מישהו ראה את השחקן הישראלי?

1. לאחרונה נולדו סטטיסטיקות חדשות שקשורת למכבי ת"א כדורסל. מדובר על כמות הישראלים בחמישייה. על כך שבמשחקי ההכנה שקיימה הקבוצה בצרפת ובגרמניה היא שיחקה רוב הזמן עם חמישיית זרים על הפרקט, ושלמעשה איבדה סופית את הזהות שלה כקבוצה של המדינה או כקבוצה ישראלית.

אלו שעושים את ההקשר בימים כאלו של ספורט מקצועני לעניינים של כמה ישראלים מקבלים דקות, חיים עדיין בימים של וירטון ומובילגי'רג'י, וקופצים אחרי ניצחונות לבריכה בכיכר במלכי ישראל. אין שום משמעות להזדהות של אוהדי מכבי עם הקבוצה בזכות כמות הישראלים בסגל. הקבוצה "ההיא" של מכבי כללה בחמישייה את פארקר (זר), וויצ'יץ' (זר), באסטון (זר) ושאראס (זר). היא נחשבה לקבוצה הגדולה בכל הזמנים, ולא ניקח הימור פרוע אם נגיד שהקהל שמילא אז את היכל נוקיה לא עשה את זה בגלל שהגיע לראות את טל בורשטיין.

מהסיבה הזאת הגיע הזמן להפסיק עם הסיסמאות על הקבוצה של המדינה ועל התפיסה של מכבי את מי היא מייצגת. מכבי היא עוד מועדון פרטי בעידן של גלובליזציה.

מי שדאג לאורך השנים לטפח את הזהות של "הקבוצה של המדינה" היא מכבי עצמה, וזה נועד לצרכיה בלבד. בזכות זה הצליחה לכופף חוקי מדינה לטובתה. למשל, כך הצליחה לנכס לטובתה את החוק על מיסוי שחקנים זרים, שבכלל נועד עבור עיתונאים זרים שעבדו בישראל. או ככה רוקנה שנים ארוכות את ערוץ השידור הממלכתי. עכשיו, משהפכה לגוף פרטי, היא לא צריכה את כל אלו. גם לא את השחקן הישראלי.

מה שכן אפשר ללמוד מהתופעה הזאת הוא מה קרה לכדורסלן הישראלי. פיני גרשון היה נותן במה לשחקנים ישראלים אם היה חושב שהם ראויים. שהם ינצחו עבורו משחקים. ביורוליג, המפעל הבכיר של הכדורסל האירופי, ישחקו בעונה הקרובה כ-300 שחקנים. אבל רק שישה מהם ישראלים. זה אומר אחוז וחצי. וזה עוד מרמה - כי אם נבדוק כמה דקות משחק יקבלו אותם שישה ישראלים, נגלה שהנוכחות של הישראלים זניחה עוד יותר. בליגה הספרדית, הכי טובה באירופה היום, יש 225 שחקנים אבל רק ישראלי אחד (ליאור אליהו). בליגה היוונית, השנייה הכי טובה באירופה, יש ישראלי אחד. זה מה שהכדורסלן הישראלי כרגע שווה מבחינה מקצועית. אפילו בכדורגל מצבנו יותר טוב (3 נציגים בפרמיירליג, 2 בליגה הספרדית).

השחקן הישראלי כרגע סובל משתי בעיות עיקריות שהופכות אותו ללא אטרקטיבי. הראשונה, המס עליו עדיין גבוה בהשוואה לשחקן זר. הבעיה השנייה קשה יותר: הוא לא מספיק טוב.

את הבעיה השנייה, זו שדורשת הרבה שעותאימונים אישיים והרבה זיעה, פותרת לו מינהלת הליגה בכדורסל. אם לא החוק הרוסי שמחייב בארץ שני ישראלים על הפרקט, דילמות כמו האם להחזיק בסגל שחקנים כמו יניב גרין או רביב לימונד במכבי כלל לא היו קיימות. אם לא החוק הרוסי, גם אבא של גל מקל לא היה עוזר לו השנה.

החוק הרוסי גרם לכך שאם אתה שחקן ישראלי בינוני מינוס, אל תדאג לשפר את יכולת הקליעה, החדירה או השמירה שלך. מקומך בחמישייה של כל קבוצות ליגת העל מובטח. רק תשמור שתהיה לך ת.ז. כחולה בתוקף.

ולגבי מכבי, החמישייה שמתרגל גרשון לקראת משחקי היורוליג - המקום בו אין רגולציות וחוקים רוסיים - מראה בסך הכל מה הוא חושב על השחקן הישראלי.

2. לפני כמה ימים הודיעה אופ"א שחתמה עם ארגון השידור האירופי (EBU) על שידורי יורו 2012. נכון לעכשיו מדובר על 29 מדינות ברחבי אירופה, שמתוקף ההסכם יחויבו לשדר 27 מתוך 31 המשחקים באליפות אירופה שתתקיים באוקראינה ופולין בערוצים הממלכתיים שלהם. לעניין הזה יש משמעות גדולה מבחינת הכדורגל: אופ"א למעשה החליטה להוציא ברוב המדינות באירופה את האפשרות של כדורגל בפיי-פר-ויו, ולחזור לימים יפים של כדורגל בחינם.

איך קורה בימים כאלו שאופ"א לוקחת צעד לאחור? התופעה הזאת מזכירה מאוד את מה שעשתה פיפ"א. ארגון הכדורגל העולמי החליט אחרי שני מונדיאלים שבהם מכר את הזכויות לגוף פרטי (ומשם המשחקים הגיעו לערוצים בתשלום), שכמות החשיפה שמקבל המוצר חשובה לא פחות מהסכום שמשלמים עבור הזכויות. אחרי שפיפ"א ראתה בשני המונדיאלים האחרונים איך הדבר הכי עממי בעולם מצא את עצמו בערוצים בתשלום, היא מיהרה לחדש את ההסכמים "הישנים", ביניהם אלה עם EBU, שיבטיחו לרוב המדינות באירופה כדורגל בחינם.

איפה אנחנו בעניין הזה? למרות שישראל היא גם חלק מה-EBU הרי שאנשים באופן טבעי עושים את ההקשר הברור - או, יופי הנה ערוץ 1 יקבל גם את היורו ואנחנו נהנה מכדורגל בחינם כמו פעם. אלא שהעניין מעט מורכב יותר, וכרגע ישראל ברשימה של 7 מדינות שלא נכללות בהסכם.

למה אנחנו בחוץ? ובכן, אופ"א אמנם רוצה להחזיר את הכדורגל לעם, אבל היא לא פראיירית עד כדי כך. בכל 29 המדינות האירופיות שנכללות בהסכם עם ה-EBU, אופ"א מצאה כי המצב הכלכלי של גופי השידור הממלכתיים מספיק טוב כדי להוציא מהם מספיק כסף. ככה היא מרוויחה פעמיים. קודם כל חשיפה, דבר שני מחיר מספיק טוב. כשבאה להציע את הזכויות לערוץ 1 הישראלי כדי לצרף אותו להסכם, היא רמזה שהסכום יהיה לא פחות גבוה מזה ששילמה חברת צ'רלטון בפעם שעברה עבור הזכויות. ההערכה היא שהזכויות של יורו 2012 בישראל שוות כ-7 מיליון דולר. איך בדיוק ערוץ 1, שבקושי גירד 3 מיליון דולר לשידור ליגת העל, יכול לגייס את הסכום הזה? מהסיבה הזאת בדיוק החליט ערוץ 1 שהוא לא מעוניין להיכלל בהסכם.

האם אפשר כבר להגיד כי מדובר על "תופעה של החזרת הספורט לאדם הפשוט?". לא ממש. בעוד שבעולם הכדורגל מתחילים להבין את הנזק המסוים של חשיפת אירועים גדולים בערוצים בתשלום, יש מקומות שפועלים הפוך כי הערך העליון היחיד הוא כסף. דווקא הוועד האולימפי הבינלאומי, שנשיאו המיתולוגי חואן אנטוניו סמראנש תבע את האמרה המפורסמת כי "הרוח האולימפית תגיע לכל בית על פני האדמה", החליט שלא לחדש אחרי 50 שנה את ההסכמים עם EBU ולאפשר החל ממשחקי החורף ב-2014 מכירה של המשחקים לכל המרבה במחיר. רוצים להרגיש את הרוח האולימפית? תשלמו.