סוף שבוע פרוע

מגזין פירמה מלחמת העיתונים בישראל תשנה בשנה הבאה סדרי עולם

לגיליונות סוף השבוע אמור להיות חלק נכבד בפוקוס של העיתונות המודפסת - בכל הקשור למציאת הרלוונטיות המחודשת שלה בעידן האינטרנט והצלת הכנסותיה המידלדלות. למרות ההנחה הידועה הזו, נדמה שעד כה לא נעשו ב-3 העיתונים הגדולים (בתשלום) צעדים משמעותיים לטובת הנושא.

כעת, ההתרחבות הצפויה של "ישראל היום" - לצד האפשרויות העומדות בפני החינמון עתיר הפיננסים - שוברת סוף-סוף כנראה את הקיבעון, אותו קיבעון שהפך לדפוס מוכר בעיתונות הדפוס.

למגזין "פירמה" נודע כי ב"ידיעות אחרונות" מתכננים להרחיב את גיליון יום ו' ולפצל את המגזין "7 ימים" לשני חלקים. הראשון, על-פי הכוונה, יהיה בעל נופך יוקרתי יותר, עם תחקירים, פרופילים וראיונות עומק העוסקים במסוקרים ונושאים "רציניים" יותר. החלק השני יתמקד בלייף סטייל ובידור.

מלבד החלוקה הנושאית, שתפרק לראשונה את הכפיפה המסורתית בה דרים יחדיו ראיון עם דוגמנית ותחקיר על פוליטיקאי שסרח, יאפשר המהלך למקד מאמצים בקרב מפרסמים. אלה גם יזכו, סביר להניח, למחירים נוחים יותר מבעבר, ולאפשרות למקד מאמצים שיווקיים בהתאם לאופי השטחים שיאכלסו. מ"ידיעות אחרונות" לא נמסרה תגובה עד לירידת "פירמה" לדפוס.

אין במהלך כדי לבטל את המוספים הקיימים - "המוסף לשבת", "7 לילות" ו"ממון", אם כי לא ברור מה יישאר מהגירסה החיוורת של האחרון, בעיקר לאור הכוונה להוציא במקביל, בקרוב, מוסף סוף שבוע גם ל"כלכליסט", היומון הכלכלי מבית "ידיעות".

החינמון מבית שלדון אדלסון אמור להוציא לראשונה את מוספי סוף השבוע שלו - חלק מגזיני וחלק פוליטי, במהלך שהובטח "לאחר החגים", אך טרם יצא לפועל. במקביל, נאבק "מעריב" להמשיך ולקצץ את הפסדיו, ומוספי סוף השבוע שלו נאבקים לשמר את הנפח שלהם, בהיעדר מפרסמים וכסף שיאפשרו להרחיבו.

כוונת עורכיו הקודמים של "מעריב", רותי יובל ודורון גלעזר, היתה להשקיע מאמצים ומשאבים ב"חבילת סוף שבוע" מורחבת, שתסייע לעיתון במאבק הכמעט-אבוד נגד מפעלות מוזס. המציאות, כידוע, שינתה את התכניות הגרנדיוזיות לטובת קרב הישרדות. אך מה שעופר נמרודי לא הצליח לעשות - הווה אומר להזיז ממרבצו את הענק נוני מוזס - הצליח לעשות כנראה אדלסון, שלא רק שלא צימצם פעילות לאחר היבחרותו של נתניהו לראשות הממשלה, אלא - כפי שתעיד ההשקעה במוספי סוף השבוע - דווקא הגדיל אותה.

כיום מודפס "ישראל היום" בלמעלה מרבע מיליון עותקים. וכדי לפצות על העובדה שהתנועה במוקדי חלוקת החינמון - שעליה מתבססת החשיפה אליו - יורדת בסופי שבוע, ממשיך העיתון לשלוח, חינם אין כסף, עשרות אלפי עותקים לבתי מנויים.

הערכה בולטת בענף היא כי "ישראל היום" לא יישאר חינמון לאורך זמן, וכי לאחר שיסיים את תקופת ה"הטעמה" הנרחבת, יבסס את מותגו בשוק ויצבור מסת מנויים נאה, יוכל העיתון לנסות ו"לשבור" את השוק באמצעות משאבים נוספים להשבחת המוצר; ובמקביל קביעת מחיר לצרכן, שינפץ את הסטנדרט הדואופולי של "ידיעות"-"מעריב". נניח, לצורך העניין - שני שקלים לגיליון יום חול ו-5 שקלים לגיליון סוף שבוע.

בינתיים, ב"הארץ", הנמצא בקשיים לא פחות קשים מאלה של "מעריב" (אך פחות חשופים לציבור), אין כוונות, או יכולות, להרחיב את הפעילות בסוף שבוע. כרגע, לא נראה בכלל אופק למהלך משמעותי, שיוכל לסייע בהגדלה מהירה של מצבת המנויים שם - כמו, נניח, מעבר לפורמט מוקטן והרחבה של המוספים (חלק ב', בימי חול, בעל כפולת העמודים האחת, הוא דוגמה עצובה לכך).

השנה הקרובה בעיתונות המודפסת תשנה את חוקי המשחק שהכרנו. "מעריב", סביר להניח, יתקשה לתמחר את גיליון סוף השבוע באופן דומה ל"ידיעות". לא מבלי לגלות, כי שיעור ה"החזרות" מהדוכנים - שכבר עכשיו עומד על-פי מקורות יודעי דבר על עשרות רבות של אחוזים - יהפוך לכזה שהעיתון לא יכול לעמוד בו; "הארץ" יצטרך למצוא פתרונות, שאינם בהכרח קשורים למיקוד ושיפור התוכן, על מנת לדמם פחות ולהגדיל את תפוצתו; "ישראל היום" יחשוף את כוונותיו לגבי עתידו; ו"ידיעות" יהפוך, מחד-גיסא, משופר ומעובה עבור קוראיו, ומאידך גיסא - דורסני ותוקפני אף יותר כלפי מתחריו, בכל הקשור להפצה וליחסי עיתון-מפרסמים.