הנקראות ביותר

הפרידמניסט השקט

מה אפשר ללמוד על תוכניותיו של שר המשפטים נאמן מהמינוי של מנכ"ל משרדו?

"לאחרונה הודיעני שר המשפטים על כוונתו למנות אדם אחר לתפקיד מנכ"ל המשרד". כך, במילים אלה, פתח עו"ד משה שילה, מנכ"ל משרד המשפטים היוצא, את המייל ששיגר לכלל עובדי משרד המשפטים ביום רביעי בשבוע שעבר.

שילה הפגין ג'נטלמניות יוצאת דופן בניסוח דבריו, דווקא כלפי מי שנהג בו ככלי אין חפץ בו ופיטר אותו מתפקידו כמעט בלי התראה מוקדמת. שכן, מאחורי המילים "לאחרונה הודיעני" מסתתר אופן פעולתו האמיתי של שר המשפטים יעקב נאמן - שהודיע לשילה על פיטוריו ערב קודם לשליחת המייל.

קשה לחלוק על העובדה שמינוי מנכ"ל במשרד ממשלתי נמצא בסמכותו המלאה של השר הממונה, וזכותו למנות לתפקיד זה, שהוא "משרת אמון", את מי שהוא חפץ לעבוד עמו - כל עוד הצליח המנכ"ל המיועד לצלוח את ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה. אבל אפשר לתמוה על הסגנון שבו נאמן הוציא לפועל את המהלך, כאילו חש בעצמו שמשהו לא לגמרי תקין ביוזמתו להחליף את שילה, בעל ותק של 25 שנה במשרד המשפטים, במועמד חיצוני למערכת וחסר ניסיון ניהולי כד"ר גיא רוטקופף.

בלשכתו של נאמן דוחים את התזה שלפיה למד שילה לראשונה על הכוונה להחליפו בשבוע שעבר, וטוענים כי כבר בפגישת העבודה הראשונה שלהם, סיפר נאמן כי כשהוא עצמו כיהן כמנכ"ל משרד האוצר ולמשרד נכנס שר חדש - בו ביום הוא שם את המפתחות על השולחן.

"עם כניסתו לתפקיד הבהיר נאמן כי בכוונתו למנות לתפקיד המנכ"ל אדם שיחליף את המנכ"ל הנוכחי", אומר יועץ התקשורת של השר, גיל סלומון, "מדובר בפריווילגיה הניתנת לשר ממונה, שכן תפקיד המנכ"ל הוא משרת אמון".

מה שמוזר עוד יותר הוא שנאמן לא ממש הביא אדם "משלו" לתפקיד. עם רוטקופף הוא עבד לראשונה בשבועות הראשונים שלאחר מינויו לשר, לפני חודשים אחרים. רוטקופף, ששימש יועץ בכיר לשר המשפטים הקודם, פרופ' דניאל פרידמן, ובפועל היה ראש מטה שר המשפטים, נשאר בתפקידו בלשכה שבועות ספורים אחרי חילופי השרים, אבל אז עזב וחזר לכור מחצבתו - בית-הספר למשפטים במכללה למינהל. נדמה היה כי האפיזודה הציבורית בחייו נסתיימה.

חסר ניסיון ניהולי

ביום ראשון השבוע אישרה הממשלה את בקשתו של נאמן למנות את רוטקופף למנכ"ל, ולמחרת היום הוא כבר נכנס לתפקידו והחל בחפיפה עם שילה. כל זה קרה 4 ימים בלבד אחרי שוועדת המינויים בנציבות שירות המדינה אישרה את מועמדותו לתפקיד המנכ"ל, אף שהוא חסר ניסיון ניהולי כלשהו. הוועדה הדגישה בהחלטתה את תקופת עבודתו לצד השר פרידמן, וכן את ניסיונו האקדמי כמומחה למשפט פלילי.

בהודעת הממשלה בתום ישיבתה, צויין כי המנכ"ל היוצא שילה "מונה לתפקיד של המנהל הכללי במשרד המשפטים על-ידי השר היוצא, פרופ' פרידמן". זה לא לגמרי מדויק. האמת היא ששילה החל לשמש כמנכ"ל משרד המשפטים בפועל ביוני 2006, עם עזיבתו של המנכ"ל הקודם אהרן אברמוביץ. שר המשפטים באותה תקופה היה חיים רמון. הוא נכנס לתפקיד כממלא-מקום זמני, וכהונתו הוארכה פעם אחר פעם בכל 3 חודשים, גם על-ידי השרים שבאו אחר כך - מאיר שטרית, ציפי לבני וגם פרידמן. בסופו של דבר, לאחר שמאמציו של פרידמן לאתר מנכ"ל אחר לא צלחו, הוא נשבר והחליט למנות את שילה בקביעות לתפקיד.

שילה צמח מלמטה במשרד המשפטים, מתובע בפרקליטת מחוז מרכז, עבור בניהול תחום עררים בפרקליטות, ומ-2003 שימש סמנכ"ל משרד המשפטים. כמי שמונה לסמנכ"ל במכרז ונהנה מקביעות, גם לא ניתן לפטרו מהשירות הציבורי, והוא למעשה יושב בביתו כעת עד שיוצע לו תפקיד בכיר חלופי באחת הרשויות. בסגנונו המתון כתב שילה במייל הפומבי כי הוא "בוחן מספר הצעות ורעיונות לגבי המשך דרכי בשירות הציבורי".

קידום אג'נדה ייעודית

רוטקופף, לעומתו, נראה כמו אורח לרגע: במשך שנתיים שימש אמנם ראש המטה של פרידמן ועסק בכל הנושאים המגיעים לשולחנו של השר, אך מעולם לא ראה איך נראה המפעל בימים שבהם הבוס לא עורך ביקור.

ממינויו של רוטקופף לתפקיד ניתן ללמוד משהו על תוכניותיו של נאמן למשרד. משרד המשפטים נמצא אמנם במרכז ההתעניינות התקשורתית, אך רק בגיזרה צרה של פעילותו - היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות וב-3 השנים האחרונות גם בגזרה שבין השר לבית המשפט העליון. ואולם במשרד פועלות יותר מ-30 יחידות שונות, מהטאבו ועד רשות הפטנטים, מהאפוטרופוס הכללי ועד הסיוע המשפטי, ממחלקת החנינות ועד ועדת העזבונות - שניהולן הוא עבודה סיזיפית, יומיומית, אפורה ונטולת תהילה.

אפשר לפיכך לאפיין שני סוגים של מנכ"לים: האחד - אפור ועמלני, רחוק מאור הזרקורים, המפשיל שרוולים ומתמסר לעבודת התחזוק והניהול היומיומית של עשרות היחידות הללו, המספקות שירותים למאות אלפי אזרחים. השני - זוהר כמו כוכב רוק, המתמנה לתפקיד כהצנחה מן החוץ לשם קידום אג'נדה ייעודית כלשהי של השר, אך לא לצורך משימות הניהול השוטף. העובדה שרוטקופף נטול ניסיון ניהולי כלשהו, והעובדה שהוא איננו יציר המערכת, מלמדת כי כנראה מדובר במנכ"ל מהסוג השני.

רוטקופף עצמו, אגב, גזר על עצמו אלם תקשורתי למשך חודשים אחדים, ובכוונתו ללמוד כעת את עבודת המשרד מחדש. גורמים במשרד שעמם קיים פגישות עבודה ראשונות מדווחים כי כיועץ לשר הוא ראה עצמו כמיישם את רצונותיו ומדיניותו של פרידמן - הגם שניסה לעצור יוזמות שהיו מזיקות לדעתו. כמנכ"ל הוא רואה את תפקידו באופן שונה לחלוטין, כמי שמתעתד למצוא נקודות תורפה בעבודת המערכת, ולנסות לקדם תהליכי שיפור והתייעלות.

יש לרוטקופף אמנם דעה בנושאים מעוררי מחלוקת, כמו למשל פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, אך אין בכוונתו לנקוט עמדה ולהשתתף במשחק. עם זאת, ברגע שיוחלט על מתווה פעולה - הוא יהיה זה שיוציא אותו לפועל. בינתיים הוא מקיים ישיבות עבודה עם בכירי המשרד, שמול חלקם ניהל מאבקים פנימיים בשמו של פרידמן לפני זמן לא רב. גם אם פעל אז בשמה של אידאולוגיה שאיננה שלו, במשרד המשפטים לומדים בימים אלה פרק חדש במורכבות היחסים האישיים הטעונים עם מי שכעת מתפקד, במידה רבה, כבוס.

נותר איפוא לתהות על כוונותיו של נאמן. מי שטורח להעיף מתפקידו את המנכ"ל המכהן ולמנות במקומו "איש משלו" שאיננו באמת משלו - מייעד לו בלי ספק תוכניות קונקרטיות. מהן? נאמן אולי איננו נבחר ציבור (הוא מונה לתפקידו כמינוי אישי של ראש הממשלה נתניהו, כפשרה קואליציונית), אך בתפקידו כשר הוא משרת ציבור. אבל בינתיים הוא מסרב לגלות.

"נאמן רוצה לעשות שינויים, לייעל את עבודת המשרד", מתעקש יועץ התקשורת סלומון לדבוק במילים מעורפלות, "לבצע רפורמות מרחיקות לכת במערכת המשפטית, ולהביא לתנופה והתייעלות של כל יחידות המשרד".

מבוי סתום במינוי היועץ

ובינתיים, הוועדה הציבורית לאיתור היועץ המשפטי לממשלה הבא מצויה במבוי סתום. כל עוד לא יתברר מה יהיה הרכב סמכויותיו של היועץ המשפטי, או במילים פשוטות - האם סמכויותיו הפליליות כראש התביעה הכללית יישארו בידיו, או יפוצלו ויימסרו לבעל תפקיד אחר - לא ניתן למעשה להמשיך במהלכי האיתור ולהביא את עבודת הוועדה לשלב מעשי.

הכתובת הזו היתה רשומה על הקיר כבר מתחילת הדרך. מרגע שהוועדה בראשות השופט תיאודור אור החלה בהליכי איתור היועץ הבא, מקרב המועמדים האמיתיים והווירטואליים, היה ברור לכל חבריה כי לא ניתן למעשה להמליץ על מועמדים כל עוד לא יתברר אופיו של תפקיד היועץ. נאמן אמנם קיבל החלטה על כוונתו לפצל את התפקיד, אך ראש הממשלה נתניהו עדיין מתמהמה, והנושא טרם הובא להכרעת הממשלה.

התוצאה היא שבהיעדר הכרעה בינתיים, יכולה ועדת האיתור לפעול באחת משתי דרכים: דרך אחת היא להתמהמה ולא להתקדם לעבר מיצוי העבודה וצמצום רשימת המועמדים המתארכת. לפי שעה נזרקו לחלל האוויר פרופ' יואב דותן, פרופ' דפנה ברק-ארז, פרופ' זוהר גושן, עו"ד יהודה וינשטיין, עו"ד דני שינמן, השופט דוד חשין, עו"ד ליפא מאיר, מנהל בתי המשפט משה גל, פרופ' רון שפירא, השופט נעם סולברג, המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן, המשנה ליועץ המשפטי מייק בלס, והפצ"רים לשעבר אילן שיף, אורי שוהם ומנחם פינקלשטיין ועוד.

חלק מהשמות הללו נתמכים על-ידי חברי הוועדה עצמם, וחלק הם מועמדים וירטואליים מטעם עצמם, או מטעם גורמים אינטרסנטיים אחרים שהצליחו ליצור רחש תקשורתי סביבם.

ואולם החלוקה המעניינת יותר בין השמות היא בין כאלה שהם מטבעם מומחים למשפט פלילי, ולא ייחשבו מועמדים ראויים לתפקיד היה וסמכויות היועץ יפוצלו - לבין כאלה האוחזים בעיקר במומחיות בתחום המינהלי-חוקתי, ועיקר כוחם יבוא לידי ביטוי דווקא אם התפקיד אכן יפוצל. וינשטיין ושינמן מהווים דוגמה לסוג הראשון, ברק-ארז ובלס לשני.

הדרך השנייה שהוועדה יכולה לנקוט היא לטמון את ראשה בחול, ולהמשיך לפעול כאילו דבר אינו קורה, וכאילו יוזמת נאמן להפרדת הסמכויות הפליליות מתפקיד היועץ איננה קיימת.

באופן פורמלי, כך רואים עצמם חברי הוועדה אנוסים לפעול: כל עוד אין שינוי בהחלטת הממשלה שעיגנה את מסקנות ועדת שמגר, שהוקמה בעקבות פרשת מינויו של רוני בר-און ליועץ המשפטי לממשלה - ועדת אור אמורה להמשיך לעבוד בהתאם למצב החוקי הקיים.

זה הרקע לפארסה המתרחשת מול עינינו - ועדת האיתור לתפקיד היועץ המשפטי ממשיכה לפעול ולכאורה לבחון מועמדים, כשבפועל לחבריה אין מושג לאיזה תפקיד בדיוק אמורים המועמדים הללו להתמנות.

בינתיים סובלת רשימת המועמדים מסכיזופרניה קלה: לצד פליליסטים מובהקים, שהבנתם במשפט מינהלי מוגבלת לכל היותר - מופיעים ברשימה גם מומחים למשפט מינהלי, שהקשר בינם לבין אכיפה פלילית מקרי בלבד.

מתחת לשולחן מתנהלות בוועדה שתי רשימות נפרדות - אחת למקרה שהתפקיד יפוצל ויהיה צורך במומחה מינהלי בלבד, ואחת למקרה שהסמכויות הפליליות יישארו בידי היועץ. עם זאת, חברי הוועדה מודעים לכך שלפני 6 שנים מינתה ועדת בך לתפקיד ראש התביעה הכללית את מני מזוז, שהתחום הפלילי מעולם לא היה הפורטה שלו.

חברי ועדת אור היו מעדיפים שנאמן יפנה למזוז ויבקש ממנו להאריך את כהונתו בחצי שנה. בפרק הזמן הזה היה מתברר אם הרפורמה בתפקיד אכן עוברת לשלב היישום או נשארת במגירה, וכך יכולה היתה הוועדה לבחון מועמדים באופן מושכל.

אבל נאמן, כבר למדנו, איננו מנהל תוכנית כבקשתך.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתקלמנוביץ' לא היה ג'יימס בונד