב בייבוא אישי דרך משרד התחבורה אל הכביש. זוהי כמות נכבדת מאוד- כמעט 40% יותר מ-2006 כולה.

פעילי הייבוא האישי אומרים בתגובה כי "המשרד מתחיל לעבוד סוף סוף כמו שצריך". בענף ייבוא הרכב לעומת זאת, טוענים שאי אפשר היה לייבא כמות כזו בלי להאיץ ולקצר תהליכים.

כמויות הייבוא וההיקפים הכספיים שמגלגל ענף הייבוא האישי בחודשים האחרונים אמנם הפכו את הענף למכרה זהב, אבל גם הפרו את הסטטוס-קוו הלא רשמי מול רשויות המס. כל עוד ההיקפים היו זניחים והפעילות הייתה שקטה, העדיף המכס להתלונן אבל לא לנקוט בקו אקטיבי. כאשר היקף הפעילות זינק והפך לממוסד, כולל מודעות ומכרזים בכלי התקשורת, התעורר הר הגעש הרדום והקרקע שעליה ניצב אותו מכרה זהב איבדה את יציבותה.

המכס שם את הענף על הכוונת

על הלבה הרותחת, שמפעפעת מתחת לפני השטח, ניתן ללמוד מהודעה לעיתונות אותה שחררה רשות המסים באוגוסט ובה פורסם שמו של עמיל מכס החשוד בפרשיית הונאה בהיקף של מיליוני שקל בייבוא אישי של רכבי יוקרה לארץ באמצעות הגשת מסמכים מזויפים.

כמעט במקביל יצא משרד בתחבורה בהודעה על ממצאים בעייתיים שגילה בחקירה עצמאית שערך לאחרונה בבקשות לייבוא אישי שהוגשו למשרד. על פי הודעת המשרד, בחקירה התגלו עשרות מסמכים החשודים כמזויפים שצורפו לטופסי בקשות לייבוא אישי "כולל אישורי שירות מזויפים של יבואני רכב, אישורי שירות מזויפים של מוסכים, טפסי אחריות בינלאומית מזויפים של יצרני רכב בינלאומיים וזיופי תאריכי יצור ורישיונות רכב".

סמיכות ההודעה של משרד התחבורה להודעת המכס עשויה להיות צירוף מקרים אקראי או לרמז שמדובר בפעילות משולבת, או לפחות מתואמת, בין המכס למשרד התחבורה. אם כך הוא אפשר לתהות מה הביא ליישור קו בין שני המשרדים הממשלתיים הללו, שבעבר היו להם חילוקי דעות עקרוניים לגבי הייבוא האישי.

גיל הרכב: הסוגיה הקריטית

ללא קשר לחקירות, עוסקים השבוע בכירי משרד התחבורה בדיונים אינטנסיביים בסוגיה אסטרטגית, שעלולה להכריע את עתיד ענף ייבוא הרכב האישי בישראל לשבט או לחסד. מדובר בסוגיית גיל הרכב, שמותר בייבוא אישי.

מצד אחד ניצבת על שולחן משרד התחבורה המלצה של רשות המיסים להגביל את הייבוא האישי בישראל לרכב חדש בלבד, במקום לרכב בן עד שנתיים כפי שנהוג כיום. מבחינת ענף הייבוא האישי פירוש של דבר חזרה של 3 שנים לאחור, לתקופה שבה ערך הרכב המחושב לצורך מכס נגזר ממחיר המחירון שלו בחו"ל. במילים אחרות מכה אנושה לענף הצומח.

מצד שני ניצבת על השולחן המלצה מתונה יותר של הוועדה הציבורית לבדיקת הייבוא האישי. הוועדה המליצה להגביל את גיל כלי הרכב מייבוא אישי לשנה אחת בלבד. גם זו מכה כואבת למתווכי הייבוא האישי, מכיוון שהיא מורידה מהפרק ייבוא של הרבה מכוניות בנות שנתיים.

בנקודת הזמן הנוכחית קשה מאוד להמר מה תהיה ההחלטה. ייתכן שלרשות המיסים יש כיום מנוף להפעלת לחץ על משרד התחבורה אך ספק רב אם השר והמנכ"ל הנוכחיים יהיו מוכנים להיות חתומים פוליטית על החלטה, שתחסל את הייבוא האישי. לפיכך, לא נופתע אם לבסוף הבחירה תהיה בדרך השלישית, שמוכרת לנו היטב: להחליט שלא לקבל החלטה ולגלגל את המצב הקיים לקדנציה הבאה. הקמת ועדה נוספת היא דרך מצוינת לכך. *