השוק ממריא דרך דמעה שקופה

הקריקטורה באקונומיסט השבוע הייתה של מטוס נוסעים הניצב על מסלול המראה. מפיו של אחד הנוסעים בקדמת המטוס יצא בלון דיבור ובו הופיעו המלים: "התחלנו להמריא". מהתמונה ברור שהנוסע לא רואה, ממקומו שבתוך המטוס הנוטה אל על, את הענק כבד-המשקל המצוייר יושב על זנב המטוס, ועל החולצה שלגופו מופיעות המלים "חסרי העבודה".

בדומה לנוסע בקדמת המטוס, קשה לשבת כאן בארץ זבת חלב ודבש ולראות את התמונה כולה. המציאות שאנו חווים היא של נוסע ש"ייבשו" אותו על המסלול והוא סוף סוף מרגיש את המנועים מגבירים תאוצה אבל האם זה אומר שהמטוס כבר חופשי להמריא?

אצלנו השינוי במימדי האבטלה לא היה דרמטי כמו בחו"ל. במטוס שלנו המחסום איננו בזנב אלא במסלול ההמראה או במזג האוויר במדינות היעד.

ככלכלה יש לנו יתרון גדול - אנחנו קטנים. אפשר להסתכל על זה מכמה פרספקטיבות: בהסתכלות על שוק ההון בכל נקודת זמן מספיק קטר אחד שיוביל את המגמה בבורסה. היו שנים שההי-טק נתן את הטון, היו שנים שטבע נתנה את הטון, היו שנים שכי"ל, היו שנים שסקטור הנדל"ן הוביל והיו מעט שנים, כמו השנה, בה היה עירוב מעניין של תחומים רבים.

בפרספקטיבת הייצוא: גודלו היחסי של המשק מאפשר ליהנות ממגמות שונות באזורים שונים בעולם: החל מתנופת הבנייה שהתרחשה באמצע העשור במזרח ובמרכז אירופה דרך נדל"ן מניב במדינות המערב. אנחנו מושפעים מהביקוש לדשנים בסין כמו גם מהביקוש לתרופות החל בשנחאי וכלה בניו יורק.

בפרספקטיבת המקרו המקומי, יתרון המימדים הקטנים מתבטא למשל בהיקף ההשקעה הנדרש לשדרוג התשתיות. בפורום ראשי המשק השבוע אמר שר התחבורה, ישראל כץ, בתרגום חופשי לגמרי שלי, שאם יתנו לו 40 מיליארד שקלים (בנוסף לתקציב השנתי השוטף של 10 מיליארד שקלים) הוא מבטל את הפריפריה בישראל.

המצרים השקיעו בשדרוג נמל פורט סעיד סכום כזה כדי להפוך אותו לנמל המשמעותי ביותר באגן הים התיכון. בהשקעה בסדר גודל דומה בעורקי התחבורה, יכולה ישראל להרחיב את עורקי התחבורה מגוש דן ממטולה ועד אילת.

זו מחשבה די מחרידה בכל היבט מלבד ההיבט הכלכלי! ולמרות שזה כנראה אפשרי ואולי אפילו בסכום שננקב, מה הסיכוי שזה יקרה במדינה שלא מצליחה מזה למעלה מעשור לסלול רכבת ראויה מתל-אביב לירושלים או רכבת קלה בגוש דן?

עם כל היתרונות והאופטימיות לגבי המשק המקומי, צריך בכל זאת לזכור שממקום מושבנו אנחנו לא יכולים לראות את התמונה כולה לא ברזולוציה של חברה בודדת ולא ברזולוציה של הכלכלה המקומית בכללותה.

מתחת לתוצאות הטובות של טבע ופריגו

כשטבע מפרסמת שוב דוחות מצוינים אולי בעיקר בגלל העלאת מחיר הקופקסון והשפעתה הדרמטית על הרווחיות, האם אפשר לשים בצד את החששות מהירידה המתמשכת בשיעור הצמיחה בשוק היעד העיקרי של החברה, הסקטור הגנרי בארה"ב?

האם הדוחות המצוינים שפרסמה פריגו והעלאת תחזית הצמיחה לשנה הקרובה צריכה לשכנע אותנו שחל שינוי משמעותי בפעילות החברה או שההשפעה של שפעת החזירים על דוחות פריגו מוגבלת לעונת החורף הקרובה?

יש לנו בעיה קשה לתת ביטוי במודלים לתנודות קיצוניות. הנחת העבודה שלנו היא שהשנה המייצגת אכן מייצגת איזה שהוא ממוצע רב שנתי שמבליע בתוכו תנודות קיצוניות. המציאות של העשור האחרון הפכה את הכלי הזה למעשה לכלי לא רלוונטי בסקטורים וחברות בהם חל זעזוע ושינוי דרמטי שהופך את החיזוי של הרמה בה השוק ישוב להתייצב - לבלתי אפשרית.

האם רמות הביקושים במזרח יחזירו את הביקוש לדשנים ולאוניות לרמות של טרום המשבר או האם חסרי העבודה במשק האמריקאי ימנעו ממטוס הכלכלה להתרומם?

בשורה התחתונה, בבואנו לקבל החלטות השקעה, אנחנו צריכים לאזן בין כל הנתונים והמידע העומדים לרשותנו, בין מה שאנחנו יודעים על המקרו לבין מה שאנחנו יודעים על המיקרו.

עושה רושם שאצלנו זוית המטוס השתנתה, רעש המנועים מתחזק, התאוצה מתגברת ושידור סרטון הבטיחות הסתיים הבעיה היא שממש לא בטוח שנמל היעד יישאר פתוח עד שהמטוס יגיע לנחיתה.