החברים של רקפת

רקפת וינר-עומר לא מפחדת להיות ילדה רעה. להיפך. נראה שהיא נהנית להגיח מתוך דמות האישה הקטנה והמסודרת שלה, עם המשקפיים והחצאית השחורה, ולהתריס מול עיניי הצופים בעבודותיה, "כזאת אני". בתערוכה "חברים דמיוניים" שהיא מציגה בסדנאות האמנים בתל-אביב, הקימה וינר-עומר לתחייה עולם של ציורים ויצורים, שנראים לעתים יותר כמו איתותים מעולמה הפנימי מאשר כעבודות מוגמרות.

התערוכה בנויה כמיצב הכולל ציורים, וידאו-ארט, תיעוד וידיאו וחומרי גלם, לצד חלקי עבודות ישנות ושאריות מתהליך ההקמה. כזה הוא למשל מרבץ מניילון מגולגל ויריעת ברזנט, ששימש את וינר-עומר לשינה במקום ביום כיפור, בעת העבודה לקראת התערוכה. "זו הייתה הסתגרות ספונטנית. לא מתוכננת, אבל יש משהו כמעט דתי בעבודה על תערוכה, הריכוז וההתבודדות דווקא ביום כיפור מאוד התאימו לכך".

מול המצע מוקרנת עבודת וידיאו, בה נראית וינר עומר כשהיא זוחלת-מפלסת דרך בין ציוריה המונחים על הרצפה, ובעודה שוכבת ביניהם היא מסדרת ומשנה את סדר העבודות. בחדר הסמוך ניתן לראות את אותם ציורים על אותה רצפה, כך שהחלל וההקרנה משמשים כתמונת-ראי זה לזה.

הציורים עצמם מלאים בדמויות הנראות פגועות ושבריריות. כאלה שיכולות לענות על הגדרת "חברים דמיוניים", אולם החברים הללו יותר משהם באים לתמוך נראה שהם זקוקים להגנה ולחמלה.

בחלל הכניסה מוקרן וידיאו המתאר את בעלה בונה סוכה, לבקשתה, כדי להציג בה את העבודות. "זה התחיל מתוך צורך שלי במקום ומצאתי את האמנות כמקום רעיוני, מנטלי. בתוך הסוכה אני מציגה עבודות ישנות לצד חדשות, קצת העתק של הסטודיו. אני משתמשת בחומרי העבודה של עצמי כחומרי גלם של התערוכה", היא מנסה להסביר את התהליך המעגלי. גם העובדה שהיא אצרה את עצמה מביאה לידי ביטוי צורך עז בשליטה, שיוצר דיסוננס למול התוצאה הכאוטית.

"למדתי פסיכולוגיה ותרפיה באמנות ו'הידרדרתי' לאמנות', היא מנסחת את דרכה בחיוך. "זה היה כמו תאונה, האמנות שלי חושפנית ופרובוקטיבית ונמשכתי לעסוק בה כמו מתוך צורך או התמכרות. לכן אני קוראת לזה הידרדרות.

בן אדם מבוגר, במקום לעסוק בטיפול בקליניקה, נסחף ומתמסר כל כולו לאמנות", אם כי האמנות אינה חזות הכול ובמקביל היא ממשיכה לעסוק גם בתרפיה. "כמובן שיש בראייה הזו משהו אירוני. אני לא ישנה באופן יומיומי בתוך ניילון פצפצים. וכמו שיש כאן את הביטוי הקיצוני של היסחפות לאמנות יש גם ימים שאני עובדת בבית קפה ומציירת לי בנחת לצד כוס קפה או כוסית יין. זו הקיצוניות של חיי אמן". *

"חברים דמיוניים", סדנאות האמנים, אליפלט 18, תל-אביב, עד 14.11 ג', ה': 15.00-20.00, ד': 17.00-19.00, ו': 11.00-13.00, שבת: 11.00-14.00