מה משותף לחקלאי, מתנחל וערבי?

בפועל, ארבעה מגזרים, בהכללה כמובן, תופסים נפח בולט בעבריינות הבנייה במדינת ישראל - הערבים, הבדואים, המתנחלים והחקלאים. לארבעתם תמיד היו סיבות מצוינות ותירוצים כבדי משקל לחריגות הבנייה, לבנייה ללא היתרים ולסיפוח השטחים מסביב. "המדינה לא דואגת למספיק תוכניות מאושרות", "אין הקצאת שטחים חדשים", "אנחנו היינו פה קודם" וכדומה (מדהים עד כמה הסיבות דומות, במגזרים כל כך שונים).

"נוהל תפיסת כלים"

הסיבות הללו ואחרות רק הנציחו את התופעה, במסגרתה בישראל אין דין ואין דיין בכל הקשור לעבריינות בנייה. גם הקנסות שמטיל בית משפט, שלא פעם מוצא לנכון להתחשב באומללות ובתירוצי הנאשמים, לא ממש מצליחים לעצור או אפילו לצמצם את התופעה.

ובכל זאת, לא הרבה יודעים שמשהו כן צמצם את התופעה. לפני מספר שנים החלו עיריית ירושלים, משרד הפנים ומשטרת ישראל בנוהל "תפיסת כלים", המשמשים לצורך הבנייה הבלתי חוקית. מערבל בטון, משאבת בטון, דחפור, משאית או כל כלי אחר שנתפסו בשטח הוחרמו, לתקופה של חודשים ארוכים.

פקודת סדר הדין הפלילי גם אישרה לחלט את הכלי איתו בוצעה העבירה. היועץ המשפטי לממשלה אפילו הוציא הנחיה לפני שנתיים, לפיה "דמי המכירה ממכירת הכלי ישמשו למימון פעולות אכיפה בתחום הבנייה הבלתי חוקית (הריסות, הסברה וכו')".

כך, בצעד מקורי ומוצלח, עבר הכוח לידי המדינה. העבריינים הירושלמים לא יכלו לדחות שוב ושוב את הדיונים בבית משפט, מאחר והמדינה תפסה את הכלים היקרים ואיימה על מכירתם. יתרה מכך, קבלני הביצוע השונים (בעלי הכלים) סירבו בשנה-שנתיים האחרונות לבצע עבודות ללא היתרים בירושלים, או שהם תמחרו בהתאם את הסיכון שבהחרמת הכלים.

בפברואר 2009 כתב אופיר מאי, הממונה על המחלקה לפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים, כי "בולטת במיועד תרומת הנוהל לשינוי מגמת ביצוע עבירות בנייה במזרח העיר. כמות עבירות הבנייה (וגודלן) ירדה בעשרות אחוזים וחלה עלייה בכמות הבקשות להיתר בנייה, לרבות מתן טופס 4 ותעודות גמר במזרח העיר".

לפני מספר ימים שלח חובב ארצי, מנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין במשרד המשפטים, מכתב רענון בדבר קיומו של הנוהל. ארצי תוהה על כך שמלבד בירושלים, לא נתקבלה שום בקשה מגורם אחר להשתמש בסמכות לתפיסת כלים. "תפיסת כלים היא כלי אכיפה יעיל ביותר", ציין ארצי.

המצוקה הולידה מהומות

נזכרנו בזה השבוע, כי שוב נוכחנו לדעת שהחיים הם לעיתים קרובות "משחק סכום אפס": כשאתה מרוויח במקום אחד, אתה מפסיד במקום אחר. את זה הבנו בעקבות המהומות שפרצו במהלך החג במזרח העיר ירושלים - נושאת הדגל של ההצלחה במלחמה בעבריינות הבנייה בבירה.

המהומות, וגם זה לא סוד, היו במידה רבה פועל יוצא של האכיפה המוצלחת בתחום הבנייה. ערביי הבירה גילו לפתע שחגיגת הבנייה הלא חוקית במזרח העיר הסתיימה, והמצוקה הפכה למציאות אכזרית בשטח. כתוצאה מכך, ההתקוממות היתה רק שאלה של זמן.

זה קרה במזרח העיר ירושלים, וזה עלול גם לקרות - במידה ויירשמו "הצלחות" גם בטיפול בעבריינות הבנייה בקרב המגזרים האחרים - ביישובי הבדואים, החקלאים או המתנחלים. מדינת ישראל חייבת להבין שמי שהתרגל לחיים בלי חוקים, לא יכול כל כך בקלות להסתגל למצב החדש.

פתרון הוגן למגזרי החצר האחורית

האם צריך להרים ידיים ולהתייאש, רק מפני החשש למרי אזרחי? כמובן שלא. עבריינות הבנייה היא מחלה מידבקת ומסוכנת לשלטון החוק אולי לא פחות מההתפרעויות בהר הבית.

אבל יחד עם זאת, במקום להמשיך בסתימת חורים בכל פעם שפורצת בעיה, הגיע הזמן שמישהו שם למעלה כבר יחשוב איך מבצעים טיפול שורש, ופותרים את הבעיות האמיתיות במגזרים הללו, המתגוררים בחצר האחורית והמבולגנת של ישראל.