תמונה חלקית

וכל זה למה? בכלל שביתת עובדי המשק בבתי-החולים. למה הם שובתים, חסרי האחריות האלה? את זה צריך לחפש באותיות הקטנות, את זה אף אחד לא מבליט: שכרם נשחק ב-50% בשנים האחרונות. אבל הכותרת לבוקסה היא: "הקרב על התוספת", כאילו מדובר במצנחי זהב.

במקום להתייצב לצד האדם העובד שנדפק, נשחק ואוטוטו נזרק, במקום להצביע על העוול שנעשה לעובדים, "ידיעות אחרונות" מאשים את השובתים.

כך מציג עיתון לקוראיו תמונה חלקית של המציאות. מי שאשם בלכלוך, בהזנחה, בניתוחים שנדחו ואולי במחסור בתרופות אלה לא השובתים, שרובם עובדים קשה במשכורת מינימום. מי שאשם הוא המעסיק שלהם. מי שאשמה זו המדינה שהתירה למעסיק שלהם לדפוק אותם.

לא לפי "ידיעות אחרונות". לפי "ידיעות אחרונות", העובדים הם האשמים. באווירה כזו של אנטי האיש העובד, מה הפלא שהבוקר דיווח הרדיו כי משרד האוצר בכלל לא מוכן להיפגש עם נציגי השובתים? ולמה שייפגש איתם, יש לו את העיתונים שעושים בשבילו את העבודה.

ב. השער של מוסף "עסקים" של "מעריב" הבוקר מעז לשאול את השאלה היחידה שראוי לשאול: איך זה קורה שהבורסה לא עוצרת, הפרשנים מחמיאים, האינדיקטורים חיוביים, הריבית עולה, הכול דבש - אבל אנחנו, אזרחים קטנים, לא מרגישים את זה?

סטנלי פישר, שמומחי כל העולם מחמיאים לו, מצהיר כי המשק התאושש מהמשבר, אבל איזה משק? המשק זה אתם ואני, ואנחנו נאבקים מול אבטלה שעולה, מיסוי מוגדל, מחירים מזנקים והכנסה שהצטמקה. חשבתי שאנחנו המשק, לא רק הבורסה. חשבתי שאנחנו המשק, לא רק הטייקונים והשקעותיהם. כנראה שטעיתי. המשק זה מה שבחו"ל אומרים על פישר. כל שעלינו לעשות זה להתנחם במחמאות שמקבל הנגיד.

כמה חבל שאין לכתבה הזו שום אזכור על שער העיתון. אלה דברים חשובים יותר מתאונת טיסה טרגית מול חופי נתניה שגבתה חיים של 4 אנשים, תאונה שזכתה להבלטה עצומה על שערי כל העיתונים. יותר אנשים מתו ביממה האחרונה בתאונות דרכים. להם אין שום זכר על שערי העיתונים.

ג. כפולת העמודים המרכזית בחלק החדשותי של "ידיעות אחרונות" מוקדשת ל"קול העם" - מה חושבים תושבי ישראל על עסקת גלעד שליט.

הרוב המוחלט בעד העסקה, בהתאם לקו שמוביל העיתון. קצת מוזר שהתשובות מחולקות לפי סקטורים, אמהות, נהגי מוניות, רופאים, אנשי עסקים וצעירים. מחר (ה') מבטיח לנו העיתון את דעתם של השופטים, אנשי הצבא, הספורטאים והזמרים. איך אפשר לחכות.

בעוד שבכל מגזר יש דעות שונות, הרי שמגזר הדוגמניות מאוחד בדעתו: הדוגמניות רוצות את גלעד בבית. "ישנה הזדמנות נדירה לחולל נס", אומרת אגם רודברג. איזה נס, נשמה? איזה פרט אחד, ויהיה הקטן והשולי ביותר, בכל הסיפור הזה נראה בעינייך כמו נס?