צדק על חשבון החוק

לבסוף הושג הסדר: דנינו הודה בהריגה והתנצל; הפרקליטות, שבמקור דרשה את העונש המרבי הקבוע בחוק (20 שנה מאסר), ביקשה רק שנתיים; משפחת דנינו פיצתה את האלמנה בסך של 600 אלף שקל. להסדר הזה האלמנה הסכימה, ואתמול (ב') אישר אותו בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

לא פעם אנחנו נתקלים בפסקי דין שלא ברור איזה מוח משובש הפיק אותם. אנחנו עדים לעתים לעונשים של כלום על פשעים נוראים, וברור שאנחנו מאוד מתקוממים על כך. בקריאה ראשונה נראה גם פסק הדין הזה מקומם: מה זה צריך להיות? כסף תמורת הקלה בעונש? האם יש מחיר לחוק? שאלות בהחלט לא פשוטות.

החוק

לפני שאנחנו קובעים עמדה, בואו נשמע עכשיו מה אומרת האלמנה על הסכמתה להסדר הטיעון: "אנחנו לא מקבלים את התנצלותו (של דנינו), והיה ראוי שיישאר כל חייו מאחורי סריג ובריח. עם זאת, המצוקה הכלכלית קשה מאוד, ובאמצעות הפיצוי הכספי אצליח לגדל את בנותיי כפי שאביהן היה רוצה".

בוודאי יש שופטים שהיו טוענים כי אין הם רשאים לערבב מין בשאינו מינו, כלומר מצבה של הקורבן לעומת דרישות החוק. זו בהחלט עמדה לגיטימית. הפרקליטות ובית המשפט בבאר-שבע החליטו, כאמור, לאשר את ההסדר.

החלטתם אינה נטולת בעיות. למשל: ואם לחשוד אין כסף לשלם פיצוי? המשמעות היא שלא כולם שווים בפני החוק, ושבעלי הממון שווים יותר מאחרים.

הצדק

מצד שני: אם ההסדר היה נדחה, מי באמת היה נושא בעונש על ההריגה? ההורג שהיה יוצא מהכלא כעבור כמה שנים? או האלמנה ובנותיה שללא המפרנס העיקרי היו נאלצות להמשיך את חייהן בתנאי מצוקה?

החוק, כפי שחוק צריך להיות, הוא קשיח. אבל טוב שיש פרקליטים ושופטים המעזים להבין שיש מקרים בהם קשיחותו של החוק אינה משרתת את הצדק. וכאן, במקרה הזה, אולי החוק יצא מפסיד - אבל הצדק והאנושיות ניצחו בגדול. וזה יפה בעיניי.