הנקראות ביותר

פיצלו את נאמן

טרפוד הרפורמה לפיצול סמכויות היועמ"ש כמוהו כהסרת תו האיכות משר המשפטים

השבוע נתבשרנו על פטירתה בטרם עת של היוזמה לפיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה. בחלק מכותרות העיתונים ומאמרי הדעה צויין בכותרות "ניצחון לשלטון החוק" או "חיזוק המערכת השלטונית". נשאלת השאלה - האמנם זה כך?!

במצב שבו "האקלים האלים" במדינת ישראל הפך להיות כמעט מובן מאליו, לא ייפלא כי עם גבור קולות המחאה הרמים, שוב בחרה ממשלת ישראל שלא להחליט, והעם יצא כשידיו על ראשו.

במצב דברים שבו שר החוץ מכנה אנשי תקשורת ופוליטיקאים "טיפשים" ו"מנוולים", והדבר הופך להלצה חדשותית; במצב דברים שבו חברי סיעות פוליטיות בכירים מתכתשים מול מצלמות הטלוויזיה, בדומה למריבות ילדים בבית-ספר יסודי - אין להתפלא על כך שגם האזרח הקטן אינו מדווח לגורמי האכיפה על מעשי אלימות שלהם הוא עד, ואין להתפלא על כך שהפכנו לחברה אלימה ומושחתת.

בחברה כזו אין לבדוק את איכות שלטון החוק - אלא לבחון אם מתקיים שלטון חוק ואם מישהו אכן אוחז בהגה השלטון.

שיטה שאינה מתפקדת

ההודעה על ביטול פיצול סמכויות היועמ"ש דיברה על כך שסמכויותיו של היועץ המשפטי לא יפוצלו. באופן זמני כמובן. ראש הממשלה סבור כנראה כי העם היושב בציון אינו מכיר את תושבות הקבע של "הזמני". ההחלטה נשמעה כה משכנעת, כה רצינית, כה שקולה - "אין להיחפז, אין להקל ראש, הבה נקדיש לתהליך זמן". בקלות ניתן לשווק את אי-ההחלטה לציבור המבולבל. אך מהו המחיר של הנצחת אי-ההחלטה? כמה נזק נגרם למערכות השלטון, בעוד נעשה ניסיון להיאחז במודלים שלטוניים בלתי מספקים?

ברור כי הנושא מצריך דיון מעמיק. השלכות ההחלטה לכאן או לכאן ילוו את המערכת המשפטית בפרט ואת המערכת השלטונית בכלל שנים רבות. הגדרת תפקידים, תקצוב מתאים ואף תהליך ההתרגלות למודל שונה - כל אלה הם תהליכים שיצריכו זמן ומחשבה. גם את רומא לא בנו ביום אחד, ואבן הפינה הונחה בעניין זה. ההחלטה לגנוז את היוזמה כמוה כביטול רעיון הבנייה מעיקרו. כך נמשיך להתגורר בין עיי החורבות של שיטה שאינה מתפקדת.

אין זו הפעם הראשונה שבה "מחליטים שלא להחליט". הממשלה הנוכחית אינה מקיימת דיונים כבדי-משקל ואינה מוציאה מן הכוח אל הפועל יוזמות אמיצות. קל יותר להתפרק מן הסמכות ולהחליט החלטות פופוליסטיות שמטרתן שמירה על שקט תעשייתי ציבורי. אם נוסיף על כך דוכני החתמה בשווקים ואת קריאת חברי הכנסת ואנשי השלטון המקומי להתקומם נגד החלטות הממשלה, נקבל תמהיל מסוכן של תרבות אנטי-דמוקרטית של ממש.

פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה יידון לכאורה לאחר בחירת היועץ החדש. היוזמה שבה החל שר המשפטים הקודם, פרופ' דניאל פרידמן, ואותה המשיך שר המשפטים הנוכחי, יעקב נאמן, התפוגגה עוד בטרם יבש הדיו על המלצות ועדת האיתור. החלטה זו מסמלת את דחיקתו של נושא פיצול הסמכויות אל תחתית סדר העדיפויות הציבורי, וספק אם הנושא אכן יידון.

האם ראש הממשלה, בטרם קיבל את החלטתו שקברה את היוזמה סופית, קיים פגישות עם שר המשפטים? האם קויים דיון רציני בממשלה או בוועדה, בהשתתפות אישי ציבור וגורמים מקצועיים? כיצד ייתכן כי שר המשפטים, הגורם המקצועי המשפטי הבכיר ביותר, ולמעשה שני שרי משפטים, ממליצים על רפורמה בנושא כה חשוב - והמלצתם "זוכה" להתעלמות שאינה מנומקת?

עמדת השר נדחקה

האם לציבור לא קנויה הזכות להשתתף בדיון הציבורי החשוב ולשמוע מראש הממשלה את השיקולים שהביאו אותו להחליט כפי שהחליט?

הציבור בישראל נוטה להעניק את אמונו דווקא למוסדות שבהם הוא אינו בוחר. על-פי סקרים, רב אמונה של החברה הישראלית בצה"ל ובבית המשפט העליון - ולעומת זאת, החברה בישראל אינה מעריכה את נבחרי הציבור שלה, בכנסת למשל.

על רקע זה ניתן להבין כיצד נקבעת יוקרתם של שרי הממשלה והרצינות שבה נלקחים דבריהם. שר התחבורה הוא הסמכות העליונה בנושאי התחבורה. שר התשתיות הוא הממליץ לממשלה בנושאים הרלוונטיים למשרדו. אך בנסיבות שתוארו, אין להתפלא על כי בנושא סוגיית פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי שמענו את עמדת שר הביטחון דווקא, ועל כי עמדת שר המשפטים נדחקה תחת בעלי האינטרסים הפוליטיים, שאין ביניהם ובין שיקולים משפטיים מקצועיים כל קשר.

היענות פופוליסטית ל"רעש"

כמה מהסוגיות הבוערות והמשמעותיות ביותר עבור החברה הישראלית כובו באותו אופן ממש. ביטול המע"מ על פירות וירקות, הקפאת היטל המים, גיוס בחורי ישיבות, בזבוז כספי ציבור בנסיעות לחו"ל - כל אלה "זכו" להתעלמות או להקפאת המצב "עד לבחינתו".

בלי להיכנס לעובי הקורה ולנקוט עמדה כלשהי בסוגיות שהוזכרו, המשותף לכולן הוא היענות פופוליסטית ל"רעש" ולאיומים פוליטיים, ללא כל דיון מעמיק של הנושאים המדוברים או קיום תהליכים מושכלים ומקובלים במדינות מפותחות.

החלטות אד-הוק צריכות להתקבל תוך התייעצות עם השר הרלוונטי, ולאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים בלבד. על ראש הממשלה להיות עמיד יותר ולגלות איתנות נוקשה אל מול קולות הצעקה ומהדורות החדשות. אכן הנטל כבד, אך לא ייתכן כי ראש הממשלה יבטל את גזרותיו של שר האוצר שאותו מינה. לא ייתכן, כי הוא יתכחש לרפורמות של שר המשפטים, שבו שם הוא את אמונו. ביטול הרפורמה כמוהו כהסרת תו האיכות ממינויו של שר המשפטים, שאין חולק על כישוריו.

ראש הממשלה, שנבחר לנתב את ספינת השרים במימיה הסוערים של החברה הישראלית, אמור להשקיף בבטחה אל עבר אופק מדיני-חברתי-כלכלי, אל עבר חזונו ויעדיו. עליו לאחוז חזק בהגה השלטון ולא לחשוש משימוש במצפן מצפונו. אל לו, לרב-החובל האחראי לגורל נוסעיו, להירתע ממזג-האוויר. את הגלים הסוערים עליו לצלוח בגבורה ובטוב שכל. זיגזוג מהיר וקיפול מפרשים מהיר מדי עלול לנפץ את הספינה אל סלעי המציאות בצורה דרמטית.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות