עו"ד דן חי: "המאבק בפשיעה רומס את הפרטיות שלנו"

את הקריירה שלו כעיתונאי ספורט ב"ידיעות" סידר לו נוני מוזס ■ בחיידק הגנת הפרטיות הוא נדבק כשייצג את כדורגלני הנבחרת בפרשת נערות הליווי ■ ועכשיו הוא נלחם בכל הכוח במאגר הביומטרי ובחוקי האח הגדול

עו"ד דן חי (48) נחשב היום לאחד משומרי הסף של הגנת הפרטיות בישראל. הוא מכהן כיו"ר הוועדה להגנת הפרטיות בלשכת עורכי הדין, כנציג הלשכה בהליכי החקיקה בכנסת בתחום, כחבר בוועדת החקירה הפרלמנטרית לענייני האזנות סתר, וכחבר המועצה הציבורית להגנת הפרטיות במשרד המשפטים.

העברו שימש חי ככתב ספורט בעיתון "ידיעות אחרונות", וכיום, כבעל משרד עורכי דין עצמאי, הוא מתמחה בין היתר בייצוג שחקני כדורגל וכדורסל.

"בשלב מאוד צעיר בחיי היה לי ברור שאני רוצה להיות עיתונאי", הוא מספר בראיון ל"גלובס". "עבדתי יחד עם חבורה של ילדים בעיתון 'הארץ שלנו', אחר-כך הייתי כתב נוער ב'מעריב לנוער' וגם ערכתי את העיתון של תלמידי תל-אביב. מאוד אהבתי את הכתיבה. לפני שהתגייסתי, עיתון 'ידיעות אחרונות' הוציא עיתון ב'עיר הנוער', והציעו לי לכתוב במדור הספורט של העיתון. נוני מוזס ערך אז את מדור הספורט. הוא ראה ילדים שמשחקים בעיתונאים, וזה מאוד קסם לו, אז הוא הציע לי ולעוד אחד להישאר בעיתון ולכתוב בספורט. כתבתי שם חצי שנה, עד שהתגייסתי.

"בחופשת השחרור מצה"ל, הדבר הראשון שעשיתי היה להגיע ל'ידיעות אחרונות' כדי לברר אם אני יכול לחזור לכתוב שם. הגעתי לשם, וליד המעלית פגשתי פתאום את נוני מוזס. הוא הסתכל עליי, ולאחר רגע נזכר שכתבתי למדור שלו. כשעלינו במעלית הוא שאל אותי מה אני עושה במערכת, ואמרתי לו שהשתחררתי מהצבא ואני רוצה לחזור לכתוב. כשיצאנו מהמעלית המשכנו לדבר, וליוויתי אותו עד לחדר שלו במערכת. כולם חיכו לו שם לישיבת מערכת. הוא פנה למזכיר המערכת ואמר לו 'אני רוצה שתשלב את הבחור הזה במדור הספורט'. לימים, כשעזבתי את העיתון, הרבה אנשים אמרו לי שכל השנים הם חשבו שאני קרוב משפחה שלו בגלל הקליטה הזאת.

"תוך כדי העבודה ב'ידיעות' התחלתי לחשוב מה אני רוצה ללמוד. ראיתי שלהרבה עיתונאים יש השכלה משפטית, וחשבתי שזה חיבור נכון לעיתונאי. חשבתי ללכת לכיוון הפוליטי, להיות פרשן פוליטי, ושרקע משפטי יעזור לי. אז נרשמתי למשפטים והתקבלתי. נוני מיד אמר לי 'אתה לא תהיה עיתונאי, אתה תהיה עורך דין'. לא חשבתי כך אז, אבל הוא צדק. כמעט עד תחילת הסטאז' האמנתי שאמשיך כעיתונאי, אך כשהתחלתי את הסטאז' הורדתי הילוך בעיתון, והתחזית של נוני התגשמה. מאוד הוקסמתי מהעבודה המשפטית ובחרתי להמשיך בה".

עורך הדין של הספורטאים

"לאחר הסטאז' עבדתי שנה וחצי כשכיר במשרד שהתמחה במקרקעין, עד שהחלטתי שאני רוצה לפרוש לעצמאות", מספר עו"ד חי. "הייתי בן 30 והרגשתי שאני כבר בשל לזה, אז שכרתי חדר עם שירותי משרד וקיוויתי שיהיה בסדר. אחרי זמן קצר, באיזה אירוע שהשתתפתי בו, פגשתי את מנשה שמעונוב, אז שחקן מוביל במכבי תל-אביב (ולימים הקפטן). הוא הכיר אותי ככתב ספורט ושאל אותי לאן נעלמתי. עניתי לו שאני כבר לא כתב, אני עורך דין. הוא התעניין אם אני מתעסק עם חוזים של ספורטאים, ובלי לחשוב אמרתי 'בטח'. אחרי חודשיים-שלושה הוא הגיע אליי, וייצגתי אותו בחוזה שחתם. הוא היה מבסוט, סיפר לחברים, ותוך חודש כבר היו לי עשרות שחקנים לקוחות.

"זה נחת עלי במין בום, אבל החיבור היה מאוד טבעי. כל הזמן הגיעו אליי עוד שחקנים, יותר ויותר מוכרים, כמו טל בנין, אבי נמני, יוסי בניון, אדורם קייסי, וואליד בדיר, יוסי אבוקסיס, אלון חזן, יואב בן-שמעון, רפי כהן ואחרים. זה הכניס אותי לתודעת אוהבי הספורט והספורטאים, אבל מה שהעלה אותי לתודעה ברמה הארצית, קרה כמה שנים יותר מאוחר.

"לפני 10 שנים התפוצצה הפרשה של שחקני נבחרת ישראל ונערות הליווי, ואני ייצגתי שם את כל השחקנים (בנובמבר 1999 קמה סערה ציבורית כשפורסם בתקשורת כי כדורגלנים של הנבחרת בילו עם נערות ליווי בלילה שלפני משחק מכריע מול נבחרת דנמרק, שקבע מי מהנבחרות תעלה למשחקי יורו 2000. הנבחרת ספגה תבוסה קשה: 5:0 לטובת דנמרק, וההתאחדות לכדורגל פתחה בחקירה, א ל"ו). השחקנים החליטו שיהיה נכון שעורך דין אחד יוביל אותם, ומכיוון ששליש מהנבחרת כבר היו לקוחות שלי, הם פנו אליי.

"הפרשה הזו גם הובילה להתעמקות שלי בתחום של הגנת הפרטיות. אספתי הרבה חומר, בעיקר פסיקה, כי לא היו עדיין ספרים בתחום, כדי שיהיה לי הרבה על מה לדבר. באחת ההרצאות מישהו שאל אותי 'למה אתה לא כותב ספר'. אמרתי 'וואלה, זה רעיון', וכתבתי את 'ההגנה על הפרטיות בישראל'".

חוק האח הגדול

"בשנים האחרונות אנחנו מרגישים נגיסה משמעותית בזכות הפרטיות, בעיקר תחת האמתלה של מצב הביטחון האישי הרעוע והפשיעה המאוד מתוחכמת שיש היום", אומר עו"ד חי. "יש תחושה שמצב הפשיעה בארץ נותן לגיטימציה למחוקק לקדם רעיונות שיעזרו למשטרה, אבל בדרך ירמסו את הפרטיות של רבים מאיתנו. הדבר המרכזי שקרה בשנים האחרונות הוא חקיקת חוק נתוני תקשורת, המכונה "חוק האח הגדול", שנכנס לתוקף ביוני 2008. זה חוק שמאפשר למשטרה, וגם לשורה של רשויות אכיפה, בהן רשויות ההון והמס, לקבל - בצו של בית משפט, ובמקרים דחופים גם ללא צו שופט אלא בצו של קצין משטרה - נתוני תקשורת על כולנו.

"כך הם יכולים לדעת מי התקשר אלינו, למי התקשרנו, מי שלח לנו מייל ו-SMS ולהיפך, באיזה אתרים וגלשנו ועוד. המשטרה יכולה גם לקבל את הזהויות של כל בעלי הטלפונים שהיו ברדיוס מסוים בעת שהתרחש אירוע פלילי. יש מקרי רצח שפוענחו ככה, כמו הרצח של השופט עדי אזר ז"ל. לקחו את כל מי שהיה עם טלפון נייד באזור בזמן הרצח, עברו אחד-אחד עד שהגיעו למי שחשדו בו שהוא הרוצח. גם את הפרשה של דודו טופז פיענחו כך.

"כששומעים את זה, הרבה אנשים שואלים 'איך אפשר להתנגד לחוק כל-כך חשוב? כלי כל-כך חשוב למשטרה?' בעיניי זו תפיסה שגויה שמובילה לכך שאין התנגדות לחוק שהוא מאוד דרקוני ומאיים על הפרטיות של כולנו. מספיק לתאר מצב של אישה נשואה שיש לה מערכת יחסים מהצד, שזה בטח לא עבירה פלילית, ובדיוק כשנפגשה עם המאהב במקום שלא היתה אמורה להיות בו, אירע שם אירוע שבגללו המשטרה הוציאה נתוני תקשורת. מספיק שאדם אחד שמכיר את אותה אישה ייחשף למידע - ואנחנו מדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם - ובעלה כבר יודע מזה. תחושת חוסר הפרטיות בעקבות זה היא בלתי נסבלת.

"אנשים שבוגדים או שנמצאים במקום שהם לא אמורים להיות יתחילו להוציא את הבטרייה של הנייד וישחקו כל מיני משחקים שנובעים מפרנויה. זאת תחושה שלא צריכה להיות במדינה מתוקנת. אתה לא צריך להרגיש רדוף. ההגדרה הראשונה שניתנה בהיסטוריה לפרטיות, ב-1890, היתה שזכותו של בן אדם להיעזב לנפשו. זאת הגדרה מאוד יפה".

המאגר הביומטרי

"לפעמים צריך לדעת להודות בטעויות. היה עדיף שהממשלה תודה בטעותה ותבטל את הרעיון להקים מאגר ביומטרי, על פני כל הרעיונות החלופיים שעולים בימים האחרונים. היום מנסים להרדים את האזרחים, ובעוד שנתיים, לאחר שתקופת הניסיון תסתיים, להקים את המאגר. גם טענה שזו תקופת ניסיון מצחיקה. האזרחים שישתתפו בניסיון הזה, לא תמיד מתוך מודעות לתוכנו, יפגעו באופן הרסני בפרטיות שלהם עצמם על-ידי כך שפרטיהם יהיו חשופים. אם הצעת החוק תתקבל במתכונת כזו או אחרת כך שיוקם לבסוף המאגר הביומטרי, נוביל את עצמנו לאחד המחדלים הגדולים שהמדינה ידעה בתחום הטכנולוגי. בעוד כמה שנים נמצא עצמנו עסוקים בשאלה איך נתנו לאסון כזה להתרחש.

"ברעיון להקים את המאגר הביומטרי, שיכלול את טביעות האצבע ותווי הפנים של כל אזרחי המדינה, טמון פוטנציאל של פגיעה הרסנית בזכויות היסוד של אזרחי המדינה ובמיוחד בזכותם לפרטיות".

* הראיון המלא עם עו"ד דן חי - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988