לא מעט אנשים בכירים נזפו בעת האחרונה במנהלי קופות הפנסיה ובמנהלי השקעות, בסגנון "איך העזתם לקחת את הפנסיות שלנו ולהשקיע בסיכונים בחברות כמו אפריקה ישראל ודומות לה", במצעד הנוזפים פסעו בסך אנשים רבי השפעה כמו דן פרופר "האבא של אסם", כמעט כל בעלי הטורים המשפיעים בעיתונות הכלכלית, לבסוף כמובן כל חברי "מועדון בעלי הטורים החברתיים".
הנוזפים, למרבה הצער, בונים על חוסר הבנה והזיכרון הקצר והפגום של ציבור הקוראים, במקרה הטוב, כי כמה נעים מול מיקרופון ליידות חיצים, בשדות הצייד של הפריים-טיים.
להלן כמה נקודות שיש להזכיר להם ולנו בהקשר זה.
- איש ממיידי החיצים הללו לא פנה בחמש השנים שקדמו ל-2008 ואמר למנהלי הפנסיה לרסן את עצמם - "הרווחתם יותר מידי ולמעשה פי שניים, שלושה או ארבעה ממה שהקרן צריכה להניב, ועכשיו צאו מהשוק".
ההפך הוא הנכון אותם אנשים, דרבנו את המנהלים להשקיע ולהרוויח - בדירוגים, בפרסומים ועוד.
- "הנס האירי" למשל הוצג בפי כל ובמשך עשור כדוגמא הסוציאלית שיש להידמות לה, והנה התברר שהוא היה חלק מהעיוות הממונף.
- קופות הגמל, נאנסו בשנים האחרונות להיחשב פנסיה, כאשר לפני זה היה תפקידן לשמש כחיסכון רגיל אך לזמן ארוך (15 שנים), בעידוד מס של הממשלה, זאת כדי לשפר את יכולת גיוס החוב הפנימי.
לאורך השנים הן היוו אפיק חיסכון כדאי, גם אם מדי כמה שנים היו הפסדים, פתאום לאחר שהחליטו לכנות גם אותם פנסיה, כותבי הטורים מתייחסים אליהם בלשון קודש, ולא כגוף שפעול למקסם תשואות לפי המסלולים המוצעים אך חשוף מידי פעם גם לסיכונים.
- קופות הפנסיה בעברן הרחוק, אלו שלכאורה דווקא אליהן מתגעגעים כותבי הביקורת, היו תמיד קורבן למשיכת כספים, לא מבוקרת, מצד מנהליהן, אם לצרכים פוליטיים ואם לתאוות בצע, עד לקריסתן המוחלטת של רובן, בתחילת שנות התשעים.
- לכל מי שמדבר על פנסיה ולא במונחים כלכליים פרקטיים אלא במונחי "קדושה", יש להזכיר כי הפנסיה הומצאה, על ידי האויב המר של הארגונים החברתיים, קנסלר הברזל "אוטו פון ביסמארק" וזאת בכדי להחלישם במישור הפוליטי.
- מי אמר שכאשר תוחלת החיים עולה מנגנון הפנסיה הנוכחי הוא המתאים והצודק ביותר? מדוע לא לשקול שינוי (כל שינוי) אפילו חזרה לפנסיה תקציבית, אך זאת בגילים מאוחרים יותר 75 למשל, כך שאת השנים שבין 60 ל-75 יממנו חסכונות הגמל והפנסיה האישיים ולאחר מכן החברה כולה?
- באשר לאיכות הניהול ולהטפות המוסר: כאשר מנהל השקעות קונה 50 אגרות חוב שונות, הוא מניח מלכתחילה, שאחת או שתיים מביניהן תקלע למשבר.
ולכן כאשר למשל האג"ח של אפריקה ישראל מתבררות כמסוכנות, אין בזה כדי להעיד על ניהול לא מקצועי, כל עוד מנהל ההשקעות לא השקיע את כל הכספים שהוא מנהל באג"ח כזו (קורסת) או אחרת (המשיאה תשואות נפלאות).
- לסיום, סיפור:
לפני שבוע צפיתי בבעל טור כלכלי נחשב וחכם, אשר השתתף בדיון כלכלי באחד הערוצים המובילים בטלוויזיה. בעל הטור קבל על "ההפקרות" שגרמה לו לאבד את הקשר עם קופות הגמל שלו. הוא קונן על כך שבעבר הן היו בבנק שבו הוא מנהל את חשבונו והיום הן מצויות כנראה בידם של גופי השקעה קיקיוניים וזניחים.
למרבה האירוניה, בשיא הדיון, הודיע לפתע המנחה שהדיון, כאמור בערוץ מוביל, עומד להסתיים והזמין את הצופים להמשיך ולצפות בהמשכו בערוץ (זניח? קיקיוני?) אחר.
זוהר רוזן הוא מנכ"ל משותף ב"סגולה בית השקעות"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
