מקבלי רכב צמוד לא יוכלו לדעת את שווי השימוש בשנה השנייה

מהתקנות עולה כי בשיטה הרציפה יוכל מקבל הרכב לדעת מראש רק מה שווי השימוש שישלם בשנה הראשונה, מכיוון שזה יחושב כאחוז ממחיר המחירון הרשמי לצרכן של אותו דגם בתחילת אותה שנה. אולם בשנה השנייה שווי השימוש של אותו רכב עשוי להשתנות בהתאם למספר משתנים. אלה כוללים בין השאר את השינויים שחלו במחיר הממוצע (לצרכן) של אותו רכב במהלך השנה הראשונה, בשקלול השינויים בשער החליפין שבו יובא אותו רכב.

אם ניקח, למשל, משתמש ליסינג, שקיבל במהלך 2010 רכב חדש, שמחירו 100 אלף שקל, בשנה הראשונה של הליסינג ינוכה ממשכורתו שווי השימוש כאחוז מאותו מחיר. אולם אם לאחר השנה הראשונה יגלו חישובי רשות המסים שהיבואן העלה את המחיר לצרכן של אותו רכב ל-110 אלף שקלים, למשל, מבלי שיהיה לכך "צידוק" בשער החליפין, יחושב שווי השימוש החודשי על אותו דגם בשנה השנייה כאחוז מהמחיר החדש והגבוה יותר. בשנה השלישית שווי השימוש יהיה זהה לשנה הראשונה. מנגד אם היבואן הוזיל את המחיר לצרכן בהשוואה למחיר הראשוני, ייהנה מקבל רכב הצמוד משווי שימוש נמוך יותר בשנה השנייה והשלישית.

יצוין כי מצב זה שונה מהותית מהמצב הקיים כיום, שבו ניתן לדעת מראש את שווי השימוש המדויק לאורך כל שלוש השנים. באוצר מתייחסים לתקנה כמעין "בקרה" שתהווה תמריץ שלילי ליבואנים לייקר את מחירי הרכב ללא הצדקה באמצעות הלחץ, שיפעילו משתמשי הליסינג כדי למנוע את הייקור. עם זאת בענף אומרים כי השיטה עשויה לתת תמריץ ליצירת "חוזי ליסינג קצרים" עם אופציה להחלפה של דגם מכונית כבר בשנה הראשונה של הליסינג. חוזים כאלה קיימים כיום אולם השימוש בהם אינו נפוץ.

מניתוח התקנות עולה גם, כי השיטה החדשה תדרוש מהחשבים בחברות ובארגונים, שמעניקות רכב צמוד לעובדיהן, ליצור מערכות תוכנה וכספים מורכבות, שיוכלו לחשב מדויק את שווי השימוש של כל דגם ודגם, שנמצא בידי העובדים ולעקוב אחרי השינויים במחירים משנה לשנה. בענף מעריכים כי הדבר עשוי להביא להגבלה של מגוון הדגמים שבהם בוחרים העובדים, גם בארגונים שעד כה אפשרו בחירה חופשית יחסית.

תקנות שווי השימוש הרציף יוגשו בקרוב לאישור ועדת הכספים של הכנסת.