שנת המשבר המתוקה שלנו

בסוף השבוע שעבר נראה היה שסוף העולם הגיע, משהו כמו פרק ב' שלו. דובאי הודיעה כי לא תעמוד בתשלום חובותיה, והשווקים החלו לרעוד. המדדים המובילים בעולם נסוגו מעט לאחור, אך עד מהרה הרעד עבר. המושג "אפקט דובאי" נותר ללא משמעות (כי אפקט לא היה), והשווקים המשיכו בדרכם למעלה.

ימים יגידו אם ייווצר אפקט דובאי או אפקט יוון או אפקט לטביה או אפקט הונגריה, אך כבר עכשיו (ואנו אומרים זאת בזהירות המתבקשת) מזכירים לנו שוקי ההון התנהגות של ימי בועה, ואולי לא פחות עליזים מאלה שחווינו לפני כעשור.

משבר האשראי עדיין כאן - בין אם נרצה ובין אם לאו, וגם אם עוצמתו שככה במעט - ובכל זאת שוקי ההון מתנהגים כאילו דבר לא קרה. נכון, קשה לבוא לציבור המשקיעים בטענות כשהריביות בעולם נוגעות ברצפה והופכות את שוק ההון לאפיק ההשקעה האטרקטיבי ביותר, אך ברגע שהשווקים בוחרים להתעלם מסימני האזהרה - קטנים ככל שיהיו - הם מקבלים צורה של בועה, וההיסטוריה לימדה אותנו שבועות תמיד מתפוצצות.

הנה כמה מספרים שימחישו את הנאמר: מדד המעו"ף עלה מתחילת השנה בשיעור של 65% וחצה בקלילות את רמת אלף הנקודות (רמה ששהה בה לאחרונה לפני כשנה ושלושה חודשים). מדד הנאסד"ק נסק מתחילת השנה בשיעור של 36% וחזר להתנחל ברמת ה-2,000 נקודות ומעלה, ואילו מדד הדאו ג'ונס הוסיף לערכו מתחילת השנה 18%, שינה קידומת, ועבר את מכשול עשרת אלפים הנקודות.

כן, 2009, שתבוא לסיומה בעוד ארבעה שבועות, תיזכר כאחת השנים הטובות של שוקי ההון (בעיקר למי שנכנס אליהם במהלך 2008), ואם זה יימשך כך, מישהו יצטרך להזכיר לנו מה פירוש הביטוי "משבר אשראי".