ביהמ"ש אישר את הסדר הנושים של חברת שטאנג בנייה והנדסה

בית המשפט המחוזי בתל-אביב אישר אתמול (ד') את הסדר הנושים של חברת שטאנג בנייה והנדסה שבשליטת שמואל ואורי שטאנג, שקרסה לאחר שהיתה קיימת מזה כ-75 שנה (החברה נוסדה בשנת 1935).

רו"ח עליזה שרון, שמונתה לנאמנה מטעם בית המשפט, הצליחה להשיג הסדר נושים בחברה בתוך חודש בלבד, זאת חרף ההתנגדות של רשות ניירות ערך.

הסדר הנושים מתבסס על התמורה בסך 8.8 מיליון שקל שתקבל שטאנג מחברת השביל הירוק תמורת קבלת מלוא מניות החברה, דהיינו כ-75% מהמניות המוחזקות כיום בידי בעלי השליטה הקודמים, שמואל ואורי שטאנג, וכ-25% מהמניות המוחזקות בידי הציבור.

רשות ניירות ערך התנגדה להסדר והעלתה טיעונים שונים, ובעיקר כנגד עצם חוקיות המהלך של "נישול" הציבור ממניותיו במסגרת הסדר הנושים.

לדברי הרשות, חילוט הלכה למעשה של מניות הציבור במסגרת הסדר נושים יביא לאובדן אמונו של ציבור המשקיעים בבורסה.

בתגובה לטענה זו הגיבה השופטת ורדה אלשיך בשאלה אחרת: "האם סבור אחד מבין המשקיעים בבורסה כי הוא רכש או מסוגל לרכוש לעצמו 'חסינות' ממצב בו החברה שבמניותיה השקיע קורסת, הופכת חדלת פרעון וערך מניותיה מתאפס?!".

לדברי אלשיך, אין צורך להכביר מילים כי עסקינן בסיכון רקע מוכר וידוע לכל העוסקים והמשקיעים בשוק ההון, עיסוק הטומן בחובו אלמנט מסוים של מקריות ושל הסתמכות על המזל, לצד כמובן אלמנטים אחרים של ידע כלכלי, השקעה מושכלת וניסיון למזער סיכונים.

אלשיך הוסיפה כי אם כאלה הם אכן פני הדברים, מה נפקא מינא לאותו בעל מניות מהציבור אם אותו אובדן הנובע מכך שהחברה קרסה והפכה חדלת פרעון יבוא על דרך קריסה מוחלטת והיקלעות לפירוק או על דרך הסדר שידלל או יטול את המניות הקיימות.

לדברי אלשיך, גם במקרה שכזה מדובר בדרך שלא תשנה את אובדן ההשקעה, אך יש בה רווח והצלה לנושים, אשר הם קודמים בכלל העדיפות המוחלטת לבעלי המניות, והאם סבורה הרשות לניירות ערך באמת ובתמים כי משקיעים מהציבור יאבדו את אמונם בבורסה לא בשל ריבוי הקריסות ואי-היציבות הנגרמת בעטיין - אלא בשל ה"שם המשפטי" שמוענק לקריסה כזו או אחרת?

לדברי אלשיך, דומה כי בכך ערבב בא-כוח הרשות לניירות ערך שלא כדין ענייני רגולציה שבית המשפט אינו עוסק בהם עם ניתוח משפטי בלתי נכון של כלל ההדחייה החל בחדלות פרעון, לפיו יש להעדיף את האינטרס של הנושים על האינטרס של בעלי המניות המסרבים לוותר על מניותיהם לצורך ההסדר, כלל החל גם במקרים בהם מדובר בבעלי מניות מהציבור, אשר במקרה הנדון הרשות לניירות ערך החליטה להתייצב לדין ולשמש להם לפה.

בהחלטתה לדחות את התנגדות הרשות לניירות ערך להסדר הנושים ציינה אלשיך כי הרשות בוחרת להתעלם מהמושכלות החלות בחדלות פרעון בכלל ומהדין המדחה את בעלי המניות בפרט, המאבדים את מלוא מניותיהם בלא לזכות לפיצוי כלשהו.

השופטת החליטה לאשר את הסדר הנושים ולחייב את הרשות לניירות ערך בהוצאות הנאמן בסך 20 אלף שקל. השופטת דחתה גם את התנגדותה גם של סולל בונה לאישור הסדר הנושים, וחייבה אף אותה בתשלום הוצאות הנאמן בסך 20 אלף שקל. (פש"ר 3706/09).