צעד לפני כולם

מי שפוסע במתחם Shiodome, פרויקט הפינוי-בינוי החדש של טוקיו, מרגיש שהוא חוזר לעתיד. ומי שניצב מול תיאטרון Za Koenji שנפתח רק לפני חודשים אחדים בלב שכונת Suginami בעיר, עלול להחסיר פעימה. עד כדי כך יפה וחדשני הוא המבנה השחור הזה, שתוכנן בידי Toyo Ito, אדריכל יפני עתיר מוניטין ועטור פרסים. גם פנים התיאטרון מפעים בייחודו. אם יתממש חזונם של מנהליו, תהפוך סביבתו למעין אגורה יוונית או פורום רומי, שכל אזרח ואמן יוכלו לבוא בו לידי ביטוי.

ומי שנכנס אל "כנסיית האור" באוסקה, מבין פתאום איך בטון מסוגל לרגש וכיצד אדריכלות יכולה לצמרר. מדובר במבנה נזירי, אבסטרקטי, כל כולו קופסה פשוטה של בטון חשוף. את הצלב מייצג חריץ בקיר, שדרכו חודר האור למבנה. תבניות העץ, שבהן יצקו את הבטון בעת הבנייה, נוקו, ומהן נבנו ספסלי הכנסייה. כנסיית האור היא מעשה ידיו של אחד היוצרים החשובים ביותר ביפן ובעולם כיום, Tadao Ando, שהחל ליצור בקיוטו ובאוסקה, וכיום יוצר ברחבי העולם. "אנדו הוא לטעמי אחד הפרשנים החשובים של המסורת היפנית, והוא יוצק אותה לתוך השפה של האדריכלות המודרנית", אומר האדריכל אריה קוץ, מתכנן ערים ונוף ומוסמך המכון הטכנולוגי בטוקיו, שמוביל טיולים בדגש אדריכלי ליפן במסגרת החברה הגיאוגרפית מקבוצת אופקים, ומלמד בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב.

אנדו הוא דוגמה יוצאת דופן לאדריכל שמעולם לא למד במוסד רשמי. את השכלתו ואת הכשרתו רכש בדרך אוטודידקטית, בעיקר באמצעות קריאה ומסעות בעולם, ועל הדרך היה גם נהג משאית ומתאגרף. הוא מרבה ליצור בקיוטו ובאוסקה, והמבנים שלו מצטיינים באיפוק ובמינימליזם ובנויים ברובם מבטון חשוף - ממקדש בודהיסטי ומוזיאונים, ועד בוטיקים ובניינים מסחריים.

מוזיאון Oyamazaki, גם הוא מבית היוצר של אנדו, שוכן ביער סבוך בשוליה הירוקים של קיוטו. המוזיאון נבנה כתוספת של בטון למבנה היסטורי בסגנון טיודור מתחילת המאה ה-20, שהיה שייך לאיש העסקים Shotaro Kaga. באורח פלא, מבני הבטון הגיאומטריים של אנדו מתמזגים עם הקיים ומשרים תחושה של שלווה ושל שקט.

מתקשרים עם הסביבה

בים Seto, מול חופיה הדרומיים של יפן, נמצא אי דייגים קטן, Naoshima. גם שם, בנופים יפים ומיוחדים, תכנן אנדו מוזיאון, המהווה חלק ממרכז של אמנות עכשווית. המהפך שעבר על האי השליו הזה התרחש בשנות ה-90, כאשר חברת ההוצאה לאור Benesse פנתה אל אנדו בהצעה להקים במקום כפר אמנות, ולתכנן מוזיאון שיכיל בין היתר עבודות של אנדי וורהול, של דיוויד הוקני ושל אחרים. המוזיאון שוכן על גבעה מבודדת ומשקיף אל הים, אל סלעי החוף, אל האיים השכנים ואל המעבורות השטות ביניהם.

האי מרוחק אמנם, אך שווה לעשות את המאמץ. ברובע Hommura באי יזמה החברה פרויקט מיוחד, "בתי אמנות" שמו. במסגרתו שופצו בתים עתיקים, עברו תהליכי שימור, ונמסרו לאמנים יפנים ומערביים ידועים, שהפכו כל אחד מהם ליצירת אמנות המתקשרת עם המסורות העתיקות ועם הסביבה. אחת מגולות הכותרת במתחם היא מוזיאון ChuChi (פירוש השם ביפנית "מתחת לפני הקרקע"), יצירה של בטון, פלדה, זכוכית ועץ, שגם אותה תכנן אנדו. המוזיאון תוכנן כמשכן לעבודותיהם של שלושה אמנים בלבד: בחלל גדול אחד מוצגים ארבעה מציורי חבצלות המים של קלוד מונה; בחלל אחר, דמוי קתדרלה, מוצגת יצירה של וולטר דה מריה (Walter de Maria); ובחלל שלישי עבודה בנושא האור של ג'יימס טורל (James Turrell). "המוזיאון הוא עבודת אמנות, לא פחות מהיצירות המוצגות בו", מחייך קוץ.

טיול אדריכלי ביפן אינו יכול לוותר על קיוטו, בירתה העתיקה של יפן. קיוטו, שהייתה הבירה התרבותית, הפוליטית והדתית במשך יותר מאלף שנים, עד אמצע המאה ה-19. האוצרות האדריכליים שלה - בניינים, גני זן, טירת השוגון, ולמעלה מאלף מקדשים - הם שכיות של מסורת מפוארת.

גם מקדש Ise, האתר החשוב ביפן של דת השינטו, שנבנה ביפן הקיסרית במאה השמינית לספירה, נחשב למקור השראה לגדולי היוצרים בעולם. משם מומלץ להמשיך לנאגויה, עיר תוססת המתפארת בעיצוב העכשווי של המרחב הציבורי שלה, וטוענת לכתר בירת העיצוב של יפן.

המסורת עתיקת היומין של אדריכלות המקדשים ביפן עוברת שינוי קיצוני בעשרות השנים האחרונות. מבין יצירות האדריכלות היפנית המודרנית, מעטות המדגימות את התופעה באופן כה מוחשי כמו מקדש Water Temple של אנדו, סמוך לעיר קובה. "בתחילת היום אנחנו מבקרים במקדש מהמאה ה-13, ובהמשכו נחשפים למקדש המים, שנבנה במאה ה-21 מתחת לבריכת פרחי לוטוס. אז מתחילים להבין את גודל התופעה ואת ממדיה", אומר קוץ.

באר ההשראה העמוקה

ארץ השמש נושמת ומשדרת עיצוב, והתזזית האדריכלית שהיא נתונה בה כבר הפכה לחלק בלתי נפרד מתרבותה. המבנים של יפן, גניה וחנויותיה המעוצבות מספרים בלי מילים את סיפורה של המעצמה החזותית הזו, שבה האדריכלות, העיצוב והאופנה הם כמעט חזות הכול. "עוצמתם של פרויקטי הבנייה החדשים כה מהממת, שבניינים אשר נבנו אך בתחילת שנות ה-2000 נחשבים למיושנים, וחלקם כבר אינם כלולים בתוכנית הטיולים שלנו ביפן", מגלה קוץ.

האדריכלים היפנים, כך נדמה, נמצאים צעד אחד לפני כולם, ונחשבים למתווי דרך. "אני שומע מאדריכלים מובילים בארץ שהביקור ביפן שינה אותם", אומר קוץ. אלא שטיול אדריכלי ביפן הוא גם חוויה מכוננת לאנשים מן השורה, ועשוי לפתוח פתח להבנה מעמיקה יותר של תרבותה.

"האדריכלות היפנית ללא ספק השפיעה גם על ארכיטקטים כמו פרנק לויד רייט, קורבוזיה, ועד אדריכלי סגנון הבאוהאוס. למרות התדמית השמרנית והלא יצירתית של היפנים, מה שקורה ביפן בתחום העיצוב ב-150 השנים האחרונות הוא פריצת דרך".

הטיול ביפן אינו מוקדש בקנאות לאדריכלות בלבד, אך יש בו דגש מהותי על יפן העכשווית. גם ביקור בחנות של יוצר מופלא כמו איסי מיאקי (Issey Miyake) הוא חוויה. לפי קוץ, "הביקורים בבוטיקים של מעצבים מובילים הם חלק בלתי נפרד מהעניין, גם אם לא רוכשים דבר",

כך גם חנות האופנה של פראדה שהוקמה בשנת 2003 ומשתרעת על שש קומות, עם פסגה א-סימטרית. מבחוץ הבניין מכוסה במעין רשת פלדה עם שמשות מעוינות. חלק מהשמשות בולטות החוצה וחלקן שקועות. בלילה כל המבנה זוהר, ובמשך היום אפשר לראות את המוצרים דרך שפופרות אופקיות שחוצות את החלל הפנימי. "זהו פרויקט של הרצוג ושל דה-מורון, אדריכלים שוויצרים שעיצבו אותו במכוון לקונטקסט היפני", אומר קוץ, "אף שבמושגים של טוקיו הוא נחשב למיושן (חמש שנים תמימות!), הוא בהחלט שווה ביקור". **