העולם המופלא של וורלד גרופ: חילופי מהלומות, מפרק ועוד

אילן אופיר חושב שהתקשורת והמשקיעים לא נתנו לו הזדמנות, למרות שחברת וורלד גרופ, שהוא מייצג את בעלי השליטה בה, נמצאת בהליכי פירוק. אופיר גם טוען שלא נעשו טעויות בוורלד גרופ , שהתנהלות החברה הייתה תקינה, ומבקש שלא תתנו לתביעות המשפטיות, לחקירת רשות ני"ע, למכות בישיבת הדירקטוריון, ולשורת ההתפטרויות של נושאי משרה לבלבל אתכם.

מחזיקי האג"ח של החברה, בהיקף של 15 מיליון שקל, חוששים מזה מספר חודשים שלא יזכו לראות כספם, אך אופיר טען בנחרצות שוורלד גרופ איננה חדלת פירעון ושתוכל לשלם להם את הכסף.

אילן אופיר יכול היה בכלל להיות חבר כנסת, אולי אפילו שר. פעם הוא היה פעיל פוליטי, ממקימי התא של שינוי באוניברסיטה העברית, ובהמשך הוא גם שימש כעוזר פרלמנטרי של ח"כ אברהם (בייגה) שוחט, ובהמשך ייעץ לו כשר אוצר. "זה היה מזמן, אני רק זוכר יזם עם רעיונות ובהחלט בחור לא שגרתי", אמר השבוע שוחט ל"גלובס", "מה הוא עושה היום?". ובכן בייגה, הסיפור המלא על עלילותיו של אופיר וחברת וורלד גרופ קפיטל הקטנה יכול למלא עיתון שלם.

בראיון ל"גלובס" אומר אופיר שאם מחזיקי האג"ח היו יושבים בשקט והמשקיעים הפוטנציאלים היו עומדים בהתחייבויותיהם, התמונה הייתה נראית אחרת לגמרי. "טוב שיש מי שמוכן לשמוע את הצד שלנו, כי עד עכשיו שמעו צדדים אחרים", אומר אופיר. המשקיעים בוורלד גרופ בוודאי היו רוצים לשמוע את הצד של אופיר ולדעת איך הצטמקה קופת החברה מ-30 מיליון שקל במועד רכישתה לפני כשלוש שנים, לפחות מ-3 מיליון שקל שיש שם היום.

אבל כתובת לשאלות אין. לוורלד גרופ קפיטל, שביצעה בשנים האחרונות השקעות שונות ומשונות בתחומי הנדל"ן והאנרגיה החלופית, אין היום משרדים, ומשרדו של עו"ד אלי אקסלרוד, המייצג אותה, משמש ככתובת למשלוח מכתבים לחברה.

"נכנסתי לישיבה והתנפלו עלי"

השליטה בוורלד גרופ קפיטל (לשעבר כלל מחשבים, זאבי מחשבים ו-וורלד גרופ ספנות) נרכשה בשלהי 2006 מידי צביקה בארינבוים. במהלך התקופה שלאחר הרכישה התגבשה קבוצת שליטה חדשה שכוללת את קבוצת רוזין, גד יצחקי, רוני פלד ואליהו זמיר.

העסקה הראשונה שביצעה החברה הייתה בתחום הפיננסים: השתלבות בעסקת הענק לרכישת קופת הגמל גדיש מבנק הפועלים. בשלהי 2007 נמכרו המניות ברווח נאה כ-4 מיליון דולר. אלא שבהמשך ביצעה החברה שורה של עסקאות בתחום הנדל"ן ומהלכים שקשה להבין את ההיגיון הכלכלי שעומד מאחוריהם. התוצאה: בחודש שעבר פסקה השופטת ורדה אלשייך כי לחברה ימונה מפרק זמני. את התפקיד קיבל רו"ח עופר אלקלעי.

עורכי הדין אופיר נאור ורנן גרשט מונו לנציגי מחזיקי האג"ח, וממסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי קיים חשש כבד שבמסגרת התנהלות החברה בוצעה שורה של עסקאות, תוך ניגוד עניינים שקיפחו את זכויות הנושים.

*אילן אופיר, מדוע החברה כשלה?

"דווקא היה ניהול מקצועי, לבעלי השליטה אין אף בעל תפקיד בחברה, לא משכו מעולם דמי ניהול, לא משכו דיבידינד, אף אחד מהם, כולל אותי שהייתי נציג ודירקטור, לא קיבל אף פעם תמורה. עבדתי בחינם. החלטנו לעשות אקזיט עם גדיש, ובכסף שנשאר בקופה חיפשנו השקעות קצרות. עשינו מספר רכישות נדל"ן, כששתים מהעסקאות בוצעו עם אבירם דולינגר".

דולינגר, קבלן ותיק מגבעתיים, הוא דמות מפתח בסיפורה של וורלד גרופ, אך בתשובה לפניית "גלובס" אליו הוא הסכים רק לומר: "אין לי שום קשר לוורלד גרופ. להתראות".

*איך היית מאפיין את דולינגר?

"הוא ידוע כאיש נדל"ן שיודע לקחת נכסים בעייתיים עם כל מיני פולשים. הוא נכנס לעסקה, מכניס את הרגל, ודואג לפינוי הפולשים. כשפגשתי בו אחרי 11 שנה שהייתי בארה"ב, הוא נראה לי איש מאוד נחמד".

כיום, אופיר ודולינגר מחליפים בעיקר האשמות, ובמהלך ישיבת דירקטוריון של החברה הם הגיעו גם לחילופי מהלומות, שהובילו להגשת תלונות הדדיות במשטרה.

*אופיר, מה קרה שם?

"נכנסתי לישיבת הדירקטוריון והתנפלו עלי. בסוף יקי שינקיד (שותף של החברה, א.ש), יוצא סיירת מטכ"ל, מטר תשעים, הפריד בינינו".

גם עו"ד אקסלרוד היה עד לתקרית: "שמעתי רעשים מחדר הישיבות והדלת הייתה נעולה. אופיר יצא החוצה מדמם ואז יוצאים הדולינגרים (אבירם ובנו, א.ש), ללא פגע, לפי מה שאני ראיתי. הזמנתי משטרה וכולם עוכבו".

"העיתונים הרסו הכל"

לטענת אופיר, שתי עסקאות הקשורות לדולינגר ומשקיע נוסף לא יצאו לפועל, ומכאן החלה ההידרדרות של החברה, כיוון שהשניים היו אמורים להזרים עשרות מיליוני שקלים. דולינגר טוען שהחברה לא עמדה בתנאים מתלים להשלמת הסכם ההשקעה.

ומי עוד אשם במצב החברה? מחזיקי האג"ח והתקשורת כמובן. "מחזיקי האג"ח זימנו אסיפה בדרישה לפירעון מיידי למרות ששילמנו הכול. הכתבות בעיתונים הביאו גם את הרשות והם פשוט הרסו כל סיכוי להמשיך פעילות של החברה הזאת. זה חסר כל בסיס. נגיש תביעת דיבה נגד אחד מאמצעי התקשורת", מאיים אופיר.

נציג מחזיקי האג"ח, עו"ד גרשט, מסר בתגובה כי הוא "ממליץ לאופיר, לקרוא היטב את כתבי הטענות המאוד לא סטנדרטיים (שהוגשו נגדו), במקום להטיח האשמות אישיות ואבסורדיות. מחזיקי האג"ח פועלים באופן עניני בלבד, וכל מטרתם היא להשיב את הכספים שיצאו מכיסם".

כדוגמא לרצון הטוב של בעלי השליטה בחברה לפעול למען מחזיקי האג"ח מסביר אופיר כי "בספטמבר 2008 היה מועד החזר אג"ח והיו חובות של מעל 12 מיליון שקל לבעלי השליטה. בעלי השליטה הסכימו לדחות חוב של 5.5 מיליון שקל כלפיהם כדי שיהיה קודם כסף למחזיקי האג"ח. בסוף שילמו 50% מהקרן ואת הריבית. בנקים נפלו באותה תקופה, שיא המשבר, ו-וורלד גרופ משלמת".

עם זאת, בדוחות הכספיים של החברה לשנת 2008 מצוין בהקשר זה כי "במסגרת הכנת דוח שנתי זה הועלתה על ידי אילן אופיר טענה כי למיטב ידיעתו פירעון של ההלוואה נדחה לאחר פירעון התשלום הראשון של האג"ח שבוצע באוקטובר .2008 החברה דחתה טענה זו..."

בפגישה עם החברה נטל חלק גם עו"ד יובל עציוני, המייצג את אחד המשקיעים בוורלד גרופ, ששמו רוברטו רודה. גם לעציוני יש הסבר למצב: "ההתנהלות של המפרק הזמני היא הבעייתית. המפרק פועל בצורה שרירותית שלא לטובת הנושים. הדבר הטוב ביותר בשביל החברה הוא שהיא תוכל להמשיך לפעול ולעמוד בהתחייבויותיה, ואילו המפרק מבטל באופן חד צדדי, בלי להבין את החומר, את אסיפת הנושים".

המפרק, רו"ח אלקלעי, מסר בתגובה כי "מחומר שנאסף עד עתה עולות תהיות ושאלות רבות לגבי פעולות ועסקאות שונות שבוצעו בחברה". לדבריו, "בכוונתו לחקור את כל הגורמים שהיו קשורים בפעילות החברה, בכלל זה גם את אופיר, לצורך קבלת תמונה מלאה של הנסיבות שהביאו לקריסת החברה, וליצירת חובות של עשרות מיליוני שקלים".

ואכן, התנהלותה של וורלד גרופ הייתה כמעט הזויה, ללא קשר לגורמים חיצוניים: צ'קים שנעלמו, השקעה בחברה שהייתה בשליטת אופיר (טחנות הרוח ברמה"ג), הלוואה לחברה שפשטה בהמשך את הרגל (מיישבי הגליל), ושכירת חצי קומה (620 מ"ר) במגדלי עזריאלי למרות שמדובר בחברה קטנה מאוד.

התנהלות החברה לא נעלמה מעיניהם של דירקטורים ונושאי משרה רבים שהתפטרו בחודשים האחרונים תוך הטחת האשמות קשות. מהדוחות הכספיים ל-2008 עולה תמונה קשה לפיה אופיר הגיש לחברה חשבוניות רבות בהיקפים גדולים. כך, בשנת 2008 למשל, שילמה החברה לאופיר חשבון טלפון נייד של 2,500 שקל בחודש, 2,083 שקל בחודש על דלק, הוצאות נוספות בגין טיסות לחו"ל ועוד. החברה עדכנה את אופיר ש-62 אלף שקל מתוך ההוצאות שהוגשו לה הן עבור הוצאות שאינן לצרכי פעילות החברה, ועליו להשיבן.

היום אופיר מנסה לרכוש חזרה את השלד הבורסאי. "יש לי מחויבות כלפי בעלי השליטה", הוא מסביר. "אני מרגיש מחויבות לנסות להציל מה שאפשר".

הסיבוב הראשון של אילן אופיר

עד כמה קצר הזיכרון של המשקיעים בשוק ההון תעיד חזרה למדורי הכלכלה של אמצע שנות ה-90 המגלה חברה בורסאית קטנה עם הרבה עסקאות בעלי עניין, משקיעים אמריקנים והרבה סכסוכים, כשבשורה התחתונה המשקיע הקטן מפסיד הרבה כסף. נשמע מוכר?

בשנת 1997 הצליחה חברת ההשקעות קטלנה בנ. 58 (כן, זה השם) בשליטת אחד, אילן אופיר, לצבור תאוצה. אופיר היה אז רק בן 33, אך למרות גילו הצעיר הובילו קשריו הטובים לחברה שני משקיעים אמריקנים מכובדים, דיוויד ירושלמי ולארי טישמן. בסופו של דבר, קטלנה לא הצליחה להתרומם ועסקאות בעלי העניין הרבות לא הניבו פירות. אופיר הסתבך בחובות של מיליוני שקלים לבנקים ועבר לארה"ב, לאחר שבישראל הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.

ב-1999 פנה אופיר לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה למתן צו לכינוס נכסיו והכרזתו כפושט רגל בשל חובות הנאמדים בכ-24.2 מיליון שקל. קטלנה עצמה ספגה הפסדים כבדים ונמכרה לבסוף כ"שלד בורסאי" עתיר הפסדים, המאכלס כיום את חברת הנדל"ן הכושלת דירקט קפיטל.