3 הערות בפרשת מוני פנאן

עד כמה גדול הצמא התקשורתי לדם-המכבים, אני יכול להעיד ממקור ראשון: עיתונאים פרילאנס שמחים, בדרך-כלל, על כל הצעה שמוגשת להם. בשבוע האחרון הייתי עסוק בעיקר בהדיפת בקשות לטקסטים או ראיונות שקשורים לפרשת מוני פנאן.

אם נדמה לכם שאני משתף אתכם בזה בכדי להתרברב, אתם טועים. אני יכול לחשוב בקלות על לפחות 50 עיתונאים שמזוהים יותר עם ספורט בכלל וכדורסל בפרט. אלא שמשום מה, בדרך נעלמה, מופיע שמי במיקום גבוה בגוגל כמי שמתח כמרואיין, לפני מספר שנים, ביקורת על מכבי תל-אביב.

צא ולמד איך מתבצעת תחקירנות בעידן האינטרנט: יושבת התחקירנית (מתנצל על הסקסיזם הקל, אבל 98% מהעוסקים במלאכה הן נשים) מול הצג, מקלידה בגוגל את הנושא - ומיד פונה אל השמות הראשונים שעולים בדף הראשון. אם אתה לא שם - אתה לא קיים.

אני יודע שמה שעבורי הוא לא יותר מקוריוז, הוא עבור חברות מסחריות מקור פרנסה (יש לא מעט גאוני מחשבים שמתפרנסים לא רע מכל מני שיטות שנועדו לקדם נושאים מסוימים לראש תוצאות החיפוש), ובכל זאת, ההתנסות האישית ממחישה זאת טוב מכל.

גוגל הוא המלך ואין בלתו. אגב, גם מכבי תל-אביב היתה פעם כזאת.

2. למה לא פרסמתם?

התקשורת מצאה את עצמה הפעם לא רק בתפקיד הקטגור, אלא גם בשורה השנייה של ספסל הנאשמים, כשהטענה היא "אם ידעתם, למה לא פרסמתם?". טענה דומה נשמעה גם בפרשת קצב, כשהתברר כי לא מעט קולגות של הנשיא לשעבר ולא מעט עיתונאים שמעו שמועות על יחסים בעייתיים כביכול בין קצב לכפופות לו.

החוק הישראלי מחמיר בנושאי דיבה ולשון הרע. עיתונאי שמפרסם סיפור מסוים, חייב לחזק את גירסתו כאילו היה עורך דין שמתכונן להופעה בפני בית המשפט. בארצות-הברית, למשל, די לעיתונאי להוכיח כי הפרסום נשען על מספר מקורות אמינים וכי לא היה בו משום כוונת זדון. אבל בישראל קשה ללכת לקרב שכזה בלי עדויות ברמה של דיון משפטי.

לא בכדי תקף שמעון מזרחי את אחד העיתונאים שעטו עליו לראיינו עם נחיתתו בישראל: "יש לך עדות מוקלטת?". הבעיה של מזרחי היא שהוא עדיין חושב כעורך דין, בעוד שהמלחמה שלו מתנהלת כרגע לא בבית הדין, אלא בבית דין שדה.

3. הודעה תשלח לבתי הנחקרים

יש גם לא מעט גורמים שמבקשים לעשות בתקשורת שימוש כדי לקדם את ענייניהם. בשבוע שעבר שמענו על משפחת פנאן שנותרה חסרת כל. למה היה חשוב למשפחה שמתבוססת באבלה להתבוסס גם בעוניה לכאורה? מן הסתם, מי שהעביר את המידע - היה לו אינטרס ברור להרחיק גורמים שעלולים לדרוש כסף מהמשפחה.

אבל מדהים במיוחד הוא השימוש שעשתה רשות המסים בתקשורת: היא הודיעה כי בכוונתה לפתוח בחקירה... סליחה חברים, אבל ממתי מי שרוצה לחקור באמת מודיע מראש לנחקרים על כוונתו?

הרי ההבדל בין לפתוח בחקירה לבין להודיע על כוונה לפתוח בחקירה הוא ההבדל בין למצוא מקור פוטנציאלי המום מעט ומוכן לשתף פעולה כדי להציל את עורו, לבין להגיע אל הנחקר ולמצוא שם כבר 3 עורכי דין ויח"צן.

רוצים לחקור? תחקרו, אל תספרו לנו סיפורים.