מחצבת בית מאיר תובעת 100 מיליון שקל מהמינהל והמדינה

מחצבות בית מאיר שבאזור בית-שמש נוסדה לפני כ-50 שנה. באמצעות עוה"ד ישראל שלו וליטל נגה היא טוענת כי השקיעה עשרות מיליוני דולרים במחצבה, שבה נותרו עתודות גדולות של חומר לחציבה שהיתה זכאית לחצוב. בשנת 1965 הוכרז האזור כ"גן לאומי הרי יהודה", אך הובטח לה מפורשות כי הדבר לא יפגע בקיומה ובפעילותה. ואכן, במשך שנים להכרזה לא היה תוקף כלפיה, עד שבשנות ה-80 הוצע להכריז עליה כמחצבה נטושה לשיקום.

לטענתה, המינהל הבטיח לה מספר פעמים כי אם תיתן את הסכמתה להכרזה ולהפסקת החציבה באתר בטרם מיצוי מלוא עתודות החומר, תקבל היא בתמורה מחצבה חלופית. זאת, לאחר שתבצע שיקום נופי באתר בית מאיר, בהתאם לזכותה בפקודת המכרות. בית מאיר טוענת כי השקיעה סכומי-עתק בהוצאות השיקום והתכנון, כדי שניתן יהיה לעבור בהקדם למחצבה החלופית.

לדברי המחצבה, למרות שהמדינה התחייבה להקצות לה מחצבה חלופית ומקום חלופי למפעלים שהקימה באתר, הדבר לא נעשה במשך השנים, וכל ניסיון למצוא פיתרון מסוכל על-ידי רשויות המדינה בשל שיקולים זרים וביורוקרטיה בלתי נסבלת.

המחצבה טוענת כי ב-2005 חתמה על הסכם פשרה עם המינהל, במסגרת הליכים משפטיים שניהל לסילוקה, ובו שב ואישרר המינהל את זכויותיה לחצוב באתר בהיקף נכבד, להפעיל את מפעל האספלט ולהיות בעלת הזכות לשקן את המחצבה, לאחר שלא נמצאה מחצבה חלופית.

"אולם גם הסדר זה, שקיבל תוקף של פסק דין, לא יצא אל הפועל, לאחר שהמינהל ושאר הנתבעים הפרו אותו ברגל גסה", נטען.

המחצבה אומדת את נזקיה ב-343 מיליון שקל, אך תובעת 100 מיליון משיקולי אגרה.

טרם הוגש כתב הגנה. (ת"א 09-10-21872).