נאמן מחליט ומתלבט

עליו לנהוג בזהירות בנושא פיצול סמכויות היועמ"ש, מכיוון שיש לו כאן אלמנט אישי

בפרשת פיצול הסמכויות של היועץ המשפטי לממשלה אפשר למצוא את האלמנטים המסבירים איך הגיע שר המשפטים יעקב נאמן להיות פרקליט צמרת. השיטה פשוטה מאוד: להרדים ככל האפשר את המתנגדים, כדי שכאשר יתעוררו יעמדו בפני עובדה מוגמרת. איך עושים את זה? אומרים דברים מרגיעים - ובמקביל פועלים למען השגת המטרה.

במקרה של נאמן הוא עושה זאת באמצעות המנטרה: "אני מתלבט". הוא מבין את כובד משקלה של החלטת הפיצול, הוא אומר לכל שומע, ולכן הוא מתלבט. מה פירוש מתלבט? הפירוש הידוע והמקובל של התלבטות הוא שעדיין אין החלטה. וזה בדיוק הסם שאמור להרדים את המתנגדים: אין צורך לעלות על בריקדות - כי עדיין לא החלטתי.

סגולת העיניים התמימות

המנטרה המשלימה היא "אני מתייעץ". הוא מספר על עשרות המשפטנים הבכירים שאיתם הוא נפגש כדי ללמוד ולהחכים. גם זה אמור להרגיע מאוד את מתנגדיו, כי הנה, שום דבר לא נעשה בחיפזון, יש פה ראש פתוח ושיקול-דעת רציני.

מה שמאוד מסייע לנאמן הוא מראה פניו. יש לו פנים עגולות כאלה, כמעט כפני ילד, ובתוכן עיניים גדולות המשדרות תמימות. אם אתה מנסה לפקפק בדבריו של נאמן, עיניו נפערות בתימהון: אתה לא מאמין לי? לי?!!

וכך, בזמן שכולם ממתינים לנאמן שיסיים את התלבטותו והתייעצויותיו - הוא כבר עובד חזק על העברת חוק הפיצול בממשלה ובכנסת. כלומר, בעצם הוא כבר מזמן לא מתלבט, אם בכלל התלבט אי-פעם. קודם הוא מחליט, אחר כך "מתלבט". השבוע פרסם "מעריב" כאילו נאמן אמר ב"חוגים סגורים" כי אם הפיצול לא ימומש, הוא יתפטר. את הפרסום הזה צריך לקרוא עם מלוא החופניים של ספקנות.

מה הפיצול לא ייתן

האם ראוי לפצל את סמכויות היועץ? אולי כן אולי לא, יש פנים לכאן ולשם. מה שבטוח זה שהנושא הזה אינו הדחוף ביותר במערכת המשפטית. האם פיצול הסמכויות יביא למיגור אי-הצדק המשווע הנוצר על-ידי הסחבת הנוראה בבתי המשפט? האם פיצול יבטיח לנו שופטים נבונים ושקולים? ומה עם הפרקליט הצבאי הראשי ובכלל מערכת המשפט הצה"לית, שהוכח לאחרונה כמה פעמים שהיא מטייחת ודואגת לעצמה? אולי לפני שמחלקים את היועץ המשפטי, כדאי לדאוג לפירוק הפצ"ר והעברת סמכויותיו לרשות אזרחית?

פיצול או החלשה?

אחרי הכול, היועצים המשפטיים לדורותיהם, בצד טעויות, הביאו לדין את ראשי המדינה ובכיריה ללא פחד ומשוא פנים. או שאולי זו בדיוק הבעיה שבגללה מבקש נאמן את הפיצול? אנחנו זוכרים שקודמו של נאמן בתפקיד, דניאל פרידמן, חשב שיש יותר מדי חקירות וכתבי אישום נגד פוליטיקאים. השבוע מינה נאמן את יועצו של פרידמן לתפקיד מנכ"ל משרדו. אולי העניין אינו פיצול - אלא החלשת היועץ, כפי שטוענים רבים וטובים?

הצעת היועצים

לאחרונה קיבל נאמן עצה ממאיר שמגר, אהרן ברק ויצחק זמיר, כולם יועצים ושופטים עליונים לשעבר. הם אומרים לנאמן: יכול להיות שאתה צודק ויכול להיות שלא. אבל העניין חשוב מכדי שאדם אחד ופוליטיקאים יחליטו לגביו. בוא תקים ועדה ציבורית-מקצועית-לא פוליטית, שהיא תבדוק את כל ההיבטים ותחליט, או תמליץ. קשה לחשוב על הצעה הגיונית מזו, ולכן אי-קבלתה עלול ללמד על חוסר תום-לב.

נאמן ותום-הלב

נאמן במיוחד צריך לנהוג זהירות בעניין הזה של תום-לב, מכיוון שבנושא הזה יש גם אלמנט אישי שלו. ב-8 באוגוסט 1996, בהיותו שר המשפטים בממשלת נתניהו הקודמת, נפתחה חקירה משטרתית נגד נאמן על חשדות של תצהיר כוזב ועדות שקר במשטרה. בו ביום עשה נאמן את הדבר הראוי והתפטר מהממשלה. הוגש כתב אישום, היה משפט, וב-15 ביולי 1997 נאמן זוכה.

אין בכלל ספק כי החקירה והאישום היו מעשה איוולת, אם לא רשעות. האדם שהחליט על כך היה היועץ המשפטי דאז מיכאל בן-יאיר. נאמן העיד על עצמו כי עבר אז תקופה של ייסורים ועינוי דין.

האם ניסיון אישי כזה יכול להשפיע עליו בבואו לעסוק בסמכויות היועץ? האם אפשר שלא ישפיע? ומכל מקום, האם על רקע זה ההצעה לוועדה ציבורית אינה מקבלת משנה תוקף?

matigolan@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988