שר הארטילריה

לורן בלאן היה בלם ענק, אבל אג'נדת המשחק שלו כמאמן בורדו היא הכל חוץ מהגנה: "כדורגל הוא משחק של לקיחת סיכונים", מסביר מי שסירב להיות עוזרו של אלכס פרגוסון

אם לורן בלאן ירצה לכתוב בעתיד אוטוביוגרפיה, זאת כמובן לא תהיה בעיה עבורו. בכל זאת, אלוף עולם, אלוף אירופה ומנשק סדרתי של הקרחת של פביאן בארטז בנבחרת צרפת. אבל יום אחד בשלהי ספטמבר 2002 הוא ישמיט כנראה מאותו ספר. למרות ניצחון 2-5, קרסה חוליית ההגנה שהנהיג במנצ'סטר יונייטד פעמיים מול יניב קטן ורפי כהן, חלוצי מכבי חיפה הקטנה. שבע שנים אחרי אותו ערב, קטן ובלאן שוב ייפגשו. הפעם בלאן כמאמנה של בורדו.

בכלל, השנתיים של בלאן בין 2001 ל-2003 במנצ'סטר יונייטד לא היו הצלחה מסחררת, וייזכרו לא מעט בגלל חוסר יציבות, פציעות ודעיכה עצובה. אבל גם הסיום העגום לקריירה המפוארת לא הצליח לפגוע בדעת הקהל בצרפת: לפני שנתיים בחר ה"פראנס פוטבול" את השחקנים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל הצרפתי, ורק פלאטיני, זידאן וריימון קופה הקדימו את בלאן שהגיע למקום הרביעי.

אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, מאד אוהב את בלאן. במשך שנים הוא ניסה ללא הצלחה להחתים אותו באולד טראפורד. וכשהוא סוף סוף הצליח, זה לא היה לחינם. פרגי העיד כי בתקופה של בלאן בקבוצה "התייעצתי איתו באופן קבוע על טקטיקה, הרכבים וחיי היום-יום של המועדון".

הביטוי הכי גדול ליחסים בין השניים הגיע בקיץ הקודם. בלאן, אחרי שנת בכורה מוצלחת כמנג'ר בורדו שבה סיימה הקבוצה במקום השני בליגה הצרפתית, קיבל הצעה מפתה מסר אלכס: בוא תהיה העוזר שלי ביונייטד במקום קרלוס קירוש שעזב לנבחרת פורטוגל. בלאן לא חשב פעמיים, וענה: "אני רוצה להגשים בבורדו את כל מה שלמדתי אצלך, ולכן אני נאלץ לסרב".

ברצלונה, יונייטד, בורדו

בלאן עשה אשתקד את הלא ייאמן, והצליח להביא לבורדו אליפות ראשונה אחרי הפסקה של עשור, ולמעשה קטע רצף שבע אליפויות שנחתו בארון של ליון. בורדו עשתה את זה בסטייל - עם 64 שערי זכות, 12 יותר משל המעצמה ליון. אבל מה שצריך להטריד במיוחד את אלישע לוי לקראת המשחק מחר הוא המאזן הביתי של בורדו. אפס הפסדי בית במשך כל העונה הקודמת, ולמעשה אף הפסד ביתי בליגה מאז אוקטובר 2007. "כשמגיעים לבורדו, צפו למתקפת ארטילריה", שרים אוהדי הקבוצה.

גם במפעלים אירופיים בורדו לא ממש פגיעה ב"סטאד שבאן דלמס" - והפסידה רק במשחק אחד מתוך העשרה האחרונים שלה באצטדיון. נכון לעכשיו, מובילה בורדו את הליגה עם מאזן של 6 ניצחונות ותיקו, שתי נקודות לפני ליון.

זה לא מפתיע שיש הרבה סטייל בסגנון המשחק של בורדו. בלאן השחקן היה בעל תכונות הנהגה שבזכותן קיבל את הכינוי "הנשיא". אבל הוא נודע גם בזכות האלגנטיות שלו, האצילות שלו, והמחשבה על כדורגל כמשחק שנועד לבדר ושאמורים לכבוש בו שערים. תכונות נדירות בדרך כלל אצל בלמים. "עבורי, כדורגל הוא משחק שבו שחקנים צריכים להחזיק בכדור, לבצע דריבלים, להביא את היתרונות שלהם אל הדשא, להבקיע שערים, והכי חשוב - לקחת סיכונים. מי שלא מסתכן לא מגיע רחוק", אמר בלאן אחרי הזכייה באליפות הקיץ לכלי התקשורת בצרפת. "ברור שאני רוצה שהקבוצה שלי תנצח, אבל אני גם רוצה שהיא תשחק כדורגל. זה עניין של אג'נדה ותפיסת עולם, דברים שברצלונה ומנצ'סטר יונייטד חולקות, ואלו הקבוצות שמשמשות מבחינתי כמודל".

"להישאר בליגה הצרפתית"

בלאן מעיד על עצמו שהוא מאמן מהסוג "האנגלו-סקסי". כלומר, כמו מרבית המאמנים הבריטים, דורש שליטה בלעדית על טקטיקת המשחק של הקבוצה, וחשוב מכך - על הפעילות בשוק ההעברות. מצד שני, הוא לא נוטה להתערב יותר מדי באימונים. "בימינו, כל אחד יכול להיכנס לחנות ספרים ולקנות שם ספרי הדרכות עם מערכי אימונים. לדעת לסדר קונוסים זו לא העבודה החשובה של מאמן", הוא הוסיף. עוזריו הנאמנים, ביניהם ז'אן לואי-גאסט הוותיק, ששימש כמאמנו במונפלייה לפני 24 שנים, לוקחים על עצמם את מירב העבודה השחורה באימונים. ואילו התפקיד שלו, לדבריו, הוא בעיקר מנטלי: "למנוע, לכווץ ולהשמיד כל תגובה שלילית של הצוות והשחקנים שעשויה להיווצר במהלך החיים השוטפים של קבוצת כדורגל".

השחקנים של בורדו מתים עליו. "הוא יודע איך לנווט את הרגעים הטובים והרעים במהלך העונה", העיד עליו אלו דיארה, קשר הקבוצה, בראיון לאתר goal.com. "הכל חיובי בדרך האימון שלו. הוא השרה עלינו ביטחון ענק והחדיר בנו פילוסופיית משחק שאנחנו מאמינים בה ב-101%". יוהאן גורקוף, הכוכב הגדול של בורדו, טען בשיחה עם ה"גזאטה דלו ספורט" שמבחינתו "בלאן הוא בכלל לא מאמן. הוא מורה שבכל שיעור אפשר ללמוד ממנו משהו חדש".

בלאן שומע את המחמאות האלו ומצטנע כדרכו. "כשחקן תמיד ידעתי שאם אכשל, רוב האחריות תיפול על המאמן שלי. עכשיו אני המאמן וברור לי שהגלגל יתהפך מתישהו". בכל מקרה, בדיוק כמו המנטור שלו, סר אלכס פרגוסון, גם לורן בלאן מכוון גבוה. "מבחינתי, קריירת אימון אולטימטיבית תמשיך עוד כמה שנים בליגה הצרפתית. אחר כך אני רוצה לאמן כמה שנים בקבוצות בכירות בחו"ל. בסוף הקריירה אשמח לאמן את נבחרת צרפת".

אבל קודם כל, הוא צריך להסיק מסקנות מספטמבר 2002. כי לא הגיוני שיניב קטן יחגוג על חשבונו גם בספטמבר 2009.

צרו איתנו קשר *5988