ממתק טורקי

אבל העיר הטורקית שפזורה על שתי יבשות נשארה מקום אטרקטיבי לקנייה או השכרה של בית. זהו מקום שמציע גם דירות מודרניות במחירים נוחים שמשקיפות על הים וגם בתי עץ ישנים לשיפוץ במרכז העתיק מוקף החומה שלה.

והמחירים הם רכים ומתוקים ממש כמו הרחת לוקום הטורקית בימים אלו, כאשר דירות רבות שמשקיפות על הים עולות 30% פחות לעומת הימים שלפני המשבר הכלכלי.

עם זאת, המחירים בכל טורקיה התייצבו באחרונה, ביחד עם התפיסה שהכלכלה כבר מתאוששת. הלירה הטורקית התבררה כמטבע עמיד, שהתאושש לרמה של 1.5 לדולר אחרי שירד ל-1.8 לדולר בחורף שעבר. האינפלציה בשליטה, עם 6% חזויים השנה, ויציבות המחירים היחסית הורידה את שערי הריבית - מה שכמובן מסייע לשוק המשכנתאות.

"אנחנו בנקודת מפנה", אומר מ. באהדיר טקר, מייסד ומנכ"ל חברת המשכנתאות Istanbul Mortgage. "הריבית במגמת ירידה, ובפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו, יש למעמד הבינוני יכולת לרכוש נכסים. לבנקים הטורקים יש נזילות טובה והם יכולים להעניק משכנתאות. אנחנו הולכים לראות צמיחה בשנה הבאה, ביחד עם הזדמנויות בנייה חדשות במחצית השנה, ולכן אני חושב שזה זמן טוב לקנות".

קורעים את החוב

אחת מאלו שנענו לאתגר באחרונה היא ג'ודי סבראל, עיתונאית טלוויזיה בריטית, שנמנעה מהלוואה בנקאית והשתמשה במקומה בשיטה הטורקית המסורתית של מימון בעלים שנקראת "סנף" - שטרי חוב שנקרעים אחד-אחד כאשר הקונה משלם את יתרת חובו. אבל הניסיון שלה בקניית דירה ברובע המרכזי ביוגלו (Beyoglu) גם מצביע על כמה קשיים ביורוקרטיים.

אחרי חיפוש של בערך חצי שנה היא מצאה דירה שהתאימה לתקציב שלה, אבל אז התברר שבנייה חדשה בצמוד ערערה את יסודות הבניין של הדירה שלה. ידיד אדריכל המליץ לה לשכוח מהדירה הזו, והמתווך שלה איתר עבורה דירה דומה באותו טווח מחירים.

"זה היה כרוך בלעשות את כל הדברים שאמרתי לעצמי שלעולם לא אעשה, כמו קניית דירה לא גמורה", אומרת סבראל. "אבל היו לי ידידים ממולחים שעזרו לי במשא ומתן. העצה שלי למשקיע זר שרוצה לקנות בטורקיה היא: תמיד שיהיה לך בן לוויה טורקי, רצוי מישהו שהוא כבר בעלים של דירה".

במשך כמה שנים, זרים היו מנועים מרכישת דירה בביוגלו, רובע בצד האירופי שידוע בשמו לשעבר Pera, אבל חקיקה שעוברת כעת בפרלמנט הטורקי צפויה לפתוח אותו לזרים. הרשויות העירוניות יזמו את האיסור ב-2006 על רקע מסע ממשלתי לפתח את הרובע ואת השכונות העניות שסביבו, כמו טארלבאשי.

כמה תוכניות פיתוח באו והלכו, בזמן שספקולנטים קנו רחובות שלמים של בתים טוריים ובנייני משרדים בטארלבאשי ולאורך חזית הים בקראקוי (Karakoy). התוכניות הרשמיות מעולם לא הבשילו, וכעת, כאשר השוק קפוא, סוכני הנדל"ן והקבלנים ממתינים לראות אם פתיחת האזור בפני משקיעים זרים תחזיר את החיים לשוק.

סרבאל עקפה את החוק באמצעות רישום הנכס על שמו של שותפה הטורקי. "במונחים של להיות בטוחה ברכישה שלי, הוא חתם על מסמך שנקרא סזלסמה, שבו הוא מעביר אלי בירושה את הדירה במקרה של מוות וגם מבטיח להעביר אלי את הדירה כאשר החוק יאפשר זאת", היא אומרת.

רוב התושבים הזרים באיסטנבול נוהגים לשכור דירות, ואלו שקנו עושים זאת מסורתית במרכז העיר, על "איי הנסיכה" וברבעים בעיר העתיקה מוקפת החומה, שבה מציעה העירייה תמריצים לשיקום בתי עץ עתיקים. אבל השכונות הפופולריות והיקרות ביותר הן אלה ששוכנות על גדת הבוספורוס, בייחוד כתובות יוקרתיות כמו בבק, אמיגרן ויניקי.

נוף של המיצרים מוסיף ערך לנכס, והמחיר עולה ככל שהוא קרוב למים. "הטיפוסים ההרפתקניים והבוהמיינים הולכים לעיר העתיקה, אבל הפעילות הגדולה ביותר שלנו היא עדיין הנכסים המובחרים בבק ובאתרים אחרים לאורך הבוספורוס", אומרת סינדי אוריונה מסוכנות הנדל"ן לוקזוריון. "אנשי המקצוע רוצים לגור ליד המים ולהיות קרובים לרובעי העסקים העיקריים".

לא סולטאנים

הנכס היוקרתי ביותר במאגר שלה הוא וילה היסטורית קרובה למים בקנדילי, במחיר של 45 מיליון אירו. למי שידם אינה משגת את הווילה בת 14 חדרי השינה הזו, אוריונה מציעה גם וילה ליד המים שזקוקה לשיפוץ במחיר של 8 מיליון אירו. נכסים יקרים נקובים בדרך כלל באירו או דולר, תלוי בחשק של המוכר.

אוריונה מכירה בכך שלא כולנו יכולים להוציא כספים כמו סולטאנים על בתים. היא אומרת שאיסטנבול מציעה תמורה טובה גם למחירים כמו 500 אלף אירו. דוגמה אחת כזו היא בית של חמישה חדרי שינה בשטח 480 מ"ר על גבעה מעל הכפר טראביה בצד האירופי, במחיר של 750 אלף דולר.

שפה שונה היא רק אחד המכשולים שבפני רוכשים זרים. בעיה אחרת היא מחיר נמוך בצורה מלאכותית על שטרי הקניין במטרה לחסוך מסים. מס המכירה הוא מכשול בפני עצמו: המע"מ על דירה בשטח של עד 150 מ"ר הוא 1% בלבד, אך מעבר לכך הוא מטפס ל-18%. *