פרונקל בלב האומה

1. זה היה שבוע מוצלח מאוד לארגון לה פמיליה. חמישה חבר'ה עם מעילי דובון קיבלו תמונת שער בספורט "ידיעות אחרונות". כי מישהו ב"ידיעות" מצא לנכון לתת פתחון פה לארגון הזה. המסקנה העיקרית מהאייטם הזה: בארגון לה פמיליה יש לפחות חמישה אנשים. ביחד עם רוח גבית מכתבה של אורלי פדרבוש לפני כשנה בתוכנית "השתולים", נולד לו גוף סרטני-גזעני, של אנאלפבתים, שמישהו החליט להתייחס אליו ולהקשיב מה יש לו לומר.

ההקשר שעושים העיתונאים הוא קל מדי. ברוכיאן מדבר על שחקן ערבי ראשון בבית"ר? בוא נתקשר לאנשי לה פמיליה (אותם חמישה) לראות מה יש להם לומר. מישהו שרף עציץ במשרדי ההתאחדות וליד הופיע גרפיטי של לה פמיליה? בוא נרים טלפון.

יש בעיה אובייקטיבית לסקר ספורט בישראל. בעיה שמחריפה כשמישהו מחליט על מדור יומי של 16 עמודים. בזכות חוסר היכולת של התקשורת לייצר אייטמים סבירים, צמח הפרונקל הזה והקים לו אתר אינטרנט שבו הוא מוכר מרצ'נדייז (סימן רשום: LF) ומשווק את השנאה לכל מי שמוכן לשמוע (אם האתר היה מקבל שקל על כל שגיאת כתיב הוא היה אחד הארגונים העשירים בעולם). העניין הוא כמובן לא עם הפרונקל. אלא השאלה מהו התפקיד של התקשורת בטיפוחו של הפרונקל. כמה נמוך צריך לרדת כדי למלא 16 עמודים.

"תופעת לה פמיליה", יותר משהיא תופעה של ארגון, היא תופעה של תקשורת ספורט עצלנית ורדודה. עייפה מדי בשביל לחשוב.

2. אבל הנה מקום אחד שהתקשורת דווקא הצליחה לייצר מציאות משופרת. השחרור של גל מקל ממכבי ת"א הוא עוד סימן למכבי החדשה. וזה דווקא בהקשר החיובי הפעם. לכו עשר שנים אחורה לתקופה שמכבי עוד היתה מכבי של שימון, ותראו את מקל מקבל נמק על הספסל ואין יוצא ואין בא מיד אליהו. חלק מזה הוא הקו השפוי שמוביל דייויד פדרמן, שמאפשר להלפרין ללכת ליוון ולא מתאבד על ישראלים שלא רוצים לשחק במכבי.

אבל שלא תתבלבלו לרגע. זה לא העניין של טובת הילד חס וחלילה. מכבי החדשה היא קבוצה שיותר מהכל רוצה שקט. בשלוש השנים האחרונות, אם יש משהו שכאב יותר מאשר כישלונות ספורטיביים, אלו השפטים שעשו בה העיתונאים (ומכבי הרוויחה את זה ביושר לאורך השנים). לכולם שם נגמר הכוח והאנרגיות לחטוף עוד ראיון מאבא עצבני, שמי יודע לאן יגלוש ומה יחשוף שטרם נחשף. הראיונות של שמעון כספי (אבא של עמרי), ואבנר אליהו (ליאור אליהו) הפכו את העזיבה של מקל לקלה יותר.

גם בימים שהיא חוזרת לעצמה מבחינה ספורטיבית, הבעלים מגלים שהתקשורת עדיין מגלה יותר עניין בדברים הבעייתיים בקבוצה. בתקשורת החדשה שמכבי מקבלת עם התמעטותם של דור המגוייסים, סוגיית הישראלים היא אישיו הרבה יותר גדול מהקבוצה המשתקמת. וגם כשמנסים במכבי לשווק את הישראלים דרך ההצלחה של גיא פניני, המצלמות הולכות למקל.

ושאפו גם למשפחת מקל: חודש וחצי ו-5 משחקי ליגה הספיקו להם להבין מה שלקח לאנשים אחרים 35 שנה להבין.

3. השבוע האחרון היה גם השבוע שבו נולדו גיבורים חדשים במדינה. 60 איש במדינת ישראל הולכים להם עם תעודת "פרו" בידיים ולא רואים אף אחד ממטר. אלו הם האנשים החזקים היום בכדורגל הישראלי. תדע כל אם עבריה שליד כל אבי נמני יהיה איש רציני עם תעודת פרו. איך קרה שנפלנו לבדיחה הזאת שניר לוין מוזעק לנמנם ליד נמני על הספסל בווסרמיל?

למרות שכולם רצים למשרדי ההתאחדות לכדורגל, ההסבר לעניין הזה הוא טכני. מסוג המקרים שאתה מחליט לחוקק חוק, ויודע שבתקופת המעבר יהיו לא מעט אנשים שינצלו אותו. חוק הספורט במדינת ישראל מחייב תעודת מאמן לכל מי שרוצה לאמן. ההתאחדות לכדורגל אימצה גם את הדרישה של אופ"א, לפיה לכל מי שמאמן בליגה המקצוענית תהיה הדיפלומה הגבוהה ביותר מדינה. אותה תעודת "פרו". כדי להקל מעל על תקופת הביניים הראשונית, קבעה אופ"א שגם מי שנמצא במהלך קורס פרו, ייחשב כמחזיק בתעודה.

הבעיה כאן החלה עם אותם מאמנים צעירים שסיימו את תקופת המשחק שלהם, ולא הפנימו אם הם רוצים להיות מאמנים. אבי נמני כאלו. אצל נמני הסיפור יותר מורכב. כי המעבר שלו ממשחק לאימון היה כל כך מהיר שהוא אפילו לא מחזיק בתעודת מאמן בסיסית. שלא לדבר על תעודת פרו.

במחשבה שנייה לכל הסיפור הזה: אם איל ברקוביץ' לא יקבל את הנבחרת בגלל שאין לו תעודת פרו, אז מי אנחנו שנתלונן על פרטים טכניים זניחים כל כך...