לעובדי רמט היה מזל

עובדים בחברות בהקפאת הליכים, עומדים בתור ונתונים לרצון הטוב של בנקים

אצילות נפש. זה מה שכולנו אמורים לחשוב על ההסכמה של הבנקים ושל בעלי השליטה בחברת רמט, מרים דורון ועליזה יפו, להעביר את משכורות חודש אוגוסט לעובדי החברה, שנכנסה השבוע להקפאת הליכים.

זה אירוע חריג, שמשלמים חובות לעובדים בהליך הקפאת הליכים, "אבל לא רצינו שהעובדים ייתקעו בלי משכורת לפני החג", כך אמרו לנו השבוע במשרד יחסי הציבור ששכרו בעלות השליטה.

בפועל, כשהבנקים ובעלות השליטה ברמט פנו ביום א' השבוע לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים, הם לא הזכירו את החוב לעובדים. מאחורי הקלעים פעלה ההסתדרות בשני ערוצים: במישור המשפטי היא איימה כי לא יתנהל שום מו"מ על עתיד החברה מבלי שהמשכורות יעברו, ואילו במישור התקשורתי היא תכננה הפגנה סוערת מול ביתה של אחת מבעלות השליטה, בהרצליה פיתוח.

בזירה התקשורתית קשה לנצח את ההסתדרות: אם ההפגנה לא הייתה מצליחה, העובדים היו נשלחים לבקש עופות לחג כתרומה, ואולי אפילו מקיימים את סעודת החג מול ביתו של אחד מראשי הבנקים. תיזכרו במקרים של "עוף העמק" ושל פרי גליל", ותבינו שהכל אפשרי. ביום ב', אם כן, נודע כי הצדדים הסכימו על העברת המשכורות.

דרוש שינוי בחקיקה

הבעיה היא שלא לכל העובדים במשק יש הפריבילגיה של עובדי רמט. מרבית העובדים אינם מאוגדים בהסתדרות, וברוב מקרי הקפאת ההליכים והפירוקים, העובדים נותרים לבד במערכה, מול הבנקים הגדולים.

החוק הישראלי לא מעניק לעובדים מעמד מיוחד בהליכי הקפאת הליכים, וכך הם נאלצים "לעמוד בתור" ולקוות שיקבלו מתישהו חלק ממה שמגיע להם. גם במקרה של עובדים מאורגנים, לנציגות העובדים או לארגון שמייצג אותם אין מעמד מחייב בזמן הקפאת הליכים. אפילו הסכם קיבוצי מבוטל בהליך כזה, כך שהעובדים נתונים אך ורק לחסדיהם של הנושים, לטוב לבם של השופטים ולכושר התמרון של ההסתדרות.

בהסתדרות מודים כי ייתכן מאוד שהאתגר הבא של הארגון יהיה להסדיר את מעמדם של העובדים בעת הקפאת הליכים או פירוק. בעסקת החבילה במשק כבר הצליחה ההסתדרות להגדיל את תקרת דמי הפיצויים מהביטוח הלאומי וגם את דמי הקדימה, אבל ברור כי דרושה רפורמה מהותית יותר שתחייב שינוי חקיקה.

כאן נכנסת לתמונה הצעת חוק משנת 2006, שהגיש יו"ר מר"צ, חבר הכנסת חיים (ג'ומס) אורון. ההצעה, שהוגשה על ידיו שוב גם בכנסת הנוכחית, בהחלט עונה על ההגדרה רפורמה. גולת הכותרת שלה קובעת כי חברות יתבקשו לשעבד חלק מנכסיהן לטובת צורך אחד ומיוחד: הבטחת כל החובות הכספיות לעובדים. סכום השעבוד יהיה שיעור מסוים מהשכר הכולל (ברוטו) של כלל עובדי החברה. השיעור המדויק ייקבע על ידי משרד המשפטים.

ההצעה קובעת עוד כי צו הקפאת הליכים לא יבטל את הסכמי העבודה שהונהגו בחברה (הן אישיים והן קיבוציים) ואם נאמן החברה מעוניין לשנות את ההסכמים, עליו לנהל לשם כך מו"מ עם נציגות העובדים. אם בתוך חודשיים לא הגיעו הצדדים להסכמות, רשאי הנאמן לבקש מבית המשפט להעניק תוקף להסכם עבודה חלופי שהוא מציע. בית המשפט יאשר את ההסכם בתנאי שהוכח שהעובדים סירבו לקבל אותו ללא סיבה מוצדקת ושהשינויים בתנאי העבודה הכרחיים וזכויותיהם נפגעות במידה מזערית בלבד.

סעיף מהותי נוסף בהצעה קובע כי העובדים יהיו רשאים לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקש כי סוגיות הקשורות מהותית לזכויותיהם יידונו בבית הדין לעבודה.

עסקאות על גב העובדים

"הרעיון הבסיסי שמאחורי הצעת החוק הוא שלא יכול להיות עוד מצב שבו העובדים נשארים אחרונים בתור", מסביר אורון. "לא יכול להיות שמישהו מחליף את הבעלים שלי, ממזג אותי עם חברה אחרת שיכולה לזרוק אותי רגע לאחר מכן, ואני בסופו של דבר לא יודע כלום", הוא מוסיף. אורון רומז לכך שבמקרים רבים בעבר נרקמו עסקאות שלפיהן הצד שמעוניין למכור הולך להקפאת הליכים או לפירוק, רק כדי שהרוכש יזכה בחברה ללא הסכמים קיבוציים ובתנאי העסקה נוחים יותר.

ההסתדרות תאמץ את ההצעה? "צריך לזכור שההסתדרות חתומה על הסכם מול ארגוני המעסיקים, שלפיו לא ייעשו שינויים ביחסי העבודה ללא הסכמת שני הצדדים. כרגע אני עדיין מתמרן עם ההצעה הזו, אבל אני אדבר עם ההסתדרות כשנגיע לנקודה המתאימה". *

צרו איתנו קשר *5988