הכסף הגדול הוא בפרטים הקטנים

הבעיה היא, שיכולתם של מקבלי ההחלטות במשרד לבצע רפורמות ומהפכות בענפים הללו מוגבלת. הסיבה היא שרבים מהענפים הללו נשלטים על ידי גופים כלכליים עתיקי יומין, רבי עוצמה ועתירי קשרים פוליטיים.

שוק ייבוא הרכב הוא ללא ספק האטרקטיבי והנוצץ ביותר מבין הענפים, שבפיקוח משרד התחבורה ועם מחזור של 14 מיליארד בשנה. למרות זאת, עד היום נמנעו שרי התחבורה מלהרחיב בפועל את התחרות בענף, הן בשל חשיבותו הקריטית להכנסות המדינה והן בשל עוצמתם של השחקנים הוותיקים.

אבל, אם לשפוט על פי ההודעה הרשמית של משרד התחבורה בשבוע שעבר, השר הנוכחי נחוש בדעתו "לנער" את ענף ייבוא הרכב ולשנות את חוקי המשחק בצורה כזו או אחרת.

אטרקציה ליזמים

הודעת משרד התחבורה עוסקת בכוונות המשרד להסדיר את ייבוא הרכב לישראל בשני אפיקים: הייבוא האישי והייבוא המקביל. אלו הם שני אפיקים שונים שלעיתים קרובות נוטים לבלבל ביניהם. הייבוא האישי מוגדר בחוק כייבוא פרטני של כלי רכב בודדים חדשים עד בני שנתיים על ידי אזרחים פרטיים לשימוש פרטי בלבד ולא למטרות סחר.

הייבוא המקביל לעומת זאת הוא ייבוא המוני ומסחרי לכל דבר של כלי רכב חדשים (בלבד), ממש כמו זה בו עוסקים יבואני הרכב המסודרים, למעט העובדה שהיבואנים המקבילים אינם צריכים להיות "נציגי היצרן" אלא יכולים לרכוש בחו"ל כלי רכב מצד שלישי דוגמת סטוקים של דילרים בחו"ל ולשווק אותם בארץ.

נקדים ונאמר, ששני אפיקי הייבוא הללו אינם עממיים ואף אחד מהם לא יקרב את חלום הרכב החדש אל העשירונים התחתונים, שידם אינה משגת לרכוש רכב. ניתוח כלכלי לא מסובך יגלה, שהכדאיות של ייבוא רכב עממי וזול בייבוא אישי או מקביל היא אפסית. לפיכך אפיקי הייבוא האלטרנטיביים היו וגם יהיו כדאיים רק בדגמי רכב יקרים.

מכאן עולה, שהחשיבות הכלכלית המעשית של "הרפורמות לפתיחת השוק", שעליהן הכריז משרד התחבורה, מתמקדת בשני תחומים. אחד הוא הוזלה והרחבה של אפשרויות הרכישה של רכבי פרימיום לשכבות המבוססות, ושני הוא הרחבה של מעגל אנשי העסקים, שגוזרים קופונים שמנים משוק ייבוא הרכב.

שגר ושכח

מבחינה עסקית-יזמית, שוק הייבוא האישי הוא ללא ספק האטרקטיבי מבין שני אפיקי הייבוא. בעוד שהייבוא המקביל הוא ייבוא מסחרי לכל דבר, על כל המחויבויות, המגבלות והעלויות השיווקיות שכרוכות בכך ליבואן, הרי שהייבוא האישי מתבצע בשיטת שגר ושכח.

הוא מעניק למתווכים הפועלים בו עמלות נאות וקבועות שמגיעות לאלפי דולרים לרכב לא כולל עלויות נלוות, ומרגע שהרכב הגיע ארצה וכל מסמכיו הוסדרו המתווך יוצא מהתמונה. אין לו צורך בהקמת מערך שירות וחלפים, אין מחויבות אחריות ואין צורך בהשקעה פרסומית בבניית המותג ובחיזוק נאמנות הלקוח.

הבעיה היא שהמחוקק לא התכוון שהייבוא האישי יהיה ענף מסחרי. גם הוועדה לבדיקת הייבוא האישי, שהגישה במאי את מסקנותיה לשר התחבורה, התייחסה לנושא המיסחור של הייבוא האישי והגישה שורה של המלצות, שנועדו להחזיר אותו למתכונתו המקורית.

בסיכום המלצותיה כתבו אנשי הוועדה "המסקנות וההמלצות הכלולות בדו"ח זה חייבות להיות מיושמות כמקשה אחת, שאם לא כן הייבוא האישי לא יביא לתחרות, לא יגרום להורדת מחירים והתופעה של זיופים ורמאויות ימשיכו לסכל את מטרת המחוקק"

אבל אחרי שלושה חודשים של דיונים, החליט משרד התחבורה להתייחס בכל זאת אל ההמלצות בשיטת "גזור והדבק". רק חלק מההמלצות אומצו, שמטרתן למנוע זיופים, למנוע ייבוא פיקטיבי, ולהגביל את מספר כלי הרכב המיובאים לאדם, אבל המשרד נמנע לגעת בהמלצות, שהיו יכולות לפגוע בענף המתפתח.

לצד ההודעה על צעדים להחמרת האכיפה והפיקוח מצוין כי שר התחבורה הנחה את משרדו "לקצר את משך הטיפול בבקשות לרישיונות ייבוא אישי". איך הגברת האכיפה וזירוז מתן הרישיונות מתיישבים יחדיו? למשרד פתרונים.

המשרד בחר להתעלם מסעיף הליבה של ההמלצות, שהוא הגבלת גיל הרכב המיובא לשנה אחת בלבד, ולהותיר אותו על שנתיים. במשרד התחבורה אומרים כי רק בדרך זו ניתן להרחיב את ההיצע העומד לרשות הצרכן. מנגד, באוצר אומרים כי בכך נשאר פתח פתוח להמשך הייבוא המסחרי, למניפולציה של חשבוניות רכישה בחו"ל, ושאר שיטות להפחתת המכס, שלטענתו הם מקור החיים האמיתי של הייבוא האישי. אילו מהגרסאות של איזה מהמשרדים הממשלתיים יחליטו המחוקקים לקבל? נצטרך להמתין עוד כמה שבועות כדי לדעת.

הייבוא המקביל מתקרב

בסוף ההודעה על הסדרת הייבוא האישי נכללה עוד פסקה קצרצרה של שישה משפטים, שבה נכתב כי שר התחבורה הנחה את אנשי משרדו להקדים את יישום הייבוא המקביל לחודש נובמבר. נזכיר, שהסדרת הייבוא המקביל מתגלגלת במסדרונות השלטון כבר למעלה מעשור וכבר ראינו במהלך השנים כבר לא מעט הצהרות נחרצות של ממשלות ושרי תחבורה בנושא.

אבל קשירת שני התחומים השונים מאוד של הייבוא האישי והמקביל בהודעה אחת מעידה, ששני הנושאים הללו עשויים להגיע אל פתחו של המחוקק בחבילה הדוקה אחת. לא מן הנמנע, שהתקנות שמסדירות את הייבוא המקביל יזלגו גם לייבוא האישי, שהוא כאמור הפרס הגדול מבחינה עסקית.

לפיכך יש משמעות גדולה לכל ניואנס בניסוח של ההערה העוסקת בייבוא המקביל ובעיקר למשפט שאומר כי תינתן אפשרות לייבא לישראל "כלי רכב אמריקנים שאינם מיוצרים בארצות הברית".

נזכיר, שכיום ניתן לייבא ארצה בתקינה אמריקנית רק כלי רכב, שמיוצרים פיזית בארצות הברית. הייבוא של כלי רכב יפנים, קוריאניים או אירופאים, שמיוצרים במדינות המקור שלהם ומשווקים בארצות הברית בתקינה אמריקנית הוא אסור כיום והוא מנוגד למדיניות אימוץ התקינה האירופית של ישראל. במשרד התחבורה אומרים כי מדובר בטעות בניסוח אבל עד כה לא ראינו הודעת תיקון.

לטעות הניסוח הזו יש משמעות כלכלית קריטית מבחינת היזמים לעתיד: מרצדס S קלאס או ב.מ.וו 7, למשל, שמיוצרות בגרמניה, נמכרות בארצות הברית במחירים נמוכים משמעותית מאלה שבהם הם נמכרים בגרמניה ובשאר אירופה.

כנ"ל לגבי רכבי יוקרה יפניים. לפיכך האפשרות לייבוא כלי רכב כאלה ארצה בתקינה אמריקנית יכולה להוסיף בעתיד עוד כמה אפסים למחזור השנתי ולרווחים של היבואן המקביל והאישי. כמו שאומר הפתגם הידוע "הכסף הגדול נמצא בפרטים הקטנים". *