עו"ד פנחס רובין: פישר משעבד מיליארדים בהימורים על מזבח הדולר שלהבתו דועכת

בנק ישראל לש בשער הדולר ומכוון את שערו "כחומר ביד היוצר".

זוהי תעוזה בלתי מבוטלת לשמר את שער הדולר על-ידי רכישות מאסיביות כל כך, של מטבע "הולך ופוחת" בשערו הבינלאומי. כך נוהג בנק ישראל מטעמים טובים וראויים שעיקרם (?) הגנה על הייצוא הישראלי ושרידותו. אך בדרך זאת טמונות סכנות גדולות. ספקולנטים (עורבים) אורבים לנגיד בנק ישראל ורוצים "לעשות עליו סיבוב" מט"חי.

הנגיד ניצב בפני מדרון חלקלק, שאחריתו מי ישורנה. הוא שם על קרן הצבי (על קרן הדולר) מיליארדי דולרים מרזרבות המט"ח של מדינת ישראל.

האם כך ראוי לנהל בנאמנות ובשמרנות את רזרבות המט"ח של המדינה ומשאביה? האם זהו מודל ראוי לחיקוי של ניהול סיכונים מבוקר, או דילמה של פרופ' ספקולנט מול ספקולנטים, שהם "אזובי הקיר" (ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר?)! ומי תקע כף לידנו, כיצד תסתיים התחרות על הדולר ושערו?

אני מניח, שאילו היה מי מהבנקים מפקיד את מלוא או חלק ניכר מכספיו בהשקעות במטבע הדולר, היה נתקל בהערה ובגערה הן מממנהל הסיכונים של הבנק, הן מוועדת הדירקטוריון שמופקדת על ניהול סיכונים בבנק והן ממליאת הדירקטוריון. גם בנק ישראל היה מרים גבה, ואולי אף אצבע מאשימה ומתריסה כלפי אופן ניהול הסיכונים הבלתי מידתי של אותו בנק ועל אופן יישום הממשל התאגידי הלוקה בעניין זה (מה עניין ממשל תאגידי?).

צאו וראו, שכשאדם המצביע באצבע כלפי זולתו (כלפי הבנק) על כורחו (במובן הפיסי והמבני של אצבעות ידו), שיתרת ארבע האצבעות מופנות כלפיו הוא - ואכן, בהיפותזה זו, "הפוסל במומו הוא פוסל". צאו ושאלו, "אייכה ניהול סיכונים וממשל ציבורי (על משקל ממשל תאגידי) כשמגיעים לנועזות בנק ישראל בתחום המט"ח? בנק מרכזי, "שמשעבד" מיליארדים על מזבח הדולר שלהבתו דועכת? אלה הם כספים של כולנו. רזרבות של משפחותינו ועתידנו.

לא נעלם ממני, שלא הרי ניהול סיכונים בבנק "פרטי" כהרי ניהול סיכונים וראיית רוחב וטובה משקית של בנק מרכזי. אך גם בנק מרכזי מחויב בניהול סיכונים מחושב ואחראי ובממשל תאגידי/ציבורי ראוי. אם תצלח דרכו של נגיד בנק ישראל בשימור שער הדולר במחיר סביר - יזכה לתשואות רמות. מגיע לו. אך אם, חלילה, ייכשל, יהיה זה כל ההבדל בין "צל"ש לטר"ש".

האם נטל בנק ישראל סיכון מחושב? ניהל כראוי את סיכוניו? כפסע בין הצלחה לכישלון. קזינו המט"ח גם הוא קזינו: "יום עסל, יום בסל". כלום אין הבנק המרכזי מצווה בשמרנות יתרה של משאבי המדינה ורזרבות המט"ח שלה? כאמור, קטונתי. רק שאלתי. התפלאתי.

לוואי ולא אהיה כאותו ילד הולנדי שהצביע על המלך כעירום. מילא אם המלך עירום, אבל שלא יהפוך את המדינה לעירומה ממטבעות זרים מגוונים וברי קיימא תוך הימור על הדולר לבדו. לא על הדולר לבדו תחיה המדינה. האם "נחזיק אצבעות" לנגיד ולהימוריו? חייבים להודות שאומץ יש לו.