אילן בן-דב כולו רוח

א. השטקר

"28 באוקטובר זה 2 ועוד 8, שווה 10. אוקטובר הוא החודש העשירי, אילן זה 91, ו-9 ועוד אחת גם שווה 10. לכן חשוב היה שאחתום על האישור בדיוק ב-10:00 ולא דקה לפני. ודאי שמתם לב שיש לי חיבה למספר 10" - כך פורסם השבוע בכל עיתוני הכלכלה ומדורי הכלכלה, מילה במילה, מבלי להחסיר תו, ויותר חשוב - מבלי להרים גבה או, מה שהכי מתבקש, לגחך גיחוך גדול.

הדובר הוא, כמובן, אילן בן-דב, שנכנס השבוע כניסה ישירה למועדון הטייקונים היוקרתי עת רכש את פרטנר ב-5.3 מיליארד שקל. הו, כמה עמוק ורוחני הוא הטייקון החדש שלנו. טייקון עשר, אין מה לומר.

כרוחני בעצמי, לא יכולתי שלא לשים לב לכך שגם צירוף המילים "אילן בן-דב" הוא בדיוק 10 תווים. מדהים! מהמם! וזה כולל הרווח, כמובן, כי הרווח - ואת זה יגיד לכם כל רוחני בשקל (ובוודאי וודאי רוחני ב-5.3 מיליארד שקל) - הוא השתיקה, הוא המקום שלנו להתבוננות פנימית. ברווח אנחנו מוצאים את השקט, את הנירוונה המיוחלת. 10 תווים של רוחניות ירדו לעולם, את כל העשרה נטל אילן בן-דב, ולכל העולם לא נשאר כלום. טוב, אולי נוחי דנקנר לקח גם הוא קצת. הו, כמה עמוק ורוחני הוא הטייקון החדש שלנו.

ואפרופו סימנים, לא יכולתי שלא לשים לב למקף המחבר בין הבן והדב. גם כאן אני מוצא רמזים קבליים לעילא ולעילא, היישר מספר הזוהר הקדוש: הבן מסמל את האהבה, את המסירות, את הנתינה האין-סופית. הדב הוא חיית פרא, אכזרית ולא צפויה. הבן הוא שלנו, הדב הוא האחר. שני הפכים מוחלטים יש לנו כאן. מים ואש. רק המקף הקדוש מחבר ביניהם, שנאמר "מקף לי ואחברהו" (שם, שם, כ"ג, ט'). רק המקף הופך את האילן לבן-דב, כלומר למה שהוא: טייקון עשר. טייקון בגימטריה: אני לדודי ודודי לי. ומהו אילן? אילן הוא עץ. על העץ מטפס הבן ומתגרד הדב. נדיב הוא האילן, וגם הטייקון החדש שלנו נדבן גדול.

הו, כמה עמוק ורוחני הוא בעל הטור שלנו.

נשאר רק לשאול איך הרב יאשיהו פינטו - שבן-דב הולך אחריו לכל מקום ומתייעץ איתו בכל עניין - לא שם לזה לב? האם יכול להיות שהוא לא רב כזה גדול? בכל זאת, לפספס ככה? האם יכול להיות שאני צריך להיות הגורו החדש של עולם העסקים? אני לא פוסל את זה על הסף. זוז הצדה, פינטו. נוחי, שרי, יצחק, לב, אלפרד - בואו, שבו לצדי ונשקו את כף-ידי, אתן לכם ברכה ואגלה לכם את כל הסודות. לא, אני לא רוצה תשלום, מה פתאום, חס וחלילה, איך עלה דבר כזה על דעתכם. באמת, זה מעליב אותי.

טוב, נו, אם אתם ממש מתעקשים אתם יכולים לתרום לרשת "הדרור הגנוז", קומפלקס ישיבות ענק שאני מקים במוסקבה, הבנייה תתחיל בינואר, השגתי כבר את כל האישורים, זה בסדר, אל תדאגו, הדחפורים כבר חופרים, ולי יש קשרים. יהיה בסדר, תסמכו על הגורו שלכם, מה יש, פעם אמרתי לכם משהו שלא קרה? בסדר, בסדר, נביא גם את שרית חדד, בחיי, לפעמים אתם כאלה נודניקים.

אה, שכחתי, אתם יכולים לכנות אותי "השטקר".

ב. טייקון רוחני וחינני

זה בהחלט היה השבוע של בן-דב, הטייקון הרוחני החינני החדש שלנו. קראתי בעניין רב את כל הראיונות שנתן. אתם שואלים מה אומר לו, בתור הגורו החדש שלו ושל כל עולם העסקים, הפוליטיקה, הבוהמה והספורט? אומר לו רק דבר אחד: הס, בנאדם, הס. יפה השתיקה. יפה בהרבה מהממבו-ג'מבו הבלתי פוסק שיוצא לך מהפה בשבועות האחרונים.

הנה עוד ציטוט של בן-דב מהשבוע, ובו הוא מסביר למה החליט לרכוש דווקא את פרטנר ולא חברה אחרת: "אני מרגיש מחובר לחזון ולשפה של החברה, המשקפים את תפיסת עולמי: קומץ של אנשים שחרתו על דגלם ערכים כמו אהבה, חופש. כל אחד זוכר את המילים של הקמפיין של פרטנר: Free ,Love ,Together ,Enjoy זה הכול נכון. ותראו איזה ארגון נבנה פה. ארגון חכם עם הרבה רגש, מודל ליושרה, להגינות ולנתינה".

אללה איסתור. תפיסת עולמו של הבן אדם, וכמובן חזונו - הרי היום בלי חזון אי-אפשר ללכת למכולת ולקנות חברה ב-5.3 מיליארד שקל - מורכבים מציטוטים שלקח מפרסומת של חברה סלולרית, אתם קולטים? היש עולם חומרי, שקרי, מזויף, שטחי וטיפשי יותר מהעולם של תעשיית הפרסום? "זה הכול נכון", אמר בן-דב. נו, ברור שזה הכול נכון - זו פרסומת, לעזאזל. ברור שבפרסומות הכול נכון, מה אתה, בן 12?

בן אדם רוחני, לפחות זה מה שסיפרו לי, צריך להיות קצת מעל זה.

ואפרופו מותגים. כשבא בן-דב לתאר את הרגשתו, אמר: "הרגשתי כמו ילד שנכנס לטויז אר אס". מה קרה לפתגם היפה והתמים של "ילד בחנות צעצועים"? היית חייב לדפוק שם של רשת? אתה חושב שלא היינו מבינים אותך אחרת? מה אתה מכניס לי פה תוכן שיווקי?

אני ממשיך לעיין בדבריו של בן-דב, שאמר במסיבת עיתונאים ש"אם היו מביאים אותי מהחלל לארץ הקודש ושואלים אותי לאן ללכת, הייתי בוחר בפרטנר". וואו, בן אדם, פה כבר הלכת קצת רחוק מדי, אל מחוזות שרק שרי אריסון מורשית לדרוך בהם. חייזרים? לא מספיקים לך הדלאי למה, הרב פינטו והשטקר? ואם באמת כך הדבר, אם חייזרים היו מביאים אותך מהחלל לארץ הקודש ושואלים אותך לאן ללכת וזה מה שהיית אומר להם, לפרטנר, הרי שאין לי אלא לנוד לך בראשי ברחמים מהולים בבוז קל.

ואגב, לא פירטת בפני החייזרים שלך לאן בדיוק בפרטנר אתה רוצה ללכת. בסוף תמצא את עצמך בתור מוכרן במרכז שירות או מתקין אנטנות או מנקה משרדים. ותן לי, בתור הגורו החדש שלך, לתת לך עוד טיפ קטן: אלה עובדים קשה מדי ומרוויחים פחות מדי. עדיף לך להיות יותר ספציפי. כשתבוא החללית אמור: אני רוצה להיות בעל השליטה.

ובקשר למה שאמרת על הארגון שלך עצמו: רגש, יושרה, אמינות, נתינה וכל זה - אני יכול להעמיד לך פה תור של 100 לקוחות שיסתרו כל אחד מהסעיפים.

בחייאתק אבויה, בוא לא נשכח: מדובר בחברת סלולר. כל מה שאתם עושים זה מפזרים קרינה, מעלים מחירים, מתייחסים רע ללקוחות שלכם ומרמים בפרסומות. כל מה שאתם מוכרים זה אוויר. אז בוא נרגיע עם הנתינה והרגש, טוב?

ג. צניעות וציונות

יש רק ציטוט אחד של בן-דב שעליו אין לי מה לומר. הנה הוא: "לא באנו רק לקנות חברה ולעשות כסף. זה חלק ממעשה הציונות".

כשאומרים ציונות, גם "השטקר" עומד דום ומתחיל לזמזם את ההמנון. ובכל זאת, רק תהייה אחת: למה רק "חלק" ממעשה הציונות? אל תהיה כל-כך צנוע, בן-דב, מה אתה - לב לבייב? השאר לו את הצניעות המזויפת. זוהי כל הציונות כולה! בקצה האנטנה הכי קטנה שלך יש יותר ציונות מכל הקיבוצים וההתנחלויות יחד, תאמין לי. אם בן-גוריון היה חי, אני בטוח שהוא ישר היה רץ ומשדרג אצלך את המכשיר.

ד. החומרניות היא בראש

האמת היא שאין לי דבר וחצי דבר נגד בן-דב. אני מאמין למוטיבציה הרוחנית שלו ומכבד מאוד את פעילותו הפילנטרופית. ירדתי עליו השבוע רק מפני שכולם מצאו לנכון לסגוד לו השבוע, וזה מעצבן אותי. הוא לא גרוע בעיניי מטייקונים אחרים, שביד אחת תורמים יפה וביד האחרת מעבידים מכוער, רוחניים בלב וחומרניים אחושילינג בראש. לצחוק עליהם זו מצווה, ואם האיש אכן שליו ובודהיסט כפי שהוא מעיד על עצמו, הרי שהוא יעמוד בטור הזה כמו כלום.

כולם ירדו על לבייב ועל שיטות המינוף שלו, אבל בן-דב השתלט על פרטנר בדיוק באותה הדרך, לא? מינף כאילו אין מחר ("אני פה. אני בכאן ועכשיו", אמר), ואף אחד לא אמר כלום.

האיש רשם 466 מיליון שקל רווח, עומד לחלק לעצמו דיבידנד של 600 מיליון שקל, לווה מהבנקים, מהמוסדיים, מכל מי שאפשר, עשה סיבוב ועוד סיבוב, וכולם מצטטים רק את השטויות הנומרולוגיות שלו. מתעסקים בתפל במקום בעיקר. אז בסדר, בשביל זה ישנו את השטקר.

הרהור

"מילא גימטריה, אבל חייזרים? וואו, בן-דב, פה כבר הלכת רחוק מדי, אל מחוזות שרק שרי אריסון מורשית בהם".