דובאי: למשקיעים שהאמינו ברשת מסעדות שקופה נותר רק להתפלל

העיר-מדינה שנתנה לעולם איים מלאכותיים בצורת כפות תמרים ומתקני סקי שלג באולמות סגורים היא מרכז פיננסי שלא יכול לפרוע את חובותיו ■ דובאי ניהלה את כספיה בשילוב של שלטון אוטוקרטי שמסרב להכיר במציאות, עם חברה משפחתית חשאית שאינה מודעת כלל לציפיות של שוקי ההון העולמיים ■ עכשיו בא זמן התשלום - ולא רק לדובאי

זה היה שואו כמעט משכנע. המסר של דובאי לסיטי של לונדון היה שהעיר-מדינה הזו לא רק התגברה על המשבר הכלכלי העולמי, אלא שהיא אמורה כעת ליהנות יותר מכך שיותר קבוצות פיננסיות בורחות ממשטרי המס הגבוה והרגולציה המוגברת אל מרכזים פיננסיים חדשים ודינמיים.

המסר הזה פורסם רק לפני כשבועיים, בכנס בלונדון שאירגנה דובאי אינטרנשיונל פייננשל סנטר, DIFC, שהגדירה את עצמה כאחד מהישגיה הגדולים של האמירות. לאיש באולם לא היה אז שמץ מושג על הסערה שעמדה לפרוץ בשמי האמירות - הבקשה לדחיית פירעון חובות של החברה הממשלתית דובאי וורלד, ששיגרה גלי הלם אל שוקי ההון העולמיים והציתה חששות מחזרה אל המשבר הכלכלי העולמי.

ניתוק מהעולם האמיתי

הנוכחים גם לא יכלו לדעת שהאיש שפתח את הכנס - עומר בין סולימן המכובד, יו"ר DIFC - יפוטר כעבור כמה ימים, ללא שמץ הסבר. זה היה אז הסימן הדרמטי ביותר למחלה של האמירות - ניתוק מפחיד בין הבועה שלה לבין העולם האמיתי.

כעת, העיר-מדינה שנתנה לעולם איים מלאכותיים בצורת כפות תמרים ומתקני סקי שלג באולמות סגורים, היא מרכז פיננסי שלא יכול לפרוע את חובותיו. והקהילה הפיננסית העולמית, שלרובה יש משרדים בדובאי, טוענת שהיא הלכה שולל אחרי מצג השווא שלה.

דובאי תמיד שיווקה את עצמה כמודל של עיר גלובלית בעולם ערבי מפגר. הביוגרפיה של השליט השאפתן, השייח מוחמד בין ראשיד אל מכתום, מתארת אדם שהמשימה שלו היא לחולל רנסנס ערבי, לא פחות.

חזקה מכדי להיסחף?

ואף על-פי כן, דובאי ניהלה את כספיה עם שילוב של שלטון אוטוקרטי, שמסרב להכיר במציאות, וחברה משפחתית חשאית שאינה מודעת כלל לציפיות של שוקי ההון העולמיים ולדרך העבודה שלהם. הצונאמי העולמי הכה את החוף של דובאי בשבוע שעבר, כאשר ערים אחרות שנפגעו בדרך להשתקמות, במידה רבה מפני שלאמירות נדרש כל-כך הרבה זמן להודות שהיא בצרות.

לפני שנה וחודשיים, כאשר ליהמן ברדרס התמוטט ושוקי ההון קרסו, סיסמת היום בדובאי היתה שהמדינה חזקה מכדי להיסחף למערבולת העולמית. באחד הרגעים הסוריאליסטיים הרבים שבאו אחרי קריסת ליהמן, נאחיל, חברת הבנייה הממלכתית של דובאי, שכורעת תחת חובותיה, חשפה תוכנית לבניית המגדל הגבוה בעולם בדובאי.

חברה מתחרה עמדה כבר להשלים את המגדל הגבוה ביותר באמירות, בורג' אל ערב. נאחיל הבהירה שהמגדל החדש יהיה גבוה עוד יותר. הדוברים הרשמיים טענו שדובאי יודעת לנצל את ביש המזל של אחרים. אנחנו חיים בסביבה בלתי יציבה, הם נהגו לומר, וזה הופך אותנו למגנט לאנשים ולכסף שבורחים משווקים תנודתיים אחרים.

פחדו לספר לבוס

זהו המודל של דובאי. זהו הנס של דובאי. במציאות, זה היה כנראה החשש שלהם לבשר לבוס שלהם עד כמה החברות שהם מנהלים שקועות בחובות, שעיכב את חשבון הנפש.

דובאי התגברה לבסוף על ההכחשה שלה. ברגע שהיא פרסמה את היקף חובותיה, 80 מיליארד דולר, אי-אפשר היה לנהוג אחרת. אך רק בפברואר היא קיבלה סיוע מאבו דאבי, באמצעות הנפקה של אג"ח לחמש שנים בהיקף 10 מיליארד דולר שהבנק המרכזי של איחוד האמירויות חיתם.

מדוע העיכוב היה כה ממושך? מפני שהשייח מוחמד הגאה לא נלהב לקבל חילוץ מן השכנה העשירה יותר, אולי מחשש שחילוץ כזה יהרוס את הדימוי של דובאי ויגביל את עצמאותה. הוא גם לא היה מוכן לוותר על כמה מהנכסים היוקרתיים של דובאי ולמכור אותם במחירי רצפה. כמה אנשים חושדים שאותה ההסתייגות של השייח הנחיתה על דובאי את המבוכה של השבוע שעבר.

גם אחרי הנפקת האג"ח בפברואר, הדוברים הרשמיים של האמירות המשיכו להמציא כל מיני הסברים לכך שהסיוע של אבו דאבי לא צריך להיות מוגדר כ"חילוץ".

על אף שהשווקים נרגעו אחרי החילוץ הזה, לא חלף זמן רב עד שהם חזרו להתבלבל. במאי הודח מתפקידו אחד האנשים המרכזיים שקיבל את סמכויות הניווט של דובאי אל מחוץ למשבר - ואחד המעטים שהבין את מלוא ההיקף של האתגר שעמד לפניו.

מאבקי כוח בחצר

נאסר א-שייח, מנהל משרד האוצר של דובאי, נפל כנראה קורבן למאבקי כוח עם הבוס של חצר המלוכה, שביקש לחזק את כוחו על חשבון בכירים שהתקדמו באמירות בשנים הטובות שלה. כמה משקיפים הבחינו בכך שבעוד שאנשים אחרים בעלי יכולת סולקו מתפקידיהם, סולטן בין סולאיים, מנהל חברת דובאי וורלד, נשאר לעמוד בראש החברה, אם כי רבות מסמכויותיו נלקחו ממנו.

כדי להיות הוגנים, נציין שתוכניות דובאי לרה-ארגון בחברות שלה ולהשקיע משאבים בנכסים הסולידיים ביותר, עשויות להיות נכונות. אך בהתחשב בכך שפרטי האסטרטגיה הזו נחשבים לסודות מדינה, ושקבלת ההחלטות עטופה באינטריגות של חצר הארמון, העיר וכעת גם שאר העולם ניזונים רק משמועות ומהשערות, לא עובדות.

ואולי כל זה לא צריך כלל להפתיע אותנו. דובאי היא המקום שבו המשקיעים הלכו שולל אחרי פרסומת שאמרה שהאמירות תקים את "עיר הבועה", רשת מסעדות ומוזיאונים שקופים שיהיו תלויים מעל הקרקע באמצעות כדורים פורחים.

הפנטזיה הזו לא היתה אמורה להמריא, אבל מי יודע, ייתכן שכמה ממקבלי ההחלטות בדובאי חיו בבועות כאלה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988