לאן הולך הכסף המיועד לשירות הלאומי - ומי באמת מרוויח?

בתחילת השבוע שעבר, ובתום מאבק ציבורי קצרצר, הודיע שר האוצר יובל שטייניץ על העברת 45 מיליון שקל למוסד השירות הלאומי, לאחר שהשר האחראי, פרופ' דניאל הרשקוביץ' מהאיחוד הלאומי, איים כי ללא הכסף יחדל השירות. על פניו - מטרה נעלה. אולם מתחת לפני השטח מצטיירת תמונה אחרת, עגומה, המעידה על התייבשותה של אחת התקוות הגדולות לשינוי שצמחו כאן בשנים האחרונות. במה מדובר?

בכך שהכספים שיועברו מיועדים לכ-3,200 מתנדבי שירות לאומי המועסקים במשרד החינוך, כאשר 90% מהתקנים הללו מאוישים על-ידי בנות דתיות. למעלה מאלפיים תקנים אחרים של השירות הלאומי, המוקצים לחרדים ולערבים, לא יזכו לאגורה מהכספים האלה. המשמעות של הדברים ברורה: היוזמה להרחיב את השירות הלאומי לערביי ישראל ולחרדים, שהניבה בתוך שנתיים תוצאות מבטיחות, מתמסמסת והולכת בידיהם של עסקני המפד"ל, סליחה הבית היהודי, שכל עניינם דאגה לסקטור שלהם.

קצת רקע: לפני קרוב לשלוש שנים הצליח ד"ר ראובן גל, מומחה בעל שם עולמי בנושא שירות אזרחי, לשכנע את הממשלה להרחיב את השירות הלאומי, או האזרחי, לשני המגזרים המנותקים והצומחים במהירות הרבה ביותר בחברה הישראלית.

בתוך שנתיים הצליחה המינהלת להגדיל את מספר המתנדבים לשירות הלאומי מקרב החרדים והערבים ליותר מאלף בכל מגזר, וקרוב לאלף ערבים נוספים נרשמו ברשימות המתנה, בשל מחסור בתקנים. אלא שאז החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו להחזיר את הגלגל לאחור, והעביר את המינהלת ממשרד ראש הממשלה למשרד המדע של הרשקוביץ'. גל התפטר במחאה על העברת המינהלת "לגורמים סקטוריאליים", והרשקוביץ' תבע את עלבונו בראיון לגל"צ: "במה אני פחות טוב מגל? בזה שיש לי כיפה?".

אבל בחודש שחלף מאז אותו ראיון מצליח הרשקוביץ' להוכיח שגל צדק. בעוד השר נאבק למען הבנות הדתיות, נעצרה הרחבת השירות בקרב ערביי ישראל.

גם הליכי החקיקה של חוק השירות האזרחי מתארכים והולכים. "אסור להרשות שמפעל השירות הלאומי יהיה בן ערובה של התדיינות קואליציונית", נימקו באוצר את החלטתם להעביר את התקציבים הנוספים שדרשה הבית היהודי. אירוניה במיטבה.