אהוד קופמן: "השקל מתחזק מזרימת הון ספקולטיבי"

הדברים של קופמן נראים חשובים במיוחד לאור התקופה הייחודית אותה עובר המשק. מצד אחד, הספקולנטים הזרים חוגגים ושולטים בשער החליפין. מנגד, בנק ישראל נוקט בעמימות, חוסר שקיפות וערפול המדיניות והיעדים אותם הוא מבקש להשיג. במקביל, אלו שחייבים לבקר אותו, נוקטים שתיקה רועמת ונמנעים משאלות קשות. בשיחה עם "גלובס" מבהיר קופמן איך זה ייגמר (במשבר מטבע כמו בתאילנד, רוסיה ומקסיקו בשנות ה-90, בעלי מאפיינים כלכליים דומים לאלו של ישראל היום), איך זה יקרה (יש רק להתבונן על התפתחות אותם משברים) ומי אשם בכך (סטנלי פישר, ופעמיים).

"מעשה סורוס"

האם התחזקות השקל מוסברת בחוסנה היחסי של ישראל או שהיא אשליה שעלולה להתנפץ?

"הסיפור כאילו השקל חזק כי המשק הישראלי הוא מקלט בטוח יחסית לתקופה משברית הוא סיפור מצוץ מן אצבע אשר המספר, וגם רוב שומעיו, יודעים שהוא בדוי אך נהנים לשמוע אותו. הסיפור הזה הפך בישראל לאמונה עמוקה הרבה בזכות העובדה שהמספר הוא פרופסור סטנלי פישר, אדם בעל מוניטין בינלאומיים ודמות דומיננטית בתוך קבוצת כלכלנים אשר עיצבה ב-20 השנים האחרונות את התפישות הפיננסיות אשר ארה"ב ביקשה לקדם בעולם. אך למעשה, השקל התחזק כתוצאה מזרימת הון ספקולטיבי למשק הישראלי, בהתאם למדיניות מכוונת של בנק ישראל של ליברליזציה מלאה של תנועות הון קצרות מועד".

וזה מזכיר את הסיפור של תאילנד בסוף שנות ה-90?

"המשבר הגיע לתאילנד אחרי שנים של ביצועים כלכליים פנטסטיים וכמו אצלנו, גם הם חשבו שהם הנמר האסיאתי החמישי ושהמטבע שלהם חזק לפחות כמו הדולר. כלכלה של שוק מתעורר, גם אם ביצועיה יוצאים מהכלל, לא יכולה לאורך זמן לשמור על יציבות בפני תנועות הון ספקולטיביות. המחשבה שמטבע של מדינה יכול לאורך זמן להיות חזק ממטבעות שוקי היצוא של כלכלתה היא אשליה.

"התוצאה של אותה ליברליזציה היא המציאות בה קרנות גידור ובתי ההשקעות הגדולים כמו מריל לינץ', ברקליס ודומיהם, יושבים כאן בישראל עם 75 מיליארד דולר בנכסים פיננסיים סחירים. העובדה כי משקיעים אלה לא יישבו כאן לעד תגרום, במוקדם או במאוחר, למשבר מטבע".

איך בדיוק?

"כאשר מסה קריטית של משקיעים מגיעה למסקנה שמטבע הוא מוערך ביתר, שניתן להרוויח מהפלתו, מתרחש משבר מטבע. כבר היום ברור לכל כי שווי השקל מנופח וכרגע לזרים יש עניין בהתחזקות נוספת שלו. הם מגבים את פעילותם בפרשנויות ותחזיות 'מקצועיות' להמשך התחזקות השקל. כשחלק מהם יגיע למסקנה שהתהליך מבחינתם מיצה את עצמו, הם יקנו הגנות שער, יפעילו לחץ ספקולטיבי אחרון ואז יממשו. הפאניקה תגרור מימושים מאסיביים. המאחרים, כמו תמיד, יפסידו ומי שלבטח יהיו בין המאחרים יהיו המשקיעים הישראלים. במקרה של תאילנד נדרשו לג'ורג' סורוס וידידיו מיליארדים בודדים להביא לנפילת המטבע. מתוך 75 מיליארד דולר יימצאו קרנות הגידור שיעשו גם אצלנו 'מעשה סורוס'".

יש בעיה עם התיאוריה שלך. השקל כבר נסחר, במארס 2008, תמורת 3.2 שקלים. זה היה הזמן לעשות את "מעשה סורוס בתאילנד". מה קרה?

"הנגיד מיהר להתערב וברור היום כי הוא לא עשה זאת כדי להציל את היצוא אלא מחשש למשבר. פישר בעצמו אמר לאחרונה כי הוא 'ישן טוב יותר בלילה לאחר שהרזרבות הגיעו לרמתן הנוכחית' וגם כי בעת משבר אין לדעת מה גובה הרזרבה הרצויה. מכאן שהוא מודה כי היתה סכנה ליציבות. יתר על כן, חרף הביקורת על גובה הרזרבה, הסיכון הכרוך בה ועלותה הגבוהה למשק, הוא ממשיך וימשיך לרכוש דולרים. גם הוא מבין כי יש סכנה ליציבות".

סטנלי פישר הגדיל את יתרות המט''ח כדי להתכונן לקרב הסופי מול "סורוס וידידיו"?

"פישר מודע לכך שיש סכנה ליציבות. ככל שהרזרבה גדולה יותר כרית הביטחון מפני משבר גדולה יותר".

גם עם רזרבה של כ-50 מיליארד דולר יש עדיין סכנה ליציבות?

"הנכסים הפיננסים הסחירים המוחזקים בידי זרים עומדים כאמור על 75 מיליארד דולר, אך אלה נכסים אשר לבעליהם זכות לממשם בכל עת שיחפצו. כאשר הרזרבה קטנה מהחוב קצר המועד של המשק כלפי חו"ל יש סיכון נזילות. גם בזירת היציבות לטווח ארוך המצב בעייתי: ההשקעות הישירות של ישראלים בחו"ל זינקו בין תחילת 2005 לסוף 2008 מ-18 מיליארד דולר ל-53 מיליארד דולר. השקעות אלה נספרות היום בצד הנכסים של המשק מול חו"ל.

"עם זאת, כפי שהוסבר לשר האוצר על ידי ראשי המערכת הבנקאית בפגישה שהתקיימה בתחילת יוני 'רוב האשראי להשקעות בחו"ל לא יוחזר'. ראשי הבנקים הבהירו לשר האוצר כי הם לא יוכלו לשאת בנטל מחזור החוב החוץ-בנקאי שלא ייפרע, כאשר להערכתם יגיעו הפירעונות ב-2009 ל-14 מיליארד שקל וב-2010 ל-26 מיליארד שקל. הערכה סבירה היא כי כ-30 מיליארד דולר מנכסים אלה יירדו לטמיון. אז אם נסתכל על ישראל כפירמה אפשר לסכם בקצרה: הון עצמי שלילי עם סיכון נזילות גבוה".

פישר השלים את הליברליזציה

איך לדעתך נקלענו לסיטואציה כה בעייתית?

"כאמור, הליברליזציה של תנועות ההון, אשר אפשרה למשקיע זר להשקיע בני"ע סחירים ובהשקעות קצרות טווח אחרות ללא הגבלה. זו מדיניות שקרן המטבע, שפישר היה מראשיה, הובילה את תאילנד, רוסיה ומקסיקו למשברים הפיננסיים בסוף שנות ה-90. מדיניות זו היתה שנויה במחלוקת עוד קודם למשבר ואחרי האירועים בתאילנד רבו המבקרים על התומכים והיא איבדה ממעמדה.

"בישראל אומצה המדיניות על ידי הנגידים הקודמים, יעקב פרנקל ודוד קליין, אשר קידמו אותה בזמנם כשבכל שלב הם היו מודעים לסכנות הכרוכות בה. הליברליזציה הושלמה עם בואו של פישר, אשר מינויו כנגיד בנק ישראל נתן את האות לבתי ההשקעות הגדולים שישראל היא שוק בטוח. עד לבואו של פישר האמינות של מדיניות זו נתפסה בעיני החוגים הפיננסיים הזרים כחשופה לשינויים עקב לחצים של פוליטיקה פנימית. בעיניהם על פישר אפשר לסמוך. הוא נתפס כחזק מהפוליטיקה המקומית והוא אכן כזה.

"הנדבך השני של המדינות הזו מגיע מקונספט אחר: ה-FLEXIBLE INFLATION TARGETING. כל פעם שהאינפלציה עולה מעבר ליעד המוצהר 'מחזירים אותה למקום' באמצעות העלאת ריבית. כיוון ששוק מתעורר כמו ישראל חשוף יותר לאינפלציה מיובאת, הריבית תהיה כמעט תמיד גבוהה מהריבית בארצות המפותחות. למשקיעים הספקולטיביים יש עסקה אטרקטיבית: שוק יציב, מטבע סחיר לחלוטין המאפשר כניסה ויציאה, וריבית גבוהה יותר ממה שאפשר להשיג במדינות העשירות".

איך זה ייגמר?

אז איך קוטעים את המעגל הזה? איך מונעים קריסת מטבע?

"בזמן הקרוב התהליך ימשיך לדשדש במתכונתו הנוכחית, כאשר פישר ימשיך לרכוש מט"ח ולא ייסוג מהמדיניות. האוצר ובנק ישראל, יחד עם התקשורת הכלכלית, ימשיכו להפיץ מידע חלקי המאשש תרחישים אופטימיים. היצוא ימשיך להיחלש, בהיקף וברווחיות. איך זה ייגמר? או במשבר או בשינוי מדיניות שיחייב חזרה לאחור במובן של ניהול שער החליפין".

אתה מתכוון לצעדים כמו פיחות חד-פעמי או חזרה לרצועת ניוד? אין לזה סיכוי

"אני מסכים. אין לדרג הפוליטי את הרצון והכוח להתעמת עם פישר כי הוא מרצונו לא יעשה זאת. לכן, רווחיות היצוא והיקף היצוא ימשיכו לרדת ובמקרה כזה אין יציבות למשק הישראלי. האשליה שקנתה לה אחיזה, כאילו ישראל הוא משק המייצר 'באופן מבני' עודף בחשבון השוטף, היא חלק מהסיפור הבדוי עליו דיברנו בהתחלה".