גרים על הכביש

סגנון החיים על הכבישים חזר לאופנה, למרות, ואולי בגלל, ימי המיתון הכלכלי. "יש לנו הרבה חניונים של רכבי נופש ששיעורי התפוסה שלהם עלו ב-13%-14% יחסית לשנה שעברה", אומרת שריל סמית מהאגודה הארצית לפארקי וחניוני RV (רכבי נופש או קרוואנים), שמייצגת יותר מ-3,700 חניונים ברחבי ארה"ב. העלייה בקנה מידה ארצי בתפוסת החניונים היא 5%, והאגודה מצפה לעלייה נוספת כאשר החורף יוציא מהבית את "ציפורי השלג", אומרת סמית. היא מתכוונת לפנסיונרים מהמדינות הצפוניות של ארה"ב ומקנדה, שנוסעים דרומה בעונת החורף.

סמית מייחסת את השיפור לרוח האופטימית של האמריקנים, שלא נוטשת אותם גם בזמנים הקשים ביותר. "אנשים אולי לא יכולים כעת להרשות לעצמם טיסות או שהייה בבתי מלון, אבל כולם זוכרים שיש להם RV בחצר של הבית, והם מנקים אותו ומעלים אותו על הכבישים", היא אומרת.

הם עושים את זה מפני שהם מתחברים כך גם לטבע וגם זה לזה, חושבת סמית. בדור הדיגיטלי שלנו, אנשים צריכים לעתים לצאת מהבית העיקרי שלהם ולהיכנס לבית השני, זה שעל גלגלים, כדי לחזור לתקשר זה עם זה.

הרפתקה משפחתית

"אנשים רבים מגיעים לפארקים בלי הסלולריים שלהם. הם מבדרים את עצמם בעצמם, מבשלים ואוכלים ביחד". גם התהליך של הגעה ליעד כלשהו במסגרת הרפתקה משפחתית קורץ הרבה יותר מאשר היתקעות בנמלי תעופה הומים בעונת השיא כדי להגיע לבתי נופש נייחים. ובנוסף, בארה"ב בתים ניידים נחשבים לבתים שניים וההוצאה עליהם מוכרת למס.

החדשות על הביקוש הגובר לפארקי וחניוני RV במרבית אזורי ארה"ב הן בשורות טובות ליצרני הבתים הניידים הללו, שהיו בצרות לאורך רוב המיתון. המכירות של היצרנית המובילה בשוק, Winnebago, צנחו ב-80% בשנה שעברה, שהיתה דווקא השנה שבה חגגה החברה 50 שנות קיום.

Winnebago כבר אינה המילה הנרדפת ל-RV כפי שהיא היתה פעם, בכך מודה אפילו דוברת החברה, שילה דייויס. "בימינו, השם שלנו מתייחס לכל סוגי כלי הרכב למטרות נופש, מבתים ממונעים עד קרונות נגררים", היא אומרת, "בעשר השנים האחרונות במיוחד היה גידול ענק בהתעניינות בסגנון החיים הזה, ולכן כל הדימוי של RV ושל כלי הרכב האפשריים הללו השתנה".

אפילו המוזיאון העירוני של ניו יורק מכיר בכך. ה"מטרופוליטן" הגדיר ב-2007 את קרון המגורים הנגרר איירסטרים (Airstream) במבי מודל 1963 כ"אייקון עיצוב אמריקני". זה היה עיצוב הרכב השביעי בסך הכל באוסף של המוזיאון, שהצטרך לקלאסיקות כמו החיפושית של פולקסווגן, יגואר מודל E והג'יפ המקורי. בבת-אחת, האיירסטרים עם גוף האלומיניום המפורסם שלו שמזכיר גוף של מטוס מפציץ שעוצב לראשונה בשנות ה-20 היה לא רק מטאפורה לסגנון חיים חופשי והרפתקני, אלא גם לעיצוב קלאסי.

פריט של נוסטלגיה

"חובבי העיצוב רואים בקרוואנים של איירסטרים פריט מדליק לאיסוף של נוסטלגיה. הם משתמשים בהם בדרכים חדשות, כולל עיצוב של בתים ניידים והצהרות אופנה כמו הסבה שלהם לבתי אירוח", אומר נשיא חברת איירסטרים, בוב ווילר. הוא מכיר מעצב אופנה שמשתמש בקרון כחדר למשחק ביליארד, וכאשר יש בסביבה ירידי אופנה הוא מחבר אותו למכונית ועולה על הכביש.

שוחרי איירסטרים ידוענים כוללים את טום הנקס, אנדי גרסיה, שון פן, סנדרה בולוק, דייויד דוכובני, בראד פיט ומתיו מקונוהיי והבמאי טים ברטון. מעצב האופנה ראלף לורן מחזיק ב-4 קרונות איירסטרים. פמלה אנדרסון הוסיפה לאיירסטרים שלה עמוד מרכזי (כמו במופע חשפנות), מיטה רוטטת, מראות תקרה ושטיח צמר לבן. רוב המשתמשים מעדיפים ריהוט מתוחכם יותר. חלפו הימים של מטבחוני הפורמייקה והציוד הספרטני. רוב ה-RV המהודרים, מהאיירסטרים הפשוט יחסית (שכיום זמין גם באירופה) עד Winnebago Adventurer, באים היום עם הרבה ציוד שרואים בבתים מודרניים.

כלי הרכב המשודרגים מושכים דור חדש של חובבי "מחנאות של משי" בארה"ב ובבריטניה - אלו שאוהבים סגנון חיים צועני, אבל עם המותרות של מלון 5 כוכבים. גם איכות השירותים בפארקי ה-RV בארה"ב, בבריטניה ובאירופה השתפרה פלאים. כבר מדובר לא רק על מסלולי גולף, מגרשי טניס, אולמי ספורט, ספא ומגרשי משחקים למבוגרים, אלא גם על בתי קולנוע פתוחים ואפילו תיאטרון וקונצרטים.

העלייה בשימוש ברכבי הנופש באה בהמשך למהפך דרמטי בשוק האמריקני בתחילת העשור, שנבעה דווקא מסיבה דרמטית מאוד: התקפות הטרור של 11 בספטמבר 2001.

"בין 2001 ל-2005, החברה שלנו הכפילה את עצמה בגודל", אומר ווילר. עלייה נרשמה גם אצל יצרניות אחרות, כולל Winnebago. האמריקנים פחדו לטוס והיתה התמקדות חוזרת בערכי משפחה ופעילות משפחתית ברחבי ארה"ב. כל זה הוביל לפריחה בתעשיית הבתים הנעים.

לפי מחקר של אוניברסיטת מישיגן מ-2005, אחד מכל 12 משקי בית שהם בעלי רכב בארה"ב הוא גם בעלים של RV, או כעשירית ממשקי הבית בארה"ב. יותר מ-60% מרכבי הנופש הללו מיוצרים במחוז אלקהרט באינדיאנה, "בירת הבתים הנעים של אמריקה". בתחילת שנה זו, הכינוי הזה הפך ל"בירת מחיקת מקומות העבודה", כאשר המחוז הזה רשם את הגאות הגדולה ביותר באבטלה, 10%.

"בדרך כלל, הלקוחות היו מחליפים את הבתים הנעים שלהם מדי 4-6 שנים. לכן, אם 2004 היתה שנת שיא, אנחנו מקווים שאנשים ישדרגו את הרכבים שלהם לדגמים חדשים בשנה הבאה", אומר דייויס מ-Winnebago שפועלת ממדינת איווה. לדבריו, "הביטחון של הצרכנים חזר בהחלט, והשוק משתפר".

זה נובע בין היתר מהעלייה בפופולריות של הספורט ושל אירועים כמו תחרויות וטורנירים באזורים כפריים. שוחרי הפעילויות הללו רואים בבתים הנעים את השיטה הטובה ביותר להשתתף בהן.

חלופה טובה

"בבריטניה, התעשייה הזו שווה 6 מיליארד ליש"ט בשנה, כולל מכירות של RV חדשים ומשומשים וההוצאה על החופשות", אומרת לואיז ווד מ"מועצת הקרוואנים הלאומית". באזורים כמו אזור האגמים בבריטניה, שבו קשה למצוא בית נופש רגיל במחיר מתקבל על הדעת, חופשה בקרוואן היא חלופה טובה. הם יושבים בדרך כלל בלב נקודת חמד של נוף, ואפשר להרוויח עליהם הכנסה טובה משכירות כאשר הבעלים אינו משתמש בהם. הפארק משכיר עבורם את הנכס. "בפארק טוב אפשר להרוויח 1,000 ליש"ט בשבוע על קרוואן של שלושה חדרי שינה ושני שירותים", אומרת ווד.

געגועים לכבישים הם אולי תופעה אמריקנית מאוד, אבל תאוות הנדודים בהחלט אינה רק אמריקנית. קנדה ואוסטרליה עולות על ארה"ב במובן זה. המרחבים שלהן מזמינים בילוי ממושך על הכבישים.

"12% מהחברים שלנו מתגוררים למעשה בבתים הנעים שלהם, ומספרם הולך ועולה", אומר ג'ון אוסבורן מ-Campervan and Motorhome Club of Australia, מועדון רכבי הנופש הגדול ביותר במדינה, עם 54,500 חברים. לדבריו, מספר החברים זינק פי שלושה בעשור האחרון, ומדי חודש מצטרפים 700 חברים חדשים.

"הולך וגדל מספר האוסטרלים שרוצים להכיר את כל המדינה שלהם", אומר אוסבורן. "רובם הגדול הם בעלי בתים רגילים. חלק מהם מכרו את הבתים שהיו להם כדי להיות על הכביש כל הזמן. אחר כך הם מתכננים להתיישב באזור שנראה להם הכי מיוחד מבחינתם". *