עו"ד שלמה נס משבח את לבייב על אחריות תאגידית: "לא טמן ראש בחול ולא קיווה שהעניינים ייפתרו מעצמם"

לאחר ששככה הסערה הראשונית בעקבות הודעתו של לב לבייב, שלפיה קבוצת אפריקה ישראל שנמצאת בשליטתו, לא תוכל לשלם את מלוא חובותיה לבעלי האג"ח שלה (9 מיליארד שקל), החלו לצוץ הרבה שאלות. בין השאר, נשאלת השאלה למה דווקא עכשיו? מדוע דיווחה אפריקה-ישראל על הקשיים הצפויים ב-2011 במסגרת דוחותיה הרבעוניים, והאם הייתה זו הדרך החוקית והנכונה לדווח על הבעיה שנקלעה אליה, או שהיה עליה לפעול בדרך אחרת?

עו"ד שלמה נס, המתמחה בפירוק ובשיקום חברות, סבור שאפריקה-ישראל גילתה אחריות תאגידית ראויה לציון. "נכון עשה הדירקטוריון של אפריקה-ישראל כשהחליט לא להתעלם מהבעיה ולחפש דרכים לפתור אותה כבר בשלב הזה. זה צעד אחראי מצד בעל השליטה, לב לבייב, ומצד הדירקטוריון שלו. יש היום דירקטוריונים רבים שטומנים את ראשם בחול, לא מחפשים פתרונות אפשריים, מקווים שככל שהזמן יעבור העניינים ייפתרו מעצמם, וזו טעות חמורה".

האומנם, היה זה צעד אחראי מצידה של אפריקה-ישראל, או שזוהי חובתה החוקית לדווח על הקשיים העתידיים? התשובה, מתברר, לא פשוטה.

אין שחור ולבן

לדברי פרופ' אסף חמדני, אין כאן שחור ולבן, אלא יש הרבה גוונים של אפור במצב החוקי הנוכחי. "עם פרוץ המשבר, רשות ניירות ערך עשתה רפורמה בדרישות הגילוי, מתוך מגמה מיוחדת להתייחס לחברות שהנפיקו אג"ח ויש להן חובות. בין היתר, זה כמה חודשים יש כל מיני דרישות מיוחדות לחברות לפרסם 'דו"ח תזרים מזומנים חזוי', שאומר מאיפה הן מתכוונות להחזיר את החובות שלהן. אם יש 'סימני אזהרה' לבעיות בהחזר החוב, הן צריכות לפרט בצורה יותר מפורטת ויסודית מאיפה החברה חושבת שהיא תחזיר את החוב".

הבעיה מתעוררת כאשר כל חברה מגדירה באופן שונה את המונח 'סימני אזהרה'. לדברי חמדני, "יש הרבה חברות שאומרות 'יכול להיות שיש לנו בעיה, אבל היא לא רצינית עד כדי סימני אזהרה'. זה משהו מאוד-מאוד סובייקטיבי. יש עובדות אובייקטיביות שהחברה הייתה צריכה לגלות, כמו כמה חובות יש לה, מה תזרים המזומנים שלה, מאיפה היא חושבת שתוכל לפרוע את החוב, או 'הערת עסק חי' כשרואה-החשבון לא בטוח שהחברה יכולה לשרוד עוד תקופה מסוימת. אך במקרה של חששות שלא יהיה פירעון חובות בעוד שנתיים-שלוש, ההגדרה יכולה להתפרש על-ידי רבים כלא חד-משמעית".

לכאורה, גם אפריקה-ישראל הייתה יכולה לעצום עיניים למצב שאליו נקלעה, ולדווח על הבעיה בשלב מאוחר יותר. אך אז, נשאלת שוב השאלה - מדוע היא דיווחה דווקא עכשיו.

הסבר נוסף של עורכי-הדין הוא שאפריקה-ישראל רוצה לשתף את הנושים קצרי המועד, שכספם מובטח לכאורה בשנתיים הקרובות, בהסדר נושים כולל לטובת הנושים שעתידים להיפגע מ-2011. לכן, היא החליטה לדווח כבר עכשיו, להציע הסדר נושים לכל נושיה, ולחלק את הכספים הקיימים, או אלה שיושגו בעת מימוש נכסיה, בין כולם, במקום לחכות עד שקופתה תתרוקן ולא יהיה לה מהיכן להשיג כסף.

עו"ד איתי גפן, מרכז תחום שוק ההון במשרד עוה"ד גורניצקי, חושב שההסבר פשוט בהרבה, ונובע - בכל זאת - מהחיוב בחוק. "יש חובה להתייחס בדו"ח התקופתי להתחייבויות הכספיות של החברה וליכולתה להתמודד איתן בשנתיים הקרובות. אך זה פחות מעניין. מה שיותר מעניין זה סעיף 35 א' לתקנות ני"ע, שמחייב חברה להגיש דיווח מיידי על הפרה או אירוע שמעמיד לבעלי אג"ח זכות לפירעון מיידי של האג"ח".

יותר קל ורך

לדבריו, זו החובה החוקית שאפריקה-ישראל עמדה בה. "הם עמדו בחובתם לדווח מיידית על הפרה צפויה בלי לקרוא לילד בשמו, כדי לא לעשות גלים גבוהים מדי. הם פשוט נתנו את המידע שנדרשו לתת בדרך מתוחכמת ורכה, עטפו את זה במעטה נעים יותר, כדי שלא יהיה בוטה. אם היו יוצאים בדיווח מיידי שבנדון כתוב: 'קרות אירוע שמזכה בהעמדה לפירעון מיידי', כולם היו מצלצלים בפעמונים כמו מטורפים.

"לעומת זאת, אם חברה מפרסמת מצגת של 6-7 שקפים, שאחד מהם מספר על שעשוי לקרות בעוד שנתיים, זה יותר רך וקל לבליעה. לדעתי, הם ראויים לשבח על הדיווח ועל מידת הפירוט שבו, אבל לא מדובר באחריות יתרה או עשייה מעל ומעבר לנדרש".

פרופ' יוסף גרוס, מסכים. לדבריו, "לבייב אחז במקל משני קצותיו. מצד אחד, הוא לא נתן דיווח מיידי על אירוע, מה שעלול היה לעורר תגובות נסערות מאוד, ומצד שני הוא הפנה את תשומת הלב אל תוך הדוח התקופתי ובאופן ספציפי לבעיית החזר החובות, ולכן בכל זאת מילא את חובתו החוקית. חלק גדול מהתביעות של רשות ניירות ערך הן על העדר דיווח נאות, אך לבייב מילא את חובתו החוקית בדרך הנוחה לו. לא מעט חברות עושות זאת במקרים שונים, אך בדרך-כלל ההודעות פחות דרמטיות. אני חושב שזה פייר, וממש בסדר גמור".