המספרים משקרים

זה לקח יותר מדי זמן, אבל סוף סוף בכדורגל האירופי מתחילים ללמוד משהו מהספורט האמריקני.

מייק פורד, מנהל הביצועים של צ'לסי, מבקר בארצות הברית לעיתים תכופות. "בפעם הראשונה שהגעתי לרד-סוקס", הוא אומר על קבוצת הבייסבול מבוסטון, "ישבתי שם שמונה שעות רצופות בחדר ללא חלונות ומלא במחשבים. יצאתי משם ואמרתי לעצמי, 'וואו, זו אחת מהשיחות הכי מעשירות שהיו לי אי פעם על ספורט'. לא אמרתי לעצמי 'מה אתה עושה כאן? הם לא יודעים גם ככה שום דבר על כדורגל', כי זה היה לחלוטין לא רלוונטי. דיברנו על איך מקבלים החלטות לגבי שחקנים, באיזה אינפורמציה משתמשים, איך ניגשים לפתור את בעיות".

פורד נשען קדימה בהתלהבות על הספה הנוחה שלו במועדון הכושר של צ'לסי. הוא מספר על המהפכה הסטטיסטית שסחפה את הספורט האמריקני. מניפסט המהפכה נכתב על-ידי מייקל לואיס, בספר הבייסבול Moneyball מ-2003. מוקדם יותר השנה טען לואיס: "הווירוס שהדביק את הבייסבול המקצועני בשנות ה-90', שבגללו החלו להשתמש בסטטיסטיקה כדי למצוא דרכים חדשות ועדיפות כדי להעריך שחקנים ולחשוב על אסטרטגיות, מצא את דרכו לכל ענף ספורט אפשרי". בכדורגל, פורד הוא זה שמפיץ את הווירוס.

"הכדורסל מקדים את הכדורגל"

פורד עבד בבולטון וונדררס לפני שהגיע לצ'לסי. הוא נראה כמו איש כדורגל אופייני: מטופח, שיער מאפיר, מבטא מקומי, חליפה נחמדה. כל הדברים האלו עוזרים לו להתמודד עם אנשי כדורגל צרי-אופקים, שחוששים בדרך כלל ממספרים גדולים שמדוקלמים על-ידי סטטיסטיקאים מרושלי הופעה. "לתת לסטטיסטיקאי, אפילו אם הוא מהרמה הגבוהה ביותר, ללכת עם הופעה מרושלת שמאפיינת יותר מאמני כדורגל ותיקים, היא לא בדיוק הדרך הנכונה", טוען פורד.

לאחרונה פורד לומד את הכדורסל, ענף ספורט שיותר מזכיר את הכדורגל. "הכדורסל נמצא לפנינו בתחום הסטטיסטיקה", מודה פורד. למרות זאת, הוא מסביר שלמועדוני הכדורגל הגדולים באנגליה יש אנשים שמאיישים תפקידים דומים לשלו. "אנחנו, האומה האנגלית, כנראה פתוחים יותר למה שיש לניסיון האמריקני להציע. אולי פתוחים יותר מאשר הצרפתים והאיטלקים. יכול להיות שבגלל זה אנחנו נאמץ את הרעיונות של Moneyball מהר יותר".

המטרה: מציאת רגרסיה

אימוץ הרעיונות האלו החל לפני עשור, כשקבוצות החלו לקנות נתונים על כמות המסירות, התאקלים ומרחקי הריצה של כל שחקן ושחקן. פורד נזכר במרדף שלו אחרי מציאת משמעות במספרים. "האם אנחנו יכולים למצוא קורלציה בין מרחקי הריצה של השחקנים ובין ניצחונות? התשובה היא חד-משמעית - לא". אנשי הראגבי באנגליה אמרו לפורד שהחזקה בכדור מנצחת משחקים. אבל בכדורגל זה לא עובד. "אם אתה מחזיק בכדור ב-55% מהזמן במשחק, הסיכויים שלך לנצח נמוכים יותר מאשר אם תחזיק בכדור ב-35% מתוך 90 הדקות".

למרות האמור, הנתונים יכולים לעזור למועדונים לאמוד את יכולתם של שחקנים אינדיבידואליים. "אחרי הכל", אומר פורד, "רוב קבוצות העילית כנראה מבזבזות 70% מההכנסות שלהן על 2.5% מכוח העבודה שלהן. כל מה שיש לנו במקצוע הזה זה את השחקנים המוכשרים".

פורד רואה את עצמו כאחראי על "ניהול הסיכונים" בצ'לסי. לדוגמה, הוא לומד את הנתונים הסטטיסטיים של השחקנים לאורך כל שנות הקריירה שלהם, במטרה לא ליפול למלכודת של החתמת שחקן שנמצא בשיא שלו. "שחקן כדורגל", מסביר פורד, "נמצא רק זמן מועט מהקריירה שלו בכושר השיא האידיאלי הזה. השחקן בדרך כלל חושב שהשיא שלו זה הסטנדרט הרגיל שלו שאליו הוא יכול להגיע בכל זמן נתון, אבל זה ממש לא המצב. העבודה שלי היא לחזות עד כמה גדולה יכולה להיות הרגרסיה ביכולות השחקנים".

המרדף אחרי הנתונים הטובים ביותר להערכת יכולותיהם של שחקני כדורגל עדיין נמשך. אם חלוץ קורע רשתות בליגה הצרפתית או ההולנדית, הסטטיסטיקאי צריך לחזות את יחס הכיבושים שלו בפרמיירליג האנגלית. פורד אומר: "יצרנו אלגוריתם ייחודי משלנו: אם הבחור כובש 15 שערים בצרפת, האם הוא שווה 10 שערים באנגליה?". מציאת קריטריון להערכת היכולות של בלמים היא קשה יותר. פורד תוהה: "האם אלו התאקלים? תסתכל על פאולו מאלדיני: הוא ביצע בקריירה שלו רק תאקל אחד בממוצע לשני משחקים".

האם הסטטיסטיקה תצליח למצוא את הנוסחה לניצחונות? "לדעתי אנחנו עדיין לא במקום הזה", מודה פורד, אבל מוסיף: "אם אתה מסתכל על 10 השנים האחרונות, אז היחס בין שמירה על שער נקי והמיקום הסופי שלך בטבלה, חזק יותר מהיחס בין כמות הגולים שאתה כובש והמיקום הסופי שלך". בילי בין בוודאי גאה בו.