כואב הלב-לבייב, ומה יצא מזה?

גם אם בלונדון הייאוש יותר נוח וגם אם לא, נראה שממש לא היה כיף להיות לב לבייב השבוע. הסיפור של לבייב התפתח כמו כדור שלג. הוא התחיל בכותרות גדולות ביום ראשון, וככל שהימים עברו, הוא המשיך להתגלגל, לצבור ג'יפה ולגדול. ככה זה סיפור טוב בעיתונות - עד הוויקנד כל התעשייה פשוט קצת מתקשה לוותר עליו ולעזוב אותו. ובשבוע הבא? מתחילים אחד חדש.

אם הסיפור של לבייב הוא בסך-הכול עוד דוגמה להתנהגות הסטנדרטית והתבניתית של התקשורת בישראל, למה זה בכל זאת קצת מפתיע?

קודם כל, אולי בגלל שבשבוע שקדם לכך, הסיפור הגדול בתקשורת, ביוזמת שר האוצר, היה שהמיתון נגמר. מה שקצת מזכיר את הכרזתו של הנשיא בוש על סוף המלחמה בעירק, רגע לפני שהחיילים האמריקאים התחילו ליפול שם חללים מדי יום.

שנית, אולי בגלל שאת הפוליטיקאים התקשורת שלנו כבר התרגלה לשנוא, לבקר, לצלוב. אבל טייקונים - זה כבר סיפור אחר. אותם היא יותר אוהבת. יש יגידו - אפילו מעריצה. אותם היא עסוקה בלבנות בשנים האחרונות. ולכן, הסיפור של לבייב הוא דווקא כן יוצא דופן בנוף התקשורתי הישראלי המודרני.

במשך כל-כך הרבה זמן התקשורת הלכה איתו, עם לב. הודיעה, אבל לא ממש התריעה, לא היתה מי יודע מה ספקנית. אבל ברגע שהיה ברור שתכף יוצאת ההודעה על אי היכולת לפרוע כרגע את האג"ח - התקשורת ניצחה על הנפילה בקול תרועה רמה. לב הגדול הפך פתאום לאנטי גיבור, שמאיים על ביטחון חסכונות תושבי המדינה.

חובבי טייקונים וכותרות שחורות

כשבוחנים את התנהלות התקשורת, קשה לקבוע מה בעצם השתנה בעקבות המשבר הכלכלי. נראה שלא הרבה. לפני שהתחיל המשבר, התקשורת העריצה את הטייקונים, עזרה יפה כל-כך בניפוח הבועה, וכשהמשבר התחיל, היא רק הריצה אותו קדימה והחריפה אותו עם כותרות שחורות משחור. ובמקרה של לבייב? נדמה שקרה בדיוק אותו הדבר.

התקשורת לא ממש התריעה לפני כן, ולאחר שזה כבר קרה, היא סייעה בעיקר בניפוח העניין ובהפחדה לגבי ההשלכות שלו מעבר לכל פרופורציה.

תכל'ס - הכותרות הדרמטיות, הניתוחים, השאלות החדות שתוהות איך זה ישפיע על כספי הפנסיה של כולנו, מה כל אחד מאזרחי המדינה יפסיד ואיך יושפעו חסכונות הציבור, לא ייצרו חדשות של ממש.

הבא בתור

השאלה שנותרה פתוחה כרגע היא מי יהיה הבא בתור. מי יהיה הטייקון הבא שלא יוכל להחזיר את החוב, ושיהפוך לסיפור המתגלגל של השבוע עם כותרות שחורות, תמונות קודרות וניתוחים מפחידים. האם הכיסוי התקשורתי שלו כן ישקף את המציאות?

לא בטוח.

מה שכן, באספקט אחד התקשורת אולי כן מסייעת. דווקא בגלל העובדה שהיה כל כך לא כיף להיות לב לבייב השבוע, אולי הטייקון הבא שלא יוכל להחזיר את החוב יעשה בכל זאת מאמץ גדול יותר לפתור את הבעיה בדרך אחרת, ולו בשל העובדה שהדבר האחרון שהוא ירצה זה לראות את עצמו ככוכב של סרט שחור כזה, אחרי שהתרגל לנצנץ בכל מדורי הרכילות.