בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורם של 499 גמלאים של בנק הפועלים, שפרשו לפנסיה מוקדמת במועדים שונים לפי תוכניות פרישה מרצון, וקבע כי הם אינם זכאים לאופציות ולמענק חד-פעמי מכוח הסכם שנחתם עם נציגי העובדים בשנת 2004.
מדובר בגמלאים שפרשו לפנסיה מוקדמת, בהתאם להסכמי פרישה אישיים, בשנים 1998-2004. באותה שנה ויתר ועד עובדי הבנק על תוספת שכר ועל היקף התקציב לקידומי עובדים, ובתמורה השיג תוכנית אופציות ומענק מיוחד וחד-פעמי בגובה חצי משכורת.
הפורשים טענו כי גם הם זכאים לתנאים אלה, שכן בהסכמי הפרישה התחייב הבנק להצמיד את הפנסיה ל"הסכמי השכר בבנק".
שופטת בית הדין האזורי, סיגל דוידוב-מוטולה, קיבלה את עמדת הבנק, שיוצג על-ידי עוה"ד סמדר קפלן ואלון נוי, וקבעה כי הסכם 2004 אינו בגדר "הסכם שכר". הגמלאים עירערו באמצעות עוה"ד בני כהן ויעל רון, וערעורם נדחה בבית הדין הארצי.
הנשיא סטיב אדלר, בהסכמת השופטים שמואל צור ו-ורדה וירט-ליבנה, קבע כי הסכם 2004 "מהווה שינוי גישה כללי של תגמול העובדים, לטובת העובדים והבנק כאחד. מבחינת הנהלת הבנק, מדובר במעבר מעלויות קבועות לעלויות המשתנות ונקבעות בהתאם לרווחיות הבנק. מבחינת העובדים, מדובר בהפיכתם לשותפים בבעלות הבנק כבעלי מניות בו".
אדלר הוסיף כי תוכנית האופציות יוצרת מוטיבציה אצל העובדים הקבועים למקסם את רווחי הבנק ובכך להביא את המניה לערך גבוה, ויש בה כדי לעודד את העובדים הקבועים לראות בבנק את ביתם ומקום עבודתם לעתיד. הוא דחה את טענת הגמלאים, לפיה היעדר הסכם שכר אחר בתקופה הרלוונטית מעיד כי מדובר בהסכם שכר, והשוני בו מתבטא רק באופן מתן תוספת השכר.
"באותה מידה שנציגי העובדים היו רשאים לוותר על הסכם שכר המקנה תוספת אחוזית לכלל העובדים והגמלאים, בלא קבלת שום הטבות לצידם", פסק אדלר, "רשאים הם לוותר על תוספת שכר בתמורה לקבלת הטבות הנוגעות לעובדים הפעילים בלבד, או לסקטור מצומצם יותר או רחב יותר, וזאת בכפוף לשיקולי תום-לב והגינות בייצוג, כפי שנקבעו בפסיקה". (ע"ע 568/06).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
