סיפור סינדרלה. הפעם באמת

נהגה הבריטי של קבוצת בראון GP, ג'נסון באטון (29), זכה השבוע באליפות העולם לאחר שסיים את הגראנד פרי הברזילאי במקום החמישי ופתח פער של 15 נקודות בפסגת הדירוג, מרוץ אחד לתום העונה. באטון הוותיק, למוד האכזבות והכישלונות, היה לאלוף העשירי בתולדות בריטניה והשלים סיפור סינדרלה יוצא דופן בעונתו העשירית בסבב.

רק לפני פחות משנה הוא היה במקום אחר: מובטל ומתוסכל, קרוב להודיע על פרישה. קבוצתו הונדה נפלה קורבן למשבר העולמי ופרשה מסבב התחרויות, זמן קצר לאחר שסגר עימה חוזה של 24 מיליון ליש"ט לשלוש עונות, ועל הדרך גם דחה ארבע הצעות שונות ואטרקטיביות להצטרף לקבוצות אחרות. רוס בראון הציע לו להוביל את התחייה המחודשת של הקבוצה, ובאטון שהתרצה, הסכים גם לקצץ בשכרו ואף לשאת בעלויות האישיות שלו לאורך כל 17 המרוצים העונה.

ההקרבה השתלמה, ובתמורה זכה לרכב מעולה. הוא הדהים את כולם כשניצח בשישה מתוך שבעת המרוצים הראשונים וצבר 61 נקודות. אך הגלגל התהפך והמחצית השנייה של העונה הייתה לאנטי תזה של זו הראשונה, שבה הוא הצליח לצבור רק 24 נקודות והגיע לפודיום רק פעם אחת מיוני. גרוע מכך, על הדרך גם חזה בבן קבוצתו, רובנס בריקלו, מצמצם תדיר את הפער ביניהם ומשאיר את המאבק פתוח עד לקו הסיום.

אז החלו להלין עליו כי בזכות הפער אולי יוכתר בסיום כאלוף העולם, אך בפועל שכח להתנהל במסלול ככזה. מהר מאוד עלה לאוויר הדיון האם באטון יהיה אלוף עולם ראוי, ולאחר שעשה זאת התשובה היא חד משמעית: כן. האם לואיס המילטון, שביצע אשתקד כל כך הרבה שטויות, היה ראוי? וקימי רייקונן שנה לפני כן, זה שהייתה תחושה שגזל את האליפות ממש בשניות הסיום שלה, היה ראוי? אין ספק כי היתרון העצום שהיה לבאטון לאחר פרק זמן כה קצר גרם לו לנקוט באסטרטגיה הגנתית, אבל אפשר להבין אותו, וזה גם ממש לא רלוונטי לדבר על העובדה כי רק הרכב הוא זה שהוביל אותו לזכייה. החוכמה היא לדעת להוציא מהכלי את המיטב ואת זה הוא עשה בצורה כמעט מושלמת, ללא תקדים בעבר. להיפך, יש להעריך נהג שעם ניצחון בודד לאורך כל הקריירה ושכל חייו המקצוענים נאלץ לשמוע תדיר את טרוניות הבריטים נגדו, לא קרס תחת מכבש הלחצים, וגם שבחר לנקוט בגישה של "לזכות באליפות" ולא "לזכות בניצחונות בודדים" עשה זאת בצורה מרשימה: מלבד מרוץ אחד הצליח לאסוף נקודות בכל היתר.

ברגעי האמת הוא חשף את כל המרכיבים שיוצרים אלופי עולם וכל כך לא אפיינו אותו עד העונה: עקביות, בגרות, אופי חזק ויכולת חפה מטעויות. חשוב לזכור כי מעולם לא הייתה לו הזדמנות לנהוג ברכב ראוי, אבל כאשר זו כן ניתנה לו הוא לקח אותה בשתי ידיים.

סותם פיות

לברזיל הוא הגיע לחוץ (מקריאה רבה מידי של עיתונים), והודה שבראשו כבר רצו תסריטים שחורים לגבי אחת הפדיחות הגדולות בתולדות הספורט. הוא אפילו אסר על זוגתו להתלוות אליו (מי היה מאמין שהפלייבוי של הענף ינהג כך ברגע האמת, אבל אל דאגה - הוא הקדיש לה את התואר). במחנה שלו כבר החלו לאבד את האמונה כי יוכל לזכות באליפות לאור היכולת הדלה שלו במקצה הדרוג אותו סיים במקום ה-14, והעובדה כי באריקלו זינק מהעמדה הבכירה על הגריד. אבל דווקא המרוץ ביום ראשון היה המבריק ביותר שלו העונה, בו סתם את פיהם של כל מבקריו.

כבר ב-2004 אמר באטון כי לא רק יחידי סגולה יכולים להצליח ושאלוף לא חייב להיות יחיד בדורו, אלא שגם נהג מן המניין יכול להיות אלוף עולם, "כנראה זה עניין של להיות בזמן הנכון עם הרכב הנכון" אמר אז, וגם כעת הוא מודה כי אינו המהיר והמבריק שבארסנל הנהגים הנוכחי (אף על פי שערכו האמיר ליותר מ-30 מיליון ליש"ט). "ביום שישי חלמתי שמקצה הדרוג יהיה נוראי אבל גם חלמתי שאזכה באליפות", סיפר, "אז מה המסקנה? "כנראה שיש חלומות שכן מתגשמים".